%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%a4%d7%9c%d7%93-2רץ מכל הלב

ד”ר עמי שיינפלד – מנתח לב בכיר העושה נפשות לריצה

מאת: נעמי לבנון-קשת

אחד המרצים הבולטים בהפנינג הבריאות שארגנו עיריית גבעתיים ועמותת קהילתיים, היה תושב העיר, ד”ר עמי שיינפלד, מנתח לב בכיר ומנהל מרפאת אבי העורקים, במרכז הרפואי שיבא

איך שלא מסתכלים עליו, ד”ר שיינפלד (57) הוא ‘עוף מוזר’: קודם כל הוא מתנשא לגובה 1.95 סנטימטרים המסתיימים בכיפה סרוגה קטנה. איש דק וארוך, חייכן ונעים הליכות, שאהוב על כל הפציינטים שלו במרכז הלב בשיבא, אבל גם נערץ על כל תושבי שדרות – העיר אותה הוא פוקד זה 6 שנים, יום בשבוע בהתנדבות, כדי להעניק שירותי רפואה לתושבים. והוא עושה את זה מכל הלב, כרופא משפחה לכל דבר. בנוסף הוא מתנדב, לסירוגין עם עמיתיו למחלקה בשיבא, לתורנויות ניתוח בבית החולים ‘פוריה’, ‘מחלקה-בת’ של זו שלהם. וזה עוד לפני שדיברנו על עיסוקו האינטנסיבי בספורט, שלו הוא מטיף בלהט.

“ממילא מי שעושה ספורט יום יום, נכנס לאורח חיים בריא והגוף כבר מכתיב מה לא טוב לו לאכול ובאיזה שעות. הגוף מפסיק לשמש פח זבל”

“אני לא מתעייף”- הוא אומר בחיוך שליו- “ההתנדבות בשדרות היא בעיני שליחות מעניקת אנרגיות. בכל ביקור כזה אני רואה 15 איש, ומטפל בהם מפצע ושפעת ועד בעיות לב, לחץ דם ואבי העורקים. אם הם צריכים ניתוח ומביעים רצון שייעשה בשיבא אני מסדיר זאת מידית. אחרים מופנים לברזילי באשקלון. קרה גם שהסעתי מטופלים דחופים ברכבי, לבית החולים באשקלון. כמובן שנוצרו יחסים חמים עם מטופלים ומשפחותיהם ויש סיפורים מרגשים. רבים מהפציינטים הם עולים-רוסים, אנשים טובים במצב כלכלי קשה, שאני שמח לעמוד לשירותם”.

%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%a4%d7%9c%d7%93-3הוא נולד וגדל בבני ברק, למשפחה דתית-לאומית, כיפה סרוגה. האב, תעשיין פלסטיק, בא ממשפחה חרדית. האם תמיד עשתה ספורט במסגרות של חוגים שונים. כנהוג בזרם הדתי הזה הלך לתנועת ‘בני עקיבא’ וכמובן לצבא, שם שירת כחובש ומכאן ניצתה האהבה לרפואה, שהביאה אותו ללימודים באיטליה ואחריהן התמחויות ארוכות, בארץ ובאוקספורד, אנגליה. רעייתו ציפי היא עורכת דין ולזוג ששה ילדים ושלושה נכדים. “אף אחד מהם לא המשיך ברפואה אבל שניים הינם עובדים סוציאליים, ובת אחת עובדת בחינוך הלא פורמלי”- אומר ד”ר שיינפלד – “בן אחר, שסיים צבא, לומד הנדסה. אחד עדיין משרת והצעיר עומד להתגייס”.

עיסוק בספורט כאיכות חיים

לבית החולים שיבא הוא מגיע בשעת בוקר מוקדמת ויוצא בלילה בדרכו הביתה. ביום ההתנדבות בשדרות הוא חוזר מאוחר עוד יותר. לפני ואחרי הוא מספיק לעסוק בספורט – דבר שעליו אינו מוותר בשום פנים ואופן, ולו הוא מטיף בלהט רב ומעל כל במה הנקרית בדרכו.

כששואלים אותו אם לאשתו, ציפי, לא נמאסו שעות העבודה הארוכות הללו, כמו גם ההתנדבויות שלו, הוא אומר שגם אם זה כך היא מסייעת לו ככל יכולתה ובעיקר: לא לוחצת עליו להפסיק, או לחילופין לפתוח קליניקה פרטית. “כי היא יודעת שבשבילי זה יעוד. זה בנשמתי וציפי היא התומכת הראשונה שלי. בלעדיה כל זה לא היה הולך”- הוא מסביר – “היא כבר רגילה לכך שיש דברים, בערב, שאליהם היא הולכת לבד כי אני לא מספיק להגיע הביתה בזמן”.

מי שחושב שמדובר באיש של ספורט מקדמת דנא- טועה טעות גדולה. ד”ר שיינפלד התחיל לעסוק בספורט לפני כ-6 שנים בסך הכל. כשחצה את גיל 50. כיום הוא רץ במשך כשעה, 10 קילומטרים, 4 ימים בשבוע, לרוב בשעת לילה מאוחרת. בפארק הלאומי או בחוף הים. ברכבו הוא תמיד מחזיק בגדי ריצה. בעוד ציפי מתמידה בצעידה, הוא גאה בכך שהיום כבר כל ילדיו רצים את 10 הקילומטרים המומלצים שלו, כשצעיר הילדים השתכנע רק לאחרונה והצטרף.

“הדבר החשוב ביותר הוא זמן האימון ודופק המטרה, שמשתנה עם הגיל והמצב הבריאותי”- הוא מסביר – “אימון מאומץ מידי עלול לפגוע ברגליים ובלב ואימון חלש מידי פשוט אינו מועיל”.

אם לא די לו בכך הרי שבכל יום ששי הוא רוכב במשך שעתיים אינטנסיביות על אופניים ופעמיים בשבוע, ב-6 בבוקר,  עושה שעה של חתירת קיאקים, במועדון ‘מרכז דניאל’ בתל אביב. משם הוא ממהר היישר למרפאת אבי העורקים בשיבא, שבראשה הוא עומד. “העיסוק שלי בספורט אינו התמכרות”- הוא מסביר לאלה התוהים על כך – “זו מחויבות לאיכות חיים וחינוך על ידי דוגמא אישית. עד גיל 40, כשכבר לא הייתי מתמחה אלא ‘מומחה’, הייתי ממש קבור אך ורק בבית החולים. פה ושם התחלתי עם רכיבת אופניים, ניסיתי לרוץ ועזבתי. לא התמדתי בשום ספורט. רק אחרי גיל 50 אמר לי אחי הקטן שכל אחד יכול לרוץ, ובוודאי אני. הרמתי את הכפפה והתחלתי. עשיתי זאת לאט לאט ובהדרגה הגברתי את משך הריצה. לא את המהירות כי משך הזמן הוא החשוב”.

“הדבר החשוב ביותר הוא זמן האימון ודופק המטרה, שמשתנה עם הגיל והמצב הבריאותי”- הוא מסביר – “אימון מאומץ מידי עלול לפגוע ברגליים ובלב ואימון חלש מידי פשוט אינו מועיל”

וזה בדיוק מה שהוא מסביר לאנשים בהרצאותיו: אם החלטתם על ריצה של 20 דקות – זה בדיוק מה שתעשו, ולא חשוב כלל באיזו מהירות זה ייעשה! וכמובן: לא לשכוח את הדופק . בהדרגה תעלו את משך זמן הריצה ותשמרו על הדופק הנכון לכם.

ככלל, הוא ממליץ לפני התחלת העיסוק בספורט: לעשות בדיקות כלליות. “ואם אין בעיה מיוחדת – אזי גם בן 70, בדופק הנכון – יכול לרוץ!”- הוא אומר ומסביר איך מחשבים ‘דופק נכון’: 220 פחות הגיל שלכם = הדופק המכסימלי המותר. “והשאיפה היא להתאמן על 80% מהדופק המכסימלי. לא למצות את המכסימום”- הוא מסביר ומדגיש: “חשוב לעבוד עם שעון דופק. יש לכל אחד ‘דופק מטרה’ שהוא אותם 80% מהדופק המכסימלי – ובזה יש לעמוד. לא נורא אם קורה שמידי פעם עוברים אותו אבל לא בקביעות כי אז עלולים לגרום נזק”.

הוא אומר שספורט לא בריא הוא רק כזה שנעשה באגרסיביות, מה שהוא מכנה ‘פעילות סטרסנטית’. “הכל ענין של עצימות”- הוא מזכיר- “ותמיד עם שעון-דופק צמוד. זהו אביזר קריטי המשמש לנו נורת אזהרה”. כשמדברים על תזונה הוא מחייך ואומר שאכן היא חשובה אבל: “ממילא מי שעושה ספורט יום יום, נכנס לאורח חיים בריא והגוף כבר מכתיב מה לא טוב לו לאכול ובאיזה שעות. הגוף מפסיק לשמש פח זבל”.

לרוץ מהלב

לפני כחמש שנים הוא הוציא ספר “לרוץ מהלב – יומן ריצה של מנתח לב” (הוצאת אופוס), שכבר הספיק להימכר ב-15,000 עותקים, ושגם בו הוא טוען שכל אחד, בן 20 ובן 70, יכול לרוץ 10 קילומטרים – ובכך לשנות את איכות חייו מהקצה אל הקצה.

ביולי האחרון הוקרן, במסגרת ‘דוקאביב 2016’, הסרט “עניינים שבלב”, שהפיק ערוץ 8 ושביים גד אייזן. בסרט המרגש הזה עקבה המצלמה אחרי ד”ר שיינפלד במשך 3 שנים, בעבודת ההתנדבות בשדרות, בעבודה היומיומית בשיבא, בחדרי הניתוח, בפעילות הספורטיבית ועוד. הצפייה בסרט מגלה איש נינוח, שקט, ומקצועי לעילא ולעילא. המצלמה גם מלווה את הדילמה הנצחית בפניה הוא ניצב, כמו רבים מעמיתיו לתחום הספציפי בו הוא עוסק. אך בעוד רבים מהם, כנראה רובם, פתרו את הדילמה הזו כשפתחו קליניקות פרטיות המתפיחות את כיסיהם, הוא עדיין מתקשה ‘לעשות לביתו’, לדאוג לרווחתו הכלכלית בלבד, ומתעקש להמשיך ולעשות למען האחרים, בעיקר אלה שאינם במרכז, ושידם אינה משגת. הוא היה רוצה שגם עמיתיו ינהגו כמותו, ביותר חמלה ונתינה, ויש בזה מידה של נאיביות נוגעת ללב. באחד הראיונות עמו אמר שרפואה היא מקצוע עם חמלה ונדיבות. מקצוע של שליחות. “אם אתה רוצה להיות עשיר אל תלך להיות רופא”- אמר באותו ראיון. זה אולי מה שעושה אותו  איש שקשה שלא לאהוב.

%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%a4%d7%9c%d7%93-1

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

השלימו בבקשה את בדיקת האבטחה

Wisite

בניית אתרים לעסקים
Wisite - Wise Site. Wise Choice.