באוויר, בים וביבשה

ראיונות עם שלושה צעירים שהם מקור לגאווה

ד"ר נגה רוזנפרב

סגן א' מגבעתיים בן 21 סיים בגאווה את קורס טיס מספר 175 אותו התחיל בינואר 2015 כנער צעיר חדור מוטיבציה. בחלוף שלוש שנים, הוא נווט קרב ובוגר תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון בנגב. את א' הכרתי לפני כשמונה שנים בזמן שהנחתי קורס "כתבים צעירים", שהיה מיועד לתלמידים מצטיינים ובעלי יכולת כתיבה משובחת, בבית הספר יגאל אלון. כבר אז היה ממוקד, תכליתי וישיר. אביו של סגן א' הוא מנכ"ל עמותת זיו נעורים ואיש חיל האוויר בעברו ואמו מנהלת תוכנית "במרחבי הדעת" של קהילתיים. יש לו אחות בת 18 הנמצאת בשנת שירות בעמותת אתגרים ואחיו הוא
תלמיד כתה י' בתיכון שמעון בן צבי.הוא למד בבית ספר יגאל אלון, המשיך ללמוד בתיכון שמעון בן צבי 5 יחידות במתמטיקה, בפיזיקה, באנגלית ובערבית "למדתי ערבית בזכות המורה שרית" הוא אומר בנחרצות.

סגן א' מגבעתיים בן 21 סיים בגאווה את קורס טיס מספר 175 אותו התחיל בינואר 2015 כנער צעיר חדור מוטיבציה. בחלוף שלוש שנים, הוא נווט קרב ובוגר תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

את א' הכרתי לפני כשמונה שנים בזמן שהנחתי קורס 'כתבים צעירים', שהיה מיועד לתלמידים מצטיינים ובעלי יכולת כתיבה משובחת, בבית הספר יגאל אלון. כבר אז היה ממוקד, תכליתי וישיר.

אביו של סגן א' הוא הוא מנכ"ל עמותת זיו נעורים ואיש חיל האוויר בעברו ואמו מנהלת תוכנית "במרחבי הדעת" של קהילתיים. יש לו אחות בת 18 הנמצאת בשנת שירות בעמותת אתגרים ואחיו הוא תלמיד כתה י' בתיכון שמעון בן צבי.

הוא למד בבית ספר יגאל אלון, המשיך ללמוד בתיכון שמעון בן צבי 5 יחידות במתמטיקה, בפיזיקה, באנגלית ובערבית "למדתי ערבית בזכות המורה שרית" הוא אומר בנחרצות.

לאורך שנות לימודיו היה חניך, מדריך, ראש צוות תחזוקה וראש צוות בטיחות בשבט צופי גבעתיים – "אהבתי את התחום הלוגיסטי בו עסקתי בתכנון המבנים של השבט ואף ראיתי את האפשרות ללמוד ולהתפתח בכיוון הזה (הנדסה) בעתיד. בנוסף, אני חושב שהפעילות שלי בשבט הכינה אותי לחיים".

לצד האהבה למתמטיקה ולצופים הוא זוכר מילדותו את הטיולים בסופי שבוע עם המשפחה ברחבי הארץ – "היתה לי ילדות נהדרת ואני מאחל לכל אחד לגדול עם הורים כאלה. בצבא לא מלמדים אותך להיות בן אדם, זה מהבית. הוא מוסיף. "הטיולים עם המשפחה פסקו יחד עם המחוייבויות למסגרות השונות – שלי לצופים ושל אחותי לטיפוס קירות."

תמיד רצית להיות טייס?

"כן ולא. בילדותי נמשכתי לתחום, במיוחד כשאבא שלי שהפעיל כלי טייס מאויישים מרחוק (כטמ"מ) נהג לקחת אותי איתו. אחר כך הייתי מרוכז בצופים ובחברים ורק בשנות התיכון חזר הרצון להיות טייס שהלך והתגבר יחד עם הזימונים, התחרותיות שלי וההצלחה במיונים."

ומה עם געגועים הביתה ולמשפחה?

"בהתחלה היה קשה... לאט לאט מתרגלים... אני חושב שיותר קשה היה למשפחה שלי.

הם היו רגילים שאני 'נעלם' להם לארבעה ימים בגלל הצופים ופתאום נעלמתי ל-28 ."

מה היה הרגע המשמח והמרגש מבחינתך בקורס?

א' חושב לרגע ועונה: "יש את הרגע של ההקלה, כשהקורס מצטמצם ואתה יודע שאתה שם. רגע נוסף הוא רגע של הטיסה הראשונה - הרגשה מיוחדת, מדהימה! הקטע שאתה באוויר הוא משהו מיוחד!

איך התחושה בשמיים?

כל שלב מביא איתו תחושה שונה ואתגר שונה. רגע אחד טסתי על עפרוני שהוא מטוס אימון ותרגול ורגע אחר על מסוק. כל אחד מכלי הטיס טס בגבהים שונים המעוררים תחושות שונות. עכשיו אני טס בלביא שהוא מטוס עוצמתי - מרגישים את הבוסט הזה, את ההצמדה בגב לכסא... זו תחושה שקשה לתאר או להעביר במילים."

איך ההרגשה עם סיום הקורס?

א' שוקל את המילים בכובד ראש ומתנסח בבהירות: "סיפוק והתרגשות גדולה. הקורס נמשך 3 שנים  וכרגע אנחנו ממשיכים לעוד חצי שנה של הכשרה מקצועית שהיא שלב ביניים ואז בעצם מתחילים שלב חדש. סיום הקורס הוא בעצם - קח כנפיים ותתחיל מחדש."

גבעתיים בשבילך?

"ילדות נהדרת, חברים טובים, תיכון שמעון בן צבי והצופים!"

ראיון עם סגן ירון וסגן עידן

רון: " ...חלק מתהליך ההכשרה זה מהר מאוד להפוך ממובל למוביל, זה דבר מיוחד. כל אחד לוקח את זה למקום הפרטי שלו..."

עידן: "בים יש שקט מכל ההתעסקות היומיומית של הבסיס וכל הגורמים. אתה נמצא שם רק עם הצוות שלך, אנשים שאתה אוהב. אנשים טובים, אווירה טובה..."

לאחרונה הסתיים קורס החובלים היוקרתי המכשיר את קציני הים של העתיד, נמשך למעלה משנתיים וכולל סדרת אימונים ארוכה ולימודים רבים. על גב קצינים אלו מוטלות המשימות להגן על הגבול הימי של ישראל, לבצע פעולות אסטרטגיות מיוחדות ולשמור על משאבי הטבע בים. בין המסיימים היו גם סגן ירון וסגן עידן בני ה-21 מגבעתיים. למרות שהם הכירו בצבא יש להם חברים משותפים רבים והם היו יחד באותו הצוות.

לסגן ירון הורים רופאים, אחות גדולה וסבא וסבתא שהוא מאוד קשור אליהם -"מפעל החיים של סבא שלי אלה הסיפורים של התלאות שהוא עבר בשואה וכשעלה לארץ - זה נותן השראה, משהו שנותן נפח משמעותי בשירות שלי."

בילדותו אהב לרוץ וניגן על פסנתר כעשור ובתיכון קלעי הרחיב את לימודי הפיסיקה והמחשבים.

לסגן עידן שני אחים גדולים, אמו היא עו"ד ואביו עובד בשירות הביטחון. הוא הרחיב את המקצועות מזרחנות וערבית בתיכון שמעון בן צבי, היה מדריך ומרכז בשבט צופי גבעתיים ושיחק טניס. בנוסף, הוא מנגן בגיטרה ואוהב אקרובטיקה. טרם הגיוס, עידן עשה מיונים לחיל הים, התקבל לקורס צוללות וחתם ויתור, בשביל לשרת בסיירת צנחנים. בעקבות הסיירות שובץ לקורס חובלים וכיום הוא מאוד מרוצה מהמקום אליו הגיע.

האם תמיד רציתם להיות חובלים? 

ירון: "לא הכרתי את המסלול. אחרי יום סיירות דיברתי עם חבר של אחי הגדול שהסביר לי על המסלול כי הוא חובל בעצמו, ונגשתי לגיבוש, כל שלב רציתי להמשיך עוד ועוד – פשוט התאהבתי בקורס."

עידן:  " גם אני לא הכרתי את המסלול לפני, ידעתי שאני מכוון למסלול של פיקוד שיכלול שימוש בידע מקצועי. כשאתה צולל לתוך התהליכים, אתה מתחיל לחשוב באמת מה לעשות בצבא. בן דוד שלי היה בחובלים במגמת "מכונה" סיפר לי על המסלול ודי מהר הבנתי שזה מה שאני רוצה."

ומה עם געגועים הביתה בזמן הקורס, למשפחה? 

ירון: "בתקופה הראשונה בימ"פ (ימאות ופיקוד), יש הרבה געגועים הביתה. מרגישים את הלחץ, לא רגילים לכזה מרחק כל כך הרבה זמן מחוץ לבית. המשפחה מחזקת מרחוק ומתחילים להתרגל, אתה יודע לתת לגעגוע את המקום החיובי."

עידן: ההתנתקות מהבית בקורס היא מהירה. בזמן הטירונות (חודש וקצת) יכולתי לדבר בטלפון עם מי שרציתי מהבית במשך 10 דקות בסך הכל בשבוע. ההתמודדות הקשה היא של המשפחה - אנחנו חווים הרבה דברים במהלך השבועי וזה אינטנסיבי, המשפחה מקבלת את זה ב-10 דקות שיחה ביום שישי, הם מתגעגעים ולא באמת יודעים מה אנחנו חווים. לחברה שלי היה קשה, עברנו את זה בסוף."

מה היה הרגע המשמח והמרגש מבחינתך בקורס?

ירון: "בשבילי הרגע הכי מרגש היה דווקא בסוף הימ"פ, פעם ראשונה שראיתי את המשפחה יחסית הרבה זמן אחרי תקופה של ביקורים קצרים ופתאום הייתה רגילה, פתאום יש הרבה זמן בבית, זה משהו שאתה חולם עליו כל התקופה הראשונה וזה מגיע. בנוסף, קורס חובלים מלמד את הצוערים כיצד להתמודד עם אתגרים מגוונים פיסיים, לימודיים ומנטליים. במהלך הקורס השתתפתי במספר מבצעים, בין היתר, ירידה לתעלת סואץ אשר היוותה רגע משמעותי עבורי" הוא מוסיף.

עידן: "הרגע הכי מרגש בסיום קורס, היה בסיום הטקס כשהמשפחה הגיעה וכולם רצו אלי..."

מה היה עבורכם האתגר הגדול ביותר?

ירון: "האתגר העיוני, בתקופה של תחילת ההכשרה המקצועית. צריך הרגלי למידה מאוד ספציפיים ומיועדים לקורס ולתוכן כדי להצליח. אתה מפתח את זה תוך כדי למידה, החתירה להצלחה היא משהו שאתה עובר כל יום. השוק הראשוני קשה וצריך להתגבר עליו מהר כדי לעמוד ביעדים."

עידן: "הכי מאתגר מבחינתי היו הוועדות האחרונות - לקחת את כל הידע המקצועי ולרכז את כל המאמצים לשלושה חודשים אחרונים של עבודה, כמעט לא להיות בבית ובקשר עם המשפחה בגלל המאמצים ובסוף הכל מתרכז בהסמכה אחת לקראת סוף הקורס."

איך התחושה בים?

ירון: "הקורס נותן לך להתנסות בשלב השטח, השלב האחרון בהרבה הפלגות ואתה הופך להיות חלק אינטגרלי מהספינה, אתה חווה את הים. זו חוויה אינטנסיבית. זו גם אחריות גדולה אבל מסמל מבחינתי את העבודה של כל הצוות, איך אנחנו עובדים ביחד, בתוך כל הבלגן גם לשמור על המרחק הפיקודי. בסוף יש צוות שצריך לנהל גם בים וגם בחוף, נותנים לנו להתנסות בזה כבר בשלב האחרון של הקורס וזה דבר מדהים ומאתגר."

עידן: בים מאוד כיף, מרגיע. יוצאים בלי טלפון, יש שקט מכל ההתעסקות היומיומית של הבסיס וכל הגורמים. אתה נמצא שם רק עם הצוות שלך אנשים שאתה אוהב אנשים טובים, אווירה טובה. כשצריך להיות רציניים אנחנו יודעים לעשות זאת."

איך ההרגשה עם סיום הקורס?

ירון: "אחרי הקורס הבנתי שהחלק הקשה רק התחיל. אני סגן קצין אלקטרוניקה. יש לי הכשרה ארוכה לעבור הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית שבה אני חלק מצוות ומחלקה שלמה, מחלקת אלקטרוניקה - הפכתי להיות חלק מסגל הפיקוד בה. צריך להבין ולהתרגל לדברים בשטח, אנחנו משתתפים במגוון פעילויות ומבצעים ובסופם אני חש שעשיתי משהו משמעותי. גם הצוות מרגיש את זה, אלה דברים שלפני כמה חודשים רק יכולנו לשמוע עליהם בכיתה או לדבר עליהם כחלק מתהליך ההכשרה ופתאום זה מתממש מול העיניים. מהר מאוד להפוך ממובל למוביל, זה דבר מיוחד. כל אחד לוקח את זה למקום הפרטי שלו כמובן, איך הוא מרגיש. אחד האתגרים הקשים זה השמירה על המנטליות."

עידן: "בקורס מה שקורה שמנסים לתת לך את המעטפת הכי גדולה כדי להכין אותך לתפקיד, העובדה שבסוף כדי להצליח ולהיות הכי טוב במה שאתה עושה אתה חייב לראות את הדברים בעיניים, לקחת הכל אלייך, להפוך ממובל למוביל, מחייל למפקד. יש לו עמדה חזקה בצוות. זה דברים שלא מלמדים בשום קורס זה היופי בקורס, שאומרים לך שבסוף בשטח תהיה לבד, כל מה שלמדת בקורס זה כלים משמעותיים.

גבעתיים בשבילכם?

ירון: "גבעתיים היא כל מה שהתחנכתי עליו - החינוך שקיבלתי בעיקר בתיכון הוא זה שהוביל לבחירות שעשיתי בשלבי ההתמיינות לצבא או אפילו במסלול השירות הצבאי. 'גבעתיים' היא גם החברים שחיזקו ותמכו בי לאורך כל התהליך, אני מכיר אותם מהתיכון (במקביל לחברויות שרכשתי בקורס) ואני מאמין שאשאר חבר שלהם הרבה שנים. המסוגלות שלי להתמודד עם הקשיים זה הזיכרונות מהמשפחה, מהבית ומגבעתיים.

עידן: אני דור רביעי בעיר, סבא רבא שלי היה ממקימיה, השורשים נטועים חזק. בשבילי גבעתיים זה הבית, משפחה בעיר, גר בשכנות עם המשפחה שלי. לי ולירון יש חברים משותפים, המקומות שלנו משותפים, כמה שהעיר גדולה היא קטנה וזה באמת הבית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

השלימו בבקשה את בדיקת האבטחה

Wisite

בניית אתרים לעסקים
Wisite - Wise Site. Wise Choice.