29/03/2024
29/03/2024
יום שישי, 29 במרץ 2024

"אני חיה בסרט מאז שנולדתי"

סיגל ורדי – מורה, שחקנית, מאפרת ורקדנית בטן

איליק גת

"דרך שבה האישה יכולה להביע את עצמה וכמי שאוהבת לשמח, זו חוויה עצומה עבורי המאפשרת לי להעניק לנשים הזדמנות להתחבר לעצמן באמצעות ריקוד נשי ולחייך ללא הרף"

סיגל ורדי היא ג'ינג'ית יפה בת 59, אם לשלושה המתגוררת בגבעתיים מאז ילדותה. היא מלמדת כתיבת תסריטים לקולנוע בבית ספר תיכון לאומנויות עירוני א', השתתפה בסרטים ישראליים רבים כשחקנית וכמאפרת אומנותית ואם לא די בכך היא גם מורה לריקודי בטן לאחר שרקדה שנים רבות בלהקת בת דור.

מדוע החלטת להתמקד בסגנון ריקוד זה?

"מצאתי במוזיקה הזו הבעת רגשות עצומה. זו דרך שבה האישה יכולה להביע את עצמה וכמי שאוהבת לשמח, זו חוויה עצומה עבורי המאפשרת לי להעניק לנשים הזדמנות להתחבר לעצמן באמצעות ריקוד נשי ולחייך ללא הרף" היא מסבירה.

סיגל לבושה בבגדים פסטורליים לצד בגדים מנומרים, זר שושנים ססגוני מונח על שערה הכתום והשזור בצמות, לאורך כל גופה מצוירים קעקועים רבים ומגוונים נושאי סיפורים מחייה וגישתה לחיים. בתוך הרצון העז הזה לשמח היא מגדירה את עצמה כ"ליצן עצוב" שמחייך ללא הרף וחושב מידי בוקר על משנתו של צ'רלי צ'פלין המופיעה בקעקוע על גופה ובתכשיטיה – לכל בעיה יש פיתרון. היא מאמינה שיש לנקוט תמיד בגישה חיובית ושמקושי בעיקר צומחים.

"כבת לאב ניצול שואה, נוצרה אצלי רגישות יתר וחמלה רבה לבני אדם ולחיות, באופן יוצא דופן. אני מחלקת לקבצנים בצמתים מזון בריא כמו ירקות טריים חתוכים ואני ידועה כדואגת לכל החתולים בשכונת מגורי"

למה את מתכוונת כשאת מתארת את עצמך כ"שואתית מאוד"?

"כבת לאב ניצול שואה, שנהג מידי ערב בזמן ארוחת הערב לספר סיפורי שואה לילדיו, נוצרה אצלי רגישות יתר וחמלה רבה לבני אדם ולחיות, באופן יוצא דופן. אני מחלקת לקבצנים בצמתים מזון בריא כמו ירקות טריים חתוכים ואני ידועה כדואגת לכל החתולים בשכונת מגורי, כמי שקונה עבורם מזון מיוחד גם אם לעיתים אין באפשרותי מבחינה כלכלית.

בנוסף, אני מעבירה סדנאות לניצולי שואה עיוורים וכבדי ראיה, מקפידה לשמח ולרקוד איתם בהצהרה של "מי כמוני יודע מה הם מרגישים".

בהשפעת סיפורי השואה של אבי קעקעתי לאחרונה על גבי טלאי ובו מופיע שמי. סיפורי השואה מלוים אותי באופן תמידי ובכל שעות היום. בכל בית שבו אני מבקרת, אני נוהגת לחפש את מיקומו של ה'בוידם' כמקום מסתור.

במשפחתי אף נהוגה מסורת משפחתית שבה אנו עורכים טקס ביום השיחרור של אבי ממחנה ההשמדה, הכולל סעודה עם שפע מזון כסמל מנוגד לחוסר שחווה."

 מי מהווה השראה עבורך?

 "ילדי, הורי, צ'רלי צפלין והקולנוע. 'אני חיה בסרט מאז שנולדתי'".

 

סיגל בחרה בדרכי התמודדות משלה כמו למשל השתתפות בקבוצת איזון רגשי שבה דוגלים בהסתכלות על היום בלבד תוך ניתוק מהעבר ומהעתיד. הקו המנחה של הקבוצה הינו להודות על הבריאות והשמחה של היום. להיות אסירות תודה.

הליצנית העצובה שמחה מדי יום גם בזכות הגישה הנפלאה שפיתחה בעצמה וגם בהשראתו של צ'רלי צ'פלין כי לכל בעיה יש פיתרון.

המגזינים

עשו מנוי למגזין 'גבעתיים פלוס',

בכל גיליון כתבות וטורים מעניינים ומעמיקים
אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום!

עשו מנוי למגזין 'רמת גן פלוס',

הישארו מעודכנים
אל תחמיצו, עכשיו ללא תשלום!
אל תפספסו הכתבות האהובות
המומחית רוית סיני

האם הכל כלול? חלק 1

הסיסמה הנפוצה בהתחדשות עירונית היא שהבעלים אינם משלמים דבר והכל הוא על חשבון היזם – זה כמובן תלוי בסעיפים הקטנים של ההסכם המשפטי שיחתם לבסוף מול היזם.

קראו עוד»
כתבות השער

כאן נולדתי, כאן ביתי וכאן אבנה את הקריירה שלי בשתי ידי" השחקן והזמר עומר דץ

כאן נולדתי, כאן ביתי וכאן אבנה את הקריירה שלי בשתי ידי" ראיון בפרספקטיבה הנכונה עם השחקן והזמר עומר דץ ד"ר נגה רוזנפרב צילום: אור דנון 18/3/2020 נפגשנו לראיון ב'מתוקה' בקניון גבעתיים כי עומר מת על

קראו עוד»
מגזין רמת גן פלוס

מגזין רמת גן פלוס 117

בצל המלחמה סיכום הבחירות ברמת גן. חג הפורים הגיע ואי אפשר לשמוח כאשר החטופים עדיין נמצאים בידי חמאס, כאשר חיילינו נלחמים בעזה ורבים כל כך פצועים בגוף ובנפש, כאשר תושבי הדרום והצפון מנותקים מחייהם.
בכל מגזין, אני משתדלת לחפש נקודות של אור ושל תקווה ולשתף אתכם בהן. הפעם, בגיליון הזה תוכלו לקרוא על נבחרת ההומור – הקומיקאים הנפלאים שגם בצל המלחמה מנסים להעלות חיוך, על המוזיקאי קובי משעל והכוכבת ליאן קוזהינוף, וכמו מדי שנה – סקר אוזני ההמן שעושה עבורנו בר פנזור.
בשורות טובות,

קראו עוד»
Shape
Shape

נשמח לשמוע מה שיש לך להגיד לנו

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

זהו? יוצאים מהאתר?

הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,

עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!

דילוג לתוכן