fbpx

"כל אחד רוצה לדעת מאיפה הוא בא"

ראיון עם הקולנוענית נועה דולברג שיצאה לחפש את אמה הביולוגית

ד”ר נגה רוזנפרב
צילום: גרגורי ירין

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter

אירית דולברג (66) מגבעתיים הייתה רווקה בת 45 כשהחליטה לאמץ תינוקת. היא עבדה אז במינהל החינוך של עיריית תל־אביב והיו שם כמה נשים שאימצו תינוקות באוקראינה. היות שהיא מבינה רוסית מהבית, היא החליטה לאמץ ילדה ממקום שבו היא מבינה את השפה. היא רצתה ילדה שתהיה כבת שנה וחצי, עם עיניים כחולות וכזו שנולדה במזל דגים.

יאנה רבה (ששמה שונה לנועה) נולדה בבית חולים מספר תשע במחוז דניפרופטרובסק באוקראינה. כשהייתה בת שנה הועברה לבית היתומים ושם המתינה לאימוץ כשבעה חודשים נוספים.

אירית הגיעה לבית היתומים באוקראינה במסע שנמשך שעות רבות והיא זוכרת היטב איך התינוקת כחולת העיניים רצה אליה מיד כשנפתחה הדלת. “מהרגע הראשון היה חיבוק חם ואוהב”, נזכרת אירית, “לא הצלחנו לעזוב אחת את השנייה ובמשך שעה טיילנו יד ביד בכיכר הצמודה לבית היתומים. כשהמנהלת ראתה את החיבור שלנו, היה ברור שהיא נשארת איתי”.

“המפגש איתה היה חוויה יוצאת דופן. הרגשתי שעכשיו יש לי עוד אדם לאהוב בחיים שלי, וזה עשוי להיות מאתגר לעיתים, אבל בעיקר מאוד שימח אותי שהיא רוצה לשמור על קשר איתי מעכשיו”

"מהרגע הראשון היה חיבוק חם ואוהב", נזכרת אירית, "לא הצלחנו לעזוב אחת את השנייה ובמשך שעה טיילנו יד ביד בכיכר הצמודה לבית היתומים. כשהמנהלת ראתה את החיבור שלנו, היה ברור שהיא נשארת איתי".

“את מאומצת”

כשהייתה נועה בת שנתיים סיפרה לה אירית שהיא ילדה מאומצת. בגיל מאוחר יותר, החלה נועה לשאול מדוע אמה אימצה דווקא אותה ומאותו רגע הן שוחחו על הנושא הזה לגמרי בחופשיות, כמו אמא ובת שהן גם חברות טובות.

“לא קרה שהרגשתי שונה”, מספרת נועה. “אבל פעם, כשהייתי בגן הילדים, אחד הילדים אמר לי בלעג: ‘את מאומצת’, וילד אחר ענה, ‘אז מה, זו לא אשמתה’, ומאז לא הציקו לי על זה, זה השתיק אותם וגם נתן לי ביטחון לא להתבייש בזה. תמיד שמחתי לענות על שאלות בעניין לכל מי שהתעניין, ודיברתי על זה בפתיחות כמו שלמדתי מאמא שלי”.

היא למדה בבית הספר היסודי א.ד. גורדון והמשיכה את לימודיה במגמת קולנוע בתיכון אורט בגבעתיים. שם היא התחילה להבין שאנשים מתעניינים בסיפור שלה כשהציעו לה לעשות סרט על זה.

למה בעצם החלטת לפתוח את תיק האימוץ?

“ידעתי שאני ארצה להשלים לי פרטים שהיו חסרים לי על עצמי. הייתי סקרנית לדעת דברים כמו מאיפה מגיעה הנטייה שלי לאומנות וגם ענייני גנטיקה כמו האם יש מחלות משפחתיות או עניינים רפואיים אחרים שכדאי שאדע עליהם וכמובן האם יש לי אחים, כי כאן תמיד הייתי בת יחידה, רק אני ואמא”.

בגיל 16, באחת ההפסקות בבית הספר, היא שאלה את החברה הכי טובה שלה, הדר ששון, האם היא תרצה אי פעם לטוס איתה לאוקראינה לעשות איתה את המסע הזה, והיא אמרה לה מיד, ‘אני איתך’. “היה לי חשוב לדעת שיהיה לי עם מי לעבור את המסע הזה ולא רציתי לטלטל את אמא בדרכי עפר שם. ובסופו של דבר הדר באמת טסה איתי וליוותה אותי במסע” מוסיפה נועה בחיוך.

כשהייתה בת 19 נסעה לשגרירות אוקראינה עם הדר ועוד חבר ילדות כדי לפתוח את תיק האימוץ. “היה כתוב שם את שם העיר שבה נולדתי, קמיאנסקה, והיו כתובים שמותיהם של שני ההורים שלי, יבגני וסבטלנה, ושם הלידה שלי, יאנה רבה. זה כל מה שידעתי”.

לאחר השירות הצבאי שלה ביחידת ההסרטה של חיל האוויר נרשמה ללימודים במסלול למדיה דיגיטלית בחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל־אביב, והתמחתה בקולנוע וגם באיור ואנימציה ממוחשבת.

המסע מגבעתיים לאוקראינה

“יאנה”, הסרט הדוקומנטרי שהיא הגיבורה שלו וגם הבמאית, מציג את המסע שעברה מביתה בגבעתיים עד לבית של אמה הביולוגית סבטלנה והמפגש המרגש איתה. הסרט משלב אנימציה ממוחשבת מאיורים שלה המשלימים פרטים שונים במסע. זהו גם פרויקט הגמר של נועה במסלול הישיר לתואר שני במדיה דיגיטלית.

“רציתי לעבור את המסע למצוא את האמא הביולוגית שלי, אבל גם לתת מקום וייצוג לזיכרונות של אמא שלי מהתהליך שהיא עברה על מנת לאמץ אותי. התפקיד של שילוב האיורים שלי בסרט הוא לתת מקום לזיכרונות שלא תועדו בזמן אמת, כמו החיבוק הראשון שלנו, ההליכה שלנו יחד בכיכר בית היתומים והלילה הראשון במלון באוקראינה. בזכות האיורים הצלחתי להביא לחיים קולנועיים את הרגעים האלה.”

היו לך חששות לפני הטיסה?

“כל הזמן היה לי בראש שזה למעשה המסע שאמי עברה לבדה, שהיא בטח חששה ושהיה דרוש לה הרבה אומץ לכך. רציתי לשחזר עבורי את המסע שלה, אפילו לאכול את הפירושקי שהיא אכלה בתחנת הרכבת, לנסות לחוות את מה שהיא חוותה, להיות שם איתה במקומות שהיא סיפרה עליהם, למרות שאלה לכאורה שני כיוונים שונים של המסע”.

איך הסתדרת בלי לדבר רוסית?

“היה איתי הצוות של הסרט שרבים ממנו ידעו לדבר רוסית: גרגורי ירין, הצלם, הכיר לי את אחד המפיקים שלי ששימש גם כמתורגמן במהלך הצילומים, אלכסיי קישינסקי. התברר שהוא אפילו נולד באותה עיר שבה אני נולדתי וזה גם עזר מאוד. חוץ מזה היו איתי גם לי אביגור, קולנוענית שבאה כמפיקה וכמובן גם הדר, חברת הילדות שלי, ואפילו שהן לא יודעות רוסית העזרה והתמיכה שלהן הייתה משמעותית ועזרה לי להסתדר”.

‘עשיתי טעות נוראית, את תמיד היית במחשבותיי’

את אמה הביולוגית, סבטלנה רבה, מצאו המפיקים שלה דרך שוטר מקומי שעזרו להם לאתר אותה, הם התקשרו לכמה נשים עד שהגיעו אליה. “שאלו אותה בטלפון כמה פרטים מזהים והיא אישרה. עוד לא סיפרו לה שאני מחפשת אותה ושאנחנו מגיעים והיא לא שאלה מה מטרת השאלות”.

כשאלכסיי מתקשר בסרט מול המצלמה לאם הביולוגית, כשנועה יושבת לצידו, סבטלנה עונה לו בחשדנות, מנסה לוודא שלא עובדים עליה, ומתחקרת אותו באיזה בית חולים נולדה הילדה שמחפשת אותה והאם הוא רציני לגבי זה. בהמשך היא פורצת בבכי ומודה ‘עשיתי טעות נוראית, את תמיד היית במחשבותיי’.

“זה רגע מטורף, והיה חשוב לי שהוא יצולם בזמן אמת. אני בכלל לא הבנתי דבר כשאלכסיי דיבר איתה, רק מילים ספורות שלמדתי מאמי אירית, שידעה אותן בזכות אמא שלה שנולדה בסנט פטרסבורג. כשהוא אמר לה שאנחנו מישראל, היא אמרה לו ‘דה דה’ וחשבתי שאולי היא למעשה כבר ידעה שאני חיה בישראל היום וזה ריגש אותי מאוד ורק אחר כך הסבירו לי שהיא אישרה דבר מה אחר. הרבה מהדברים שהיא אמרה לי בפגישה שלנו לא הבנתי וגיליתי רק בחדר העריכה עם המתרגמים שלי. לא הייתי בטוחה איך היא תגיב בשיחה הזו אז הייתה לי הקלה כשהבנתי שהיא מאוד רוצה להיפגש וחיכתה לזה כבר שנים”.

מה היית עושה אם אמך הביולוגית לא הייתה רוצה כל קשר אלייך?

“כמובן שהיה לי חשש, אבל בסופו של דבר האמנתי שזה יסתדר לטובה. כשאמא שלי לקחה אותי מבית היתומים, המנהלת סיפרה לה שנולדתי למשפחה טובה ושהאם היא רק ילדה בת 17 אז הנחתי שהם לא במצב קשה מדי”.

הפגישה ביניהן התרחשה יום למחרת בגן ציבורי “היא רצה אליי וגם אני רצתי אליה. חיבקתי אותה והיה לי חשוב גם לומר לה שאני סולחת לה. מאוד התרגשתי ואיכשהו נאלצתי להיות במקביל גם הבמאית של הסרט. אני מחבקת אותה ויודעת שמצלמים אותי, זאת תחושה סוריאליסטית מעט” אומרת נועה.

דולברג גילתה שאמה הביולוגית, סבטלנה, היא אישה בת 42, עובדת בחנות קטנה לממכר שווארמה, שחיה כיום בעיר קרמנצ׳וג באוקראינה. נשואה (ללא ילדים נוספים) לוויקטור, פסיכולוג שהכירה לאחר שטיפל בה. היא מספרת לדולברג, דרך המתורגמן, שבגיל 16 התייתמה מאביה, גדלה עם אמה, והתאהבה בשכן שלה, יבגני, שהיה מבוגר ממנה בארבע שנים. ממנו נכנסה להיריון. יבגני ליווה אותה לבית החולים בליל שלג סוער. לאחר שהרכב שלו נתקע בדרך, אמבולנס פינה אותה לחדר היולדות, שם ילדה את יאנה וננטשה על ידי יבגני. היא הייתה בת 17 ומסרה את יאנה התינוקת לאימוץ. כיום האב הביולוגי יבגני הוא אב לשניים ומתגורר בבלארוס.

“אם אבא שלי היה בחיים לא הייתי מוסרת אותך לאימוץ”, בוכה סבטלנה. בהמשך היא מסירה מאוזניה עגילי זהב בצורת ינשופים ומעניקה לה. נועה עונדת את העגילים האלה  בקפדנות גם היום. “המפגש איתה היה חוויה יוצאת דופן. הרגשתי שעכשיו יש לי עוד אדם לאהוב בחיים שלי, וזה עשוי להיות מאתגר לעיתים, אבל בעיקר מאוד שימח אותי שהיא רוצה לשמור על קשר איתי מעכשיו”.

“היא רצה אליי וגם אני רצתי אליה. חיבקתי אותה והיה לי חשוב גם לומר לה שאני סולחת לה. מאוד התרגשתי ואיכשהו נאלצתי להיות במקביל גם הבמאית של הסרט”

נועה וסבטלנה חיבוק

מה גילית בעקבות המסע?

“למדתי שהלידה שלי הייתה קלה עבור סבטלנה, שנולדתי במשקל 2.900 ק”ג ושאין מחלות משפחתיות. למדתי גם שבכל שנה, בתאריך הולדתי סבטלנה ישבה עם בעלה ויקטור וסבתא תמרה והם אכלו עוגה ושתו בירה לציון יום הולדתי. בנוסף, גיליתי שיש לנו הרבה דברים משותפים, כמו נטייה אמנותית. סבטלנה כותבת, האבא צייר וניגן בגיטרה, והסבתא שרה אופרה. אנחנו בקשר טוב עד היום אבל כל אחת בחיים שלה, לה יש את בעלה כיום ולי את אמי ובן הזוג שלי. אנחנו מוצאות זמן לשלב אחת את השנייה בלי להוציא מאיזון את החיים שהיו לנו קודם”.

האם ניסית ליצור קשר עם אביך?

“קצת זמן אחרי שסיימנו לערוך את הסרט, סבטלנה וסבתא תמרה החליטו לחפש את האבא בשבילי. הן מצאו את הפרופיל שלו בפייסבוק בעזרת חברים משותפים, והיא כתבה לו ביום הולדתו שאני יצרתי קשר איתן ושהוא מוזמן לכתוב לי גם. הוא כתב לי מיד באותו יום שאני מתנה גדולה, וגם שלמרות שאף פעם לא נפגשנו הוא תמיד חשב עליי, ושהוא שמח. עכשיו אנחנו מתעדכנים מדי פעם, הוא שולח לי תמונות וסרטונים של האחים שלי, בן 12 ובת 6 ואני גם מחכה מאוד להזדמנות לפגוש אותם בהמשך”.

כדי לתקשר איתם כשיפגשו החלה ללמוד רוסית, ובינתיים היא נעזרת באפליקציית תרגום ושולחת להם גם היא סרטונים ותמונות מחייה בישראל.

בימים אלה היא מתכננת את הקמת המשפחה שלה. בשנת הקורונה התארסה לחבר שלה מימי התיכון, במאי קולנוע בראשית דרכו.

הסרט “יאנה” בעריכתה של יעל פרלוב זכה לתמיכת קרן רבינוביץ לאמנויות זמין לצפייה ב־VOD של yes דוקו”.

המגזינים

עשו מנוי למגזין 'גבעתיים פלוס',

בכל גיליון כתבות וטורים מעניינים ומעמיקים
אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום!
אוגוסט 10, 2021

רמת גן פלוס 83

עשו מנוי למגזין 'רמת גן פלוס',

הישארו מעודכנים
אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום!
אל תפספסו הכתבות האהובות
כתבות השער

“כל אחד רוצה לדעת מאיפה הוא בא”

“כל אחד רוצה לדעת מאיפה הוא בא” ראיון עם הקולנוענית נועה דולברג שיצאה לחפש את אמה הביולוגית ד”ר נגה רוזנפרבצילום: גרגורי ירין שיתוף ב whatsapp שיתוף ב email שיתוף ב facebook שיתוף ב twitter אירית

קראו עוד»
כתבות השער

החיים כסרט

החיים כסרט ויוה ליברטי-פונטרמולי רוקמת עלילות רומנטיות נעמי לבנון-קשתצילום: איציק רובין שיתוף ב whatsapp שיתוף ב email שיתוף ב facebook שיתוף ב twitter כבר מגיל צעיר אהבה לשבת על החוף במשך שעות ולדמיין עצמה חוצה

קראו עוד»
חופש ופנאי

מחפשים פעילות במהלך החגים? ריכזנו את האטרקציות והטיולים הכי-הכי

שיתוף ב whatsapp שיתוף ב email שיתוף ב facebook שיתוף ב twitter האטרקציות בסוכות – טיולים, פעילויות, אירועים מחפשים פעילות לחגים? אספנו עבורכם את ההמלצות הכי-הכי אל תפספסו הכתבות האהובות חזרה Shape Shape המגזינים ספטמבר

קראו עוד»
המומחית ענבר לב

חלוקת נכסיי העזבון

לא פעם מגיעים למשרדי מקרים בהם יורשים מכוח צוואה או מכוח צו ירושה (מקום בו אין צוואה), מסתכסכים בנוגע לחלוקת נכסי העיזבון. אִילוּסְטְרַצְיָה במאמר זה אשתף אתכם במס’ שאלות שעולות במקרים אלו והתשובות עליהן: שני

קראו עוד»
חופש ופנאי

פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה ה-37 מתקיים בין התאריכים 19-28.9.2021​

פסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה ה-37 מתקיים בין התאריכים 19-28.9.2021 שיתוף ב whatsapp שיתוף ב email שיתוף ב facebook שיתוף ב twitter פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפהה-37 מתקיים במסגרת הנחיות התו ירוק כפי שיהיו בתוקף במועד קיום

קראו עוד»
כתבות השער

הפתעות מתוקות שתוכלו לשלוח באהבה וגם להזמין לעצמכם לראש השנה. חג שמח!

הפתעות מתוקות שתוכלו לשלוח באהבה וגם להזמין לעצמכם לראש השנה. חג שמח! דבש, הכל דבש קולקציית ראש השנה של ביסקוטי שהכינה השפית רוסלנה יונה כוללת עוגת דבש מסורתית בשילובים מפתיעים ומרעננים, עוגיות, מאפים ברוח החג

קראו עוד»
מגזינים

גבעתיים פלוס מגזין 84

גולת הכותרת של הקיץ הזה הייתה האולימפיאדה בטוקיו בחסות הקורונה, ללא קהל ביציעים אבל עם הישגים מרשימים מאי פעם לספורט הישראלי וגם לספורטאים שלנו בגבעתיים וברמת גן. הלב מתפוצץ מגאווה!
בגיליון זה אנחנו פותחים במסורת חדשה שבה נחשוף בפניכם את 30 הצעירים המבטיחים מגבעתיים ורמת גן שלא עברו את גיל 30 . כאלו שמשפיעים ומעצבים את המציאות בה אנחנו חיים וכאלו שגם צפויים לעשות זאת בעתיד בכל התחומים: ספורט, אמנות, חינוך, בידור, בטחון, פוליטיקה, עיתונות, יזמות, הייטק, פיננסים, ממשל, עיצוב וכו’

קראו עוד»
כתבות השער

אני נוסעת בעקבות פסלי

מדור זרקאור “אני נוסעת בעקבות פסלי” האמנית אירית ביבר משלבת בפסליה שמחת חיים ודמיון עשיר ד”ר נגה רוזנפרב אירית ביבר לבית גרוסמן נולדה בארץ וגדלה בשכונת נווה צה”ל בתל אביב כבת לאב איש צבא קבע

קראו עוד»
המומחית רוית סיני

הצצה ראשונה לאסיפת דיירים טיפוסית

הצצה ראשונה לאסיפת דיירים טיפוסית עורכת הדין רוית סיני אייל, הוא הבעלים של דירת 70 מ”ר בבית משותף טיפוסי ישן (משנות השישים) הכולל 7 דיירים.  הוא פנה אלי בבקשה לעזור לדיירי הבית המשותף בו הוא

קראו עוד»
Shape
Shape

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!


רחוב ז'בוטינסקי 7 (מגדל משה אביב) קומה 53.

טלפון : 03-5188886 |  פקס : 03-5188887 | מייל : office@dineymishpaha.co.il

 www.dineymishpaha.co.il/


 

דילוג לתוכן