ניכור הורי

את המונח שבכותרת סבורה אני שמעט מאוד מהקוראים הכירו, לו הייתי מעלה אותו לפני פחות מעשור ואף יותר מכך, גם בקרב אנשי המקצוע העוסקים בכך, מונח זה לא היה מונח על הפרק. ואולם, היום אין ילד שלא מכיר את המונח הזה, אולם הנכם יודעים למה התכוון המשורר בתקנתו?

לשם כך אכתוב מס' מילים כדלקמן;

ניכור הורי הוא לא רק מונח שגובל בתוכו הסתה בוטה של הילד נגר הורהו השני או ניתק קשר חלקי או טוטאלי של ילד מאחד מהוריו, אלא התנהגות יום יומית שאם ננתח אותה היא נראית "על פניו נורמטיבית" אולם אין היא כזו.

רק למען הדוגמא, די בכך שהילד חשוף להערות של הורה על ההורה השני כגון: "הוא כזה דפוק", "היא כזו סתומה", "הוא לא מבין כלום בחינוך", "היא אמא לא טובה", "הוא אבא לא טוב", אלו משפטים שדי בהם כדי לגרום לילד נזק נפשי גדול. כלומר לא צריכה להיות הסתה פרועה, קללות קשות וגידופים או ניתוק חלקי או מוחלט על מנת שילד יחווה ניכור הורי.

מאידך, כיום העובדים הסוציאליים במשרדי הרווחה, פקידי הסעד והפסיכולוגים המטפלים באבחון הניכור ההורי והטיפול בו, משתמשים במונח ניכור הורי כאבחנה מעט אוטומטית בסיטואציה בה הילד מסרב להיות בקשר עם ההורה השני. מבחינתם בכל מצב שבו ילד איננו מעוניין לפגוש בהורה השני, 

באופן כמעט אוטומטי מואשם ההורה הראשון בניכור הורי! מצב דברים זה מצער מאוד שכן כיום קיימת קלות בלתי נסבלת של רשויות הרווחה "להפיל" את המונח בכל סיטואציה.

אבהיר כי גם במקרים בהם הילד איננו מעוניין לפגוש באימו או אביו, לאור העובדה כי עבר טראומה כגון נזק פיזי ו/או רגשי על ידי אותו הורה, גם אז לא בוחלים רשויות הרווחה וקובעים בחוות דעתם כי הילד מנוכר ע"י ההורה השני.