יש בי תמיד כמיהה נוסטלגית לספריות ולכן, כבר כשעליתי במעלה המדרגות של ספריית בית אריאלה, בדרכי לסיור במכון גנזים, חשתי התרגשות. ביליתי שם בעבר, שעות ארוכות בחיפוש חומרים למחקרי על הסופרת עמליה כהנא-כרמון, מחקר שהוליד עבודת דוקטורט עבת כרס, רומן ביוגרפי על חייה ויצירתה של הסופרת הנפלאה הזו וספר נוסף שנמצא בהתהוות. מאז שופץ המקום וכך מצאתי את עצמי מבקרת בכספת הכי נחשבת לאוהבי הספרות העברית.

ה'כספת' של מכון גנזים, היא המרתף שבו שמורים כתבי היד המקוריים, המכתבים, התעודות והתצלומים. מפגש מרגש עם מסמכים, מכתבים ותעודות, תנועות קולמוסי הדיו על דפי נייר מצהיבים – והכל כל כך חי, תוסס ומרתק, כאילו נכתב רק היום.

בכניסה למכון, פגשתי את אדיבה גפן, מנהלת מכון גנזים ואת נירה תובל, מנהלת אגודת הסופרות והסופרים – שתיהן סופרות ונשים מרשימות ביותר, וכך יצאתי למסע מרתק בזמן אל חדרי העיון והמחקר, אל עולמה של הספרות העברית. הן אפשרו הצצה מיוחדת במינה לחיי היום יום של הסופרות והסופרים העבריים, אל סדר העבודה שלהם, תחנוניהם לביקורת והכרה, כעסיהם על ביקורת שלילית, בקשות לעזרה ומכתבי אהבה.