הרופא הטוב

הפציינטים הקבועים שלו, שמגיעים למרפאת  המעורר של הכללית, מכירים את סגן אלוף במיל' ד"ר אליעזר קם כרופא משפחה מקצועי ומסור, זו הזדמנות לשמוע מפיו על הקריירה הצבאית המרשימה, העיסוק בהיפנוזה, הדרכת סטודנטים לרפואה ובעיקר על ההחלטה שקיבל להיות רופא משפחה   

נעמי לבנון-קשת

אי אפשר לטעות ולחשוב שהוא 'צבר' שכן גם אחרי 31 שנים בארץ המבטא האמריקאי שלו בולט, אבל מלבד המבטא הוא מרגיש לגמרי 'אחד משלנו' .

אליעזר קם נולד וגדל בשיקגו, שם גם סיים לימודי רפואה ועשה התמחות כרופא מרדים. עתידו המקצועי, ובהחלט גם הכלכלי, היה מובטח, ובכל זאת: יום אחד הוא קם ועשה מעשה, שלא ממש הלהיב את הוריו ואחותו, ועלה לארץ.

"בשנת 1972 ביקרתי כאן בפעם הראשונה ומיד הרגשתי כמו בבית. לרגע אחד לא הרגשתי נטע זר, וכבר אז החלטתי שבבוא היום אעשה 'עליה'"- הוא משחזר את ההחלטה – "שם, בשיקגו גדלתי בבית מסורתי ובאופן אישי חשתי, ואף אמרתי זאת, שאין עתיד ליהודים בגולה, ובעיקר ליהודי ארה"ב – בגלל הסיכוי הגבוה להתבוללות. לבני המשפחה שלי היה קשה לקבל את החלטתי בעיקר כי היו מודעים לפוטנציאל ההשתכרות האדיר שהיה לי שם כרופא מרדים – מקצוע מבוקש מאין כמוהו".

עולה חדש

העולה החדש, אז בן 29, הגיע לבדו ב-1985, עם הרבה אמונה בלב שרק כאן, בישראל, יהודים צריכים לחיות.  את צעדיו הראשונים עשה כרופא מרדים בבית החולים 'איכילוב' ותוך כדי עבודתו זו עשה התמחות נוספת – ברפואת המשפחה, תחום שבו נשאר עד עצם היום הזה, ושבו הוא מאוהב, למרות שלעומת תחומי התמחות אחרים, כמו זה שעסק בו בעבר הרחוק- זהו התחום הפחות 'משתלם', כלכלית והפחות 'זוהר' מקצועית.

לאחר ההתמחות הנוספת הזו הוא התגייס לצבא. את מלחמת המפרץ, המלחמה הראשונה שלו בישראל – עשה כרופא בצריפין. בהמשך שירת, 3 שנים, כרופא בבסיס חיל האוויר בנבטים שבנגב, כרופא המשפחות וכרופא הבסיס.

אז כבר היה נשוי לענת, עובדת סוציאלית במקצועה, ואב לילדים קטנים והמשפחה הצעירה התגוררה במגורי המשפחות בבסיס הצבאי.

"כילד בשיקגו מלחמת ששת הימים, בשנת 1967 היתה מקור גאווה ליהודי העולם, וליהודי ארה"ב בכלל זה. החלום הגדול שלי אז, כנער צעיר, היה לטוס יום אחד במטוס קרב"- נזכר ד"ר קם בעיניים נוצצות – "החלום הזה התגשם לי ב-1991 כשקבלתי צ'ופר – לטוס במטוס קרב, בטיסת אימון שאליה צורפתי – וטסנו מעל ירושלים. זה היה מרגש ומדהים".

השנים בארץ לא הפכו אותו לציני. להיפך, עד היום הוא מחשיב את עצמו יהודי חם, שעושה קידוש בכל ליל ששי, וציוני גאה ומאמין, אולי יותר מתמיד, כי יהודי וארץ ישראל חד הם.

גבעתיים שלי

אשתו, ענת, שלה הוא נשוי 30 שנה באושר גדול, נולדה וגדלה ברמת גן. כשנישאו, זמן קצר לאחר שהכירו, קבעו את משכנם בגבעתיים, בה גרו עד
1991 עת ירדו לבסיס נבטים ולכאן חזרו ב-1994, כבר עם ארבעה ילדים:  עידו, אילת, ענבל ואסף –  כשאליעזר קם 'הושאל' על ידי הצבא לקופת החולים הכללית ועבד כרופא משפחה במרפאה שברחוב רחל.

בתום תקופת ה'השאלה', ב-1997 – הוא חוזר לצבא, ולמדים, הפעם לירפ"א – יחידת רפואה אווירית שליד תל השומר, כאחראי ל'רפואה ראשונית' בחיל האוויר, ובהמשך כאחראי על בדיקות תקופתיות לטייסים, למועמדי קורס טייס ולצוותי עזר אווירי. כך עד 2002 כששוב 'הושאל' לקופת חולים הכללית הפעם כרופא משפחה למרפאת רמת שקמה ברמת גן, לשנה אחת בלבד, שלאחריה, כשהוא כבר סגן אלוף, הוא שב לצבא כמפקד מירפאת אנשי קבע בצריפין, וכעבור 3 שנים כרופא אנשי הקבע בתל השומר. ביולי 2008 יצא לחופשת פרישה מהצבא ובתום אותה שנה פשט את מדיו ופרש מהשירות הצבאי, ומיד נכנס לתפקיד רופא משפחה במירפאת המעורר.

רופא של ראש ממשלה

בשנת  2000, זומנה לו עוד חוויה מיוחדת במינה וזאת כשזומן לטוס לחו"ל, בחברת ראש הממשלה דאז, אהוד ברק, כרופא חיל האוויר. בתוך חודשיים הוא טס עם ברק 3 פעמים: לאנקרה, לשארם-א-שייח' לאותו מיפגש מפורסם עם קלינטון מובארכ ועראפאת , ולבסוף לפאריז.

"הוזמנתי לטיסות האלה כי הייתי בירפ"א והכרתי את הנהלים והציוד. שימשתי רופא שמלווה את משלחת ראש הממשלה וכגיבוי לרופאו האישי. פירוש הדבר הוא לטוס איתו ועם כל מי שאיתו במטוס: שרים, יועצים ועוד כל מיני נילווים – למקרה שמשהו יקרה למי מהם. האמת? זה יותר קוריוז בשביל לספר יום אחד לנכדים"- צוחק ד"ר קם.

מלבד היותו רופא משפחה, תפקיד שהוא מאד אוהב ומלא סיפוק ממנו, הוא גם מדריך אישי של סטודנטים לרפואה, מאוניברסיטת תל אביב ומהטכניון- דבר שהוא מייחס לו חשיבות גדולה ומתייחס אליו במלוא הרצינות.  והוא מוסיף: " אני גם מוסמך לטפל בהיפנוזה – שזה בעיני טיפול מאד יעיל, למשל: לאסטמה, למיגרנות, לתסמונת המעי הרגיז ועוד – ואני עושה זאת בכל הזדמנות".

משפחה למופת

ענת, האשה שאיתו, שאינה מסתירה את הערצתה אליו, ניהלה 20 שנה  – את מרכז היום לתשושי נפש, של עמותת 'להב', שברחוב משמר הירדן – כמעט מול דירתם והמטופחת שבאותו רחוב. שניהם אוהבים מאד את החיים בגבעתיים. ד"ר קם אומר שהוא מחשיב עצמו בר מזל מרגיש שהוא חי בגן עדן. היום שני בני הזוג צועדים ביחד מסביב לפארק ונהנים מכל רגע. הם הולכים לקונצרטים ולהצגות. מתראים עם חברים ואוהבים לחגוג, בכל הזדמנות, ביחד עם 4 ילדיהם ולאחרונה גם עם הנכדה התינוקת, עדן. פעם בשנה נוסעים שניהם לשיקגו, לבקר את אביו בן ה-93 של אליעזר ואת אחותו ומשפחתה. "אצלי כיבוד הורים עומד במקום הראשון"- הוא אומר ומוסיף:  "אני בשלב, בחיי, שבו איני מחפש הרפתקאות או שינויים. אני מרוצה מאד מחיי ומסופק מאד מעיסוקי המקצועי. אני גם לא ממש מעורה בחדשות של ארה"ב. אני חי כאן. לא בגולה. ענת הספיקה לסיים תואר שני בתכנון ערים בטכניון ולגדל את ארבעת ילדיהם, שבגרו בינתיים ופרשו כנפיים, כל אחד בתחומו: עידו (29) נשוי טרי לליאור, מתגורר בנתניה, בוגר כלכלה ומדעי המדינה ומתכנן הסבה מקצועית להוראה. אילת (27) פיזיוטרפיסטית, מתגוררת בגבעתיים. ענבל (25) נשואה למיכאל, ואם לעדן הקטנה, רקדנית במקצועה ומורה למחול. ואסף הצעיר, בן ה-22, שאך זה השתחרר מצה"ל, משירות בצנחנים, עדיין בתחילת דרכו ומתחיל בקרוב ללמוד.

לדברי הבת אילת: "אבא שלנו היה והינו מודל לחיקוי ורציתי ללכת בדרכו. אני פיסיותארפיסטית וזה שילוב בין אבא לאמא, כי אני עובדת עם אוכלוסיה גריאטרית".

חובב ספרי מתח

ד"ר קם עובד במרפאה יום יום, במשרה מלאה ומספקת מאד. בשעות הפנאי שלו הוא קורא. בעיקר מאמרים רפואיים, וכן ספרי היסטוריה ומותחנים.

הוא מקפיד על אימון מידי יום ביומו: הולך במסלול שלאורך דרך רבין ומתאמן במכשירים הממוקמים ליד גשר הקניון.

כמי שמקפיד גם על השתלמות בכל חודש, באגודה הישראלית להיפנוזה, הוא גם עושה, ממש מידי יום, היפנוט עצמי קבוע כדי להוריד לחץ דם, להפחית תיאבון ולהפחית מצבי דחק. "זה עוזר לי מאד להתמודד עם הלחץ, גם בעבודה וגם בחיים הפרטיים. זה עושה אותי יותר סובלני ויותר סבלני".

הוא מאד אוהב את עבודתו היומיומית כרופא משפחה. אומר שהגישה כולה, כיום, היא של חולה שהוא בחזקת מטופל פרטי, והדבר משתקף, לדעתו,  בשירות וביחס השונים לחלוטין מאלה שהיו בעבר. "אני מאמין שכל רופא מן המניין מתייחס לקופת החולים שבה הוא עובד כאל מירפאתו הפרטית. כך אני נוהג. מחוייבותי טוטאלית ואני מסור לחולים שלי בלב ונפש"- אומר ד"ר קם ומוסיף: "בארץ בכלל, יש יעילות רבה בשירותי הרפואה וטוב שלחולה יש כתובת אחת לכל ההפניות שהוא צריך. הבעיה היא שהאוכלוסייה גדלה, תוחלת החיים התארכה והמערכת הופכת יותר ויותר תובענית כלפי הרופאים, כשמצד שני החולים תובעניים כלפי הקופה שבה הם  מטופלים. וכל זה כשמנגד- לא הגדילו את מספר התקנים. כך בקופות החולים וכך גם בבתי החולים ולכן יש כזה עומס וצפיפות. יש רופאים ספציפיים שפשוט חסרים במערכת. למשל: מרדימים, גסטרואנטולוגים ועוד. וכנראה שגם אין די סטודנטים בוגרי רפואה שמשתלבים במערכת. זו אחת הסיבות שאני מקפיד להדריך סטודנטים. זה בעיני ייעוד,  אני אוהב לעשות זאת, כיעוד כשם שאני רואה ברפואת המשפחה- שליחות".

הכתבה התפרסמה במגזין "גבעתיים פלוס" 13