"והכי טוב זה שיטת הסנדביץ': מחמאה-הערה-מחמאה"

החיים בהומור עם עו"ד בני דון יחייא

נעמי לבנון-קשת

צילום: איציק רובין

יש אנשים שלא צריך להציג אותם. הם פשוט מוכרים. כזה הוא בני דון-יחייא שרק אזכור שמו גורם לאנשים לחייך. נכון, לא תמיד, כי קודם כל ולפני הכל כבר למעלה מ-40 שנה הוא עורך דין רציני, מהמובילים ובעלי המוניטין, המתמחה  בדיני משפחה וירושה – תחומים עתירי אמוציות בהחלט לא מצחיקים. ובכל זאת, אחרי 13 ספרים פרי עטו הקודח, שרובם מצחיקים, ואחרי אינסוף מופעי ההומור שלו – איזכור שמו מתקשר לצחוק.

רק בשנתיים האחרונות יצאו לאור ארבעה ספרים שלו, שלושה מהם למבוגרים ואחד, והאחרון שבהם, מפתיע: בפעם הראשונה ספר ילדים: 'אמא ואבא רוצים לספר לכם משהו'. (הוצאת אגם) והכותרת הזו מסגירה את הנושא הכאוב המעסיק כל כך הרבה הורים, וכמובן ילדים: גירושי הורים.

על נסיבות כתיבת הספר החשוב הזה, המאוייר בדרך יפהפיה בידי רונה מור ומלווה באחרית דבר שכתבה הפסיכולוגית  הידועה ד"ר עדנה כצנלסון, אומר בני: "אחרי 40 שנה קשה להפתיע אותי ובכל פעם שזה קורה זה נס קטן. כבר ראיתי הכל. לכן אני כותב. הפעם, במקרה הזה, הכרחתי את עצמי להתרגש, ממשהו חדש, ועובדה שזה עבד".

'אמא ואבא רוצים לספר לכם משהו'

"מנסיוני הרב אני רואה את הנזק שתהליך הגירושין והגירושין עצמם – גורמים לילדים. אני רוצה להראות להורים אחראים, גם אם הם בתוך ים של שנאה – שהם חייבים לשלב ידיים כדי למזער את הפגיעה בילדים" – אומר בני ומסביר: ייחודו של הספר שכתבתי הוא בכך שגיבורו האמיתי הוא הכלב המשפחתי, שבדרך של בועות-קומיקס מבטא את חששות הילדים, כאילו הוא עצמו הגה ואמר אותם. זה כדי לעודד את ההורים, ביחד או כל אחד לחוד, לקרוא את הספר בעצמם, לקרוא אותו עם הילדים, ובעיקר: לדבר איתם".

בספר הוא מנסה להעביר מסר חשוב, הנובע מנסיונו המקצועי העשיר מאד, ובמקרה שלו – גם מנסיונו האישי, שכן המומחה לגירושין עבר בעצמו, לפני אחת עשרה שנים, תהליך דומה אחרי 36 שנות נישואין! שברובן התגורר עם אשתו-דאז רחל, אף היא עורכת דין ומגשרת מצליחה, וחמשת ילדיהם – ברמת גן, עד שעקרו לגבעת שמואל הסמוכה וב-2009 דרכיהם נפרדו. הוא קנה דירה מפוארת בקומה ה-18 במגדל מגורים סמוך ומעיד שיש בה הרבה מיטות ומזרונים, כדי שיוכל לארח את הילדים והנכדים.

בתקופת גירושיו, ועדי שיסתיימו העבודות בדירה שקנה, חזר זמנית, לבית ילדותו. לחדרו משכבר, והתגורר תקופת-מה עם אמו אז בת 94. "אותה זה שימח מאד ואותי זה העציב"- הוא אומר  בנימה רצינית – "ועם זאת שמחתי בשמחתה ושמחתי שיכולתי להחזיר לה ולו חלק קטן מהחוב הגדול. שנה אחר כך, כשכבר עברתי לדירתי, היא הלכה לעולמה ואני נותרתי ללא רגשי אשמה".

"אחת הבעיות העיקריות כיום היא שאנשים חושבים יותר מידי ומרגישים פחות מידי. לרובנו אין די אינטליגנציה רגשית, שלו היתה לנו – היינו פחות מתגרשים, היינו הורים טובים יותר לילדינו והיינו ילדים טובים יותר לה"

נשם, חי וספג אווירת עיתונות

הוא נולד בתל אביב, בנם של לילי ושבתי דון-יחייא, שערך את עיתון 'הצופה' 32 שנה והיה סופר שכתב ביוגרפיות של גדולי הציונות הדתית. הוא גדל ביד אליהו ב'בית מגורי העיתונאים' – כן, פעם היה שם דבר כזה. מגיל צעיר נשם, חי וספג אווירת עיתונות וחברת עיתונאים ומגיל צעיר מאד קרא עיתונים. בגיל 21, מיד לאחר הצבא, אותו עשה ככתב בטאון הרבנות הצבאית 'מחניים', הקים הוצאת ספרים 'דון' שבמסגרתה הוציא לאור 40 ספרים. תוך כדי פעילות זו התחיל באוניברסיטת תל אביב בלימודי משפטים, תחילה בערב ובהמשך במסלול הרגיל. מאז 1974 הוא חבר בלשכת עורכי הדין.

בתחילת שנות השלושים לחייו קבל בשבועון 'לאשה' מדור דיני משפחה שעד מהרה הפך פופולארי מאד, ויש לו הסבר לכך: "בניתי את המדור כסיפורים פיקנטיים שרק בסיומם היה ההיבט המקצועי. המדור היה כל כך פופולארי שממנו יצאו שלושת ספרי הראשונים – 'משפחה במשפט'. מהר מאד גם קבלתי פינה קבועה ברדיו שעסקה בפיקנטריה זוגית. הפרסום הלך וגדל ועמו גדל מספר הספרים שהוצאתי כמו גם מספר התיקים שהגיעו לטיפולי. הדרך שלי בכתיבה היא כזו של סיפורי-פאנץ'-ליין, דהיינו: סיומחץ. סיפורי הפתעה שמעלים חיוך".

לדעתו אחת הבעיות העיקריות כיום היא שאנשים חושבים יותר מידי ומרגישים פחות מידי. לדבריו לרובנו אין די אינטליגנציה רגשית, שלו היתה לנו – היינו פחות מתגרשים, היינו הורים טובים יותר לילדינו והיינו ילדים טובים יותר להורינו. ולא חסרות דוגמאות לכך. למשל, בעל שהתקין ללא הסכמתה וידיעתה של אשתו מצלמות נסתרות בביתם, לרבות בחדרי האמבטיה ובשירותים, וכן התקין תוכנת מעקב בטלפון שלה המתחקה אחר הודעות הווטסאפ שלה. הבעל הכחיש כול קשר להקלטות אבל הילדים העידו כי אביהם הוא שהתקין מצלמות נסתרות בבית וכן תוכנת מעקב לטלפון הנייד של אמם. בסופו של דבר, כל המשפחה יצאה מופסדת. או למשל, אדם שהזמין את אשתו ליום כיף, ובזמן שבילו יחד בתל אביב מכר את הבית והעביר את תכולתו לדירה שכורה וישנה. מדובר בזוג שגרו בבית עם שלושת ילדיהם 23 שנים!

החיים הם עיקר והחיים הם: המשפחה!

כשאני שואלת על טרנד הגירושין בקרב בני הגיל השלישי, הוא אומר כי בין הסיבות, לבד מהעובדה שתוחלת החיים עולה כל הזמן, אפשר למנות את התפתחות המודעות הפמיניסטית בצד מהפיכת הפלסטיקה! "נשים נראות היום הרבה יותר טוב מבעבר וזה נותן להן אומץ ליזום", ומהצד השני גם גברים מעזים יותר ליזום בגיל השלישי וזאת, לדבריו, בשל שפע תרופות האונות המעודדות גברים לתיפקוד מיני. "מי שיותר מרוצה מהטרנד הזה הם הגברים, שמהר מאד פוצחים בפרק חדש, פתוח, ולו בשל העובדה שהמינעד שלהם רחב פי כמה מזה של הנשים".

אינסוף התיקים, הפרסום, הספרים, גרם לו לעבוד מבוקר עד לילה, ובסופו של דבר בהצלחה הזו היה גם מוקש גדול: המשפחה שילמה את המחיר. במבט לאחור הוא אומר היום בכנות, שלו ניתנה לו ההזדמנות לחזור על חייו לא היה נוהג כך והוא אומר בפה מלא: החיים הם עיקר והחיים הם: המשפחה! בעוד העבודה צריכה להיות הטפל, לפחות מבחינת נפח הזמן שהיא גוזלת.

"גברים נוטים יותר לטרפת עבודה מאשר הנשים, שיש להן יותר אינטליגנציה רגשית" – אומר בני – "כולנו לוקים ב'תרצת נפוצה' והגברים מומחים בזה: 'אני משקיע עבור עתיד המשפחה', 'עבור עתיד הילדים' וכו' וכו' כשבעצם רוצים 'ספייס' לעצמם ופחות לעזור בגידול הילדים. זאת האמת הפשוטה. לשמחתי בשנים האחרונות רואים שינוי וזה נהדר. יש 'האבא החדש', ואני פוגש הרבה יותר אבות שמתעקשים על משמורת משותפת. נכון, לא תמיד זה בתום לב אלא לעתים גם כדי לשלם פחות מזונות ובכל זאת, היום נוטים להעניק יותר ויותר משמורת משותפת ולדעתי זה יילך ויגבר, לצד הגירושין שלדעתי יגיעו לכדי 50%. נשים שמתנגדות למשמורת משותפת גם הן לא נקיות משיקולים זרים. הרבה פעמים זה כדי לקבל יותר מזונות, וכן בגלל שזה נותן להן יותר 'אחיזה', שלא לומר 'שליטה'. עם זאת, לצד 'האבא החדש' יש גם יותר ויותר נשים שמתעקשות ליותר הסדרי ראייה, ליותר שהות של הילדים בחברת אביהם – כדי שיהיו להן חיים משלהן, עם מרחב זמן. אלה הנשים היותר עצמאיות וחזקות".

"בלית ברירה התחלתי לשלוף מהמותן והנשים שכבו מצחוק. באותו רגע הרגשתי כמו ג'רי סיינפלד… מאז זה רץ בטירוף, ונוכחתי שאני מעדיף קהל של נשים כי הן מגיבות נפלא."

מסאז' ענק לאגו

למעלה מ-40 שנה שהוא עושה ימים ושעות בבתי המשפט השונים, מייצג נאמנה את לקוחותיו, מתרוצץ על הקטנוע הנצחי שלו, איש צנום עם מראה נערי-שובבי וכיפה סרוגה על הראש. לא אחת הוא תוהה, בינו לבינו, איך משתייר בו אותו להט שהיה בו כעורך דין צעיר ונלהב. הלהט הזה הוא עובדה, ואת האתנחתא האינטלקטואלית שלו הוא מוצא, כאמור, בכתיבת ספרים.

ואם לא די לו בכל אלה הרי שכבר 11 שנה שהוא מופיע על במות, בפני קהל ומצליח לרתק ולהצחיק אותו עד דמעות גם כשהנושאים רציניים. "זה מסאז' ענק לאגו"- הוא אומר מבלי לנסות ליפות – "אני מרגש אנשים ומקבל בתמורה – מחיאות כפיים שמלטפות אותי".

הפרק הזה בחייו החל בעצם בהרצאות שהוזמן לשאת, וכדרכו תיבל אותן בהומור. בוקר אחד איחר להגיע להרצאה שהוזמן לה בקניון בחיפה, 'בבקר נשים' וברגע שהגיע למקום, עוד בטרם הספיק לנשום ולהוציא את הדפים – פשוט נזרק לבמה, לקהל שחיכה לו כבר. "בלית ברירה התחלתי לשלוף מהמותן והנשים שכבו מצחוק. באותו רגע הרגשתי כמו ג'רי סיינפלד"- מחייך בני וניכר בו שהוא נהנה להזכר באותה תפנית – "מאז זה רץ בטירוף, ונוכחתי שאני מעדיף קהל של נשים כי הן מגיבות נפלא."

"כשאתם במצב שאינכם מסוגלים לנהל שיחה – פשוט דחו אותה! בסופו של דבר זוגיות מזכירה פוליטיקה, וכמוה מורכבת מבריתות, גירושין, אינטרסים, שנאה, סכינים בגב, פיוסים. בקיצור, מכל טוב"

אחת לחודש הוא מופיע בקביעות ב'קפה קאמרי' ולעיתים הוא מופיע בתיאטרון גבעתיים או במסגרת גופים גדולים המקיימים ימי עיון רציניים ורוצים לסיים עם מופע מחוייך שלו: "פעם ממש פתחתי קופות אבל צמצמתי זאת מרצון. אני מעדיף שיזמינו אותי. כך זה משאיר לי זמן לכתוב וכמובן לעבוד על תיקים".

לדבריו, עם השנים, למד שאחד מרעלני הזוגיות הוא שפוטיות וביקורתיות אבל הוא גם יודע שאי אפשר להמנע מכך ולכן יש לו עצה: "אם מוכרחים – אז ללמוד איך, והכי טוב זה שיטת הסנדביץ': מחמאה-הערה-מחמאה. זה תמיד יעבוד יותר טוב ויתקבל יותר טוב. ועוד אני אומר ללקוחותי: כשאתם במצב שאינכם מסוגלים לנהל שיחה – פשוט דחו אותה! בסופו של דבר זוגיות מזכירה פוליטיקה, וכמוה מורכבת מבריתות, גירושין, אינטרסים, שנאה, סכינים בגב, פיוסים. בקיצור, מכל טוב. גם בזוגיות וגם בפוליטיקה".

============================================

הכתבה התפרסמה במגזינים:

‘גבעתיים פלוס’ 67, הקליקו 

‘רמת גן פלוס’ 67, הקליקו