מדור זרקאור

משירות בגל”צ לסטאז’ בפריז

חוג בישול שהעבירה בפנימייה גרם לעמית בר-פלד להבין שהיא רוצה לעסוק בקונדיטוריה. אחרי לימודי קונדיטוריה בפריז והתמחות אצל סיריל ליניאק, העיניים נשואות לסטאז’ בניו-יורק

ילדות ומשפחה

“נולדתי וגדלתי בגבעתיים. למדתי בבית ספר שמעוני ולאחר מכן בתיכון שמעון בן צבי. ההורים שלי, זיו ודגנית, עודדו אותי ואת אחיי, אלון ועמרי, מכיתה ד’ ללכת לצופים ולקחת חלק פעיל. שבט צופי גבעתיים היה הבית השני שלי לאורך כל הילדות – הייתי מדריכה, ראש גדוד, יצאתי למשלחת של הצופים לארה”ב, ובסיום התיכון החלטתי להמשיך להתנדב ולצאת לשנת שירות מטעם הצופים.

את שנת השירות עשיתי בפנימיית “מבואות ים” במכמורת, כחלק מגרעין אנ”ת – “אומנות נותנת תמורה”. במסגרת העבודה שלנו, כל חבר קומונה ליווה כיתה בפנימייה במשך שנה שלמה ובנוסף התבקש להעביר חוג לכלל התלמידים. בהתחלה העברתי חוג תיאטרון, כיוון שלמדתי שנתיים בסדנת הנוער של בית הספר למשחק “בית צבי”. אבל תוך כדי השנה הבנתי שהדבר שהכי עניין אותי לעשות עם הנערים הוא דווקא לבשל. הקמתי את חוג הבישול באישור מנהל הפנימייה, אבל ההסכם היה שכל מה שמכינים חייב להיות חלבי. אז החלטתי ללמד רק קינוחים, וההתעניינות הייתה רבה. ממש הפתיע אותי שגם ה”בוגרים”, הי”בניקים, הגיעו ובישלו יחד עם תלמידים בכיתה ט’. אני חושבת ששם בפעם הראשונה הבנתי שאני רוצה לעסוק בקונדיטוריה באופן רציני.”

“התקבלתי לסטאז’ – התמחות אצל סיריל ליניאק. עבדתי שם חודשיים מבוקר ועד ערב, חמישה ימים בשבוע, בשיא הלחץ של תקופת העוגות של הכריסטמס ונהניתי מכל רגע! “

האפייה בחיי

לאחר שנת השירות התגייסתי לגלי צה”ל, לשירות של שלוש שנים בסדיר. זה לא היה פשוט אבל בזכות הקרבה לבית, יכולתי להמשיך לאפות וליצור לאורך הרבה לילות לבנים. כל מה שידעתי עד אז היה להכין את העוגה הבחושה של סבתא ומתכונים של קרין גורן, אבל רציתי ללמוד עוד ולהכין עוגות מרשימות יותר, אז לימדתי את עצמי מה”יו-טיוב” איך לפסל בבצק סוכר.

כשהשתחררתי הייתי צריכה להחליט אם אני ממשיכה לערוך חדשות ונשארת בעולם התקשורת או לוקחת את התחביב שלי ברצינות והולכת ללמוד קונדיטוריה. אני חושבת שלא היה לי קשה לבחור, אבל כדי להיות בטוחה שהעבודה במטבח מתאימה לי התחלתי בסטאז’ של חודשיים בקונדיטוריה “דלאל” בתל-אביב. אחרי תקופת הניסיון הזאת כבר היה לי ברור שלמרות העבודה הקשה זה היעוד שלי, והודעתי להורים שאני הולכת ללמוד קונדיטוריה במקום שהכל התחיל – בצרפת.

טסתי לפריז והתחלתי לברר על בתי ספר לקונדיטוריה. בית הספר המפורסם ביותר ששמעתי עליו היה ה”קורדון בלו”, אבל הוא לא היה בתקציב שלי וגם האווירה שם פחות התאימה לי. עברתי בית ספר אחרי בית ספר ופתאום הבנתי כמה שהעיר הזאת ענקית וכמה שפע היא מציעה אם באים צמאים לידע ואם יודעים לדבר צרפתית. אחרי המחקר המעמיק בחרתי בבית ספר “Bellouet Conseil”.

למדתי צרפתית והמשכתי לבית הספר לקונדיטוריה, למדתי את כל סוגי הבצקים, על שוקולד, על סוכר, על קרמים שונים, על עוגות ראווה, על פטיפורים עוד ועוד. להשלמת הלימודים התקבלתי לסטאז’ – התמחות אצל סיריל ליניאק. עבדתי שם חודשיים מבוקר ועד ערב, חמישה ימים בשבוע, בשיא הלחץ של תקופת העוגות של הכריסטמס, ונהניתי מכל רגע! הצוות היה מדהים, השפים דאגו לשלומי ואני אהבתי להישאר מעבר לשעות שהייתי מחויבת להן (הכל כמובן בחינם).

השנתיים בהן חייתי, למדתי ועבדתי בפריז היו מדהימות! היה קצת קשה לגור שנתיים בפריז כשבן זוגי נמצא כאן בארץ אבל האתגר הזה רק חיזק אותנו ואני אסירת תודה לו על התמיכה והפרגון לאורך כל התקופה הזאת.

מה הקינוח שאת הכי אוהבת לאכול ולהכין?

“יש שני קינוחים שהתאהבתי בהם במהלך הסטאז’ – “באבא רום” הידוע בישראל בכינויו “סברינה”, ועוגת ה”אקינוקס” של סיריל ליניאק. זאת עוגה של גנאש וניל ושוקולד לבן, שכבת קרמל על ביסקוויט ז’קונד, ותחתית של עוגיות לוטוס ומחית פרלינה. אחרי חודשיים שהכנתי את העוגה הזאת יום-יום אני כבר יכולה להכין אותה בעל-פה והיא פשוט טעימה!”

“פריז היא מצד אחד, העיר הרומנטית והציורית שמריחה בבוקר כמו קוראסון חם ובערב משנה את הריח שלה לבושם של שאנל סקסי בטירוף, אבל מצד שני, היא עיר שקשה להסתגל אליה”

איך זה להיות עמית מגבעתיים בפריז?

“בהתחלה אפשר להגיד שהייתי בהלם מסוים. מצד אחד זאת העיר הרומנטית והציורית שמריחה בבוקר כמו קוראסון חם ובערב משנה את הריח שלה לבושם של שאנל סקסי בטירוף, אבל מצד שני, היא עיר שקשה להסתגל אליה. רובם המוחלט של התושבים ונותני השירות לא מדברים באנגלית, אם נזכרת פתאום שאתה רעב אחרי 22:00 או סתם אחר הצהריים, כנראה שתמשיך לגווע ברעב כי שעות הסרוויס במסעדות מאוד מדויקות ומבחינתם זה לא נורמלי לאכול בשעה אחרת. גולת הכותרת היא ברכת השלום הלא היא המילה “בונז’ור” – הם מתרגזים מאוד אם פניתם אליהם (נחמדים ומנומסים ככל שתהיו) ללא המילה בונז’ור תחילה, כנראה שתזכו למבט זועף וצליל שנשמע בין נחירה לצניפה של סוס.”

תכניות לעתיד? חלומות?

“אני מתכננת עוד סטאז’ בניו יורק, יש מקום מדהים של עוגות חתונה ועיצוב בבצק סוכר שאני אשמח מאוד לעבוד שם. אני גם מאוד אשמח לשלב את האהבה שלי לקונדיטוריה עם חינוך וחינוך בלתי פורמלי, אבל בגדול החלום הכי גדול שלי הוא לפתוח עסק משלי בארץ. אני יודעת שאני עוד צריכה למצוא את הנישה שלי ושאני אצטרך לעבוד קשה בשביל זה, אבל אני מאמינה שאני אפתח קונדיטוריה מצליחה.”

פנאי

“יש הרבה דברים שאני אוהבת לעשות אבל הגדול מכולם הוא הפיסול בבצק סוכר שכבר הפכתי למקצוע. בנוסף, אני אוהבת מאוד לטייל עם חברים בארץ ולצייר.”

גבעתיים

“גבעתיים זה תמיד יהיה זיכרון ילדות מתוק – השכונה הביתית שגדלתי בה, האפשרות לרשום בהקפה אצל עזרא ולשבת לשמוע ריכולים מאהובה, לטייל בגן חיל האוויר, ללכת לספריה, לעבור במשמר הירדן ולדעת את הדרך בעיניים עצומות לצופים.”

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

השלימו בבקשה את בדיקת האבטחה

Wisite

בניית אתרים לעסקים
Wisite - Wise Site. Wise Choice.