יומנו של שורד

תרבות מרתקת, אנשים שמחים ונופים מדהימים

חווה, כתב וצילם: אוהד קב

המפגש הראשוני של אוהד קב עם התכנית 'הישרדות' החל אי שם עוד בשנת 2000, כשהיה בן 11. כבר אז הרגיש שהוא רוצה להיות חלק מהדבר הזה שנקרא הישרדות. "משהו בפורמט ובחיבור לטבע הלהיב אותי מאוד. תמיד הרגשתי בתוכי שאני סוג של ילד פרא. אמנם ילד עירוני שרגיל לרעשי האוטובוסים והעשן, אבל הגוף והלב שלי בכלל מסתובבים בלב הג'ונגל עם תחתונים ומצט'ה ביד כדי לשרוד. במהלך השנים נחשפתי ללא מעט ניסיונות שכנוע לגשת לאודישנים לתוכנית, אבל משהו בחשיפה הטלוויזיונית הרגיש לי שזה יותר מדי בשבילי, וויתרתי".

ביום קיץ לוהט בחודש יוני 2018 בעודו יושב עם אחיו במשרדם החדש שזה עתה פתחו, הוא קיבל הצעה מחברת ההפקה של הישרדות לצלם את העונה הקרובה – הישרדות VIP

אוהד קב וגיא זוארץ צילם אמיר תומר.

"למרות שהתרגשתי, התגובה האוטומטית שלי הייתה לסרב. בדיוק הייתי בתקופה של התחלות חדשות, בנייה של קריירה מקצועית, זוגיות קרובה ופורחת. איך אעזוב עכשיו ואסע לצד השני של העולם? ובכלל, חודשיים רחוק מהמשפחה ומנעמה בת הזוג שלי, ועוד מיני מחשבות על החבר הכי טוב שמתחתן ועל הכלב שחייב את הליטוף שלי כל לילה. אבל כשנעמה שמעה את החדשות. היא מיד עודדה אותו להסכים: ' זו המתנה שלך לגיל 30 ואתה חייב לקפוץ על ההזדמנות'.

הישרדות 2019

"החיים, אמרתי לעצמי, הם רצף של הזדמנויות ותזמונים. לעיתים מתכננים תכניות אבל אז מזומנות לנו הפתעות במהלך הדרך. כדאי לקטוף הזדמנויות כאלה. תוך הקשבה ללב ולאינטואיציה החלטתי לצאת למסע הזה ולהשאיר את כל הלבטים מאחורי."

מאותו רגע של ההחלטה, אוהד יצא למסע הכנות ארוך שכלל התארגנות מעשית והכנה נפשית לצעד הזה. "הפקה כל כך גדולה בחוץ לארץ. ואיזה ציוד לוקחים? מה אם יחסר לי משהו מסוים? איזה בגדים צריך? איפה אגור? את מי אכיר שם? כמה מצלמות אקח? כמה עדשות? ומה עם קפה שחור?"

לאוהד לא היה מושג מהו היעד שאליו הוא נוסע – שכידוע נשמר בסוד עד הרגע האחרון. לימים התברר שהפער בין הדמיון שלו לבית המציאות שפגש רק הלך וגדל עם הזמן לאורך המסע.

בזמן הנסיעות ללוקיישנים הדייגים היוצאים מכפרי הדייגים הסמוכים בזריחה לדוג בים האינסופי של חצי האי

"בשבילי התמונות האלו הן מראות. מראות המאפשרות לי להסתכל בפרספקטיבה אחרת על התרבות שלי, שלנו. רגעים שמאפשרים לי הפסקה קטנה ממרוץ החיים, שנותנים לי את האפשרות לעצור ולחשוב על שאלות קיומיות"

הרגע הגדול הגיע

בסוף אוגוסט יצא למסע שבו הכל עתיד להתרחש. הנסיעה ארכה כשלושה ימים. שלוש טיסות ארוכות לצד השני של העולם, נסיעה של 15 שעות באוטובוס ועוד שעתיים בסירה עד שהגיעו למחנה. כל זאת בשביל לתת ל-18 מתמודדים הזדמנות לחוות הישרדות כמה שיותר רחוק (פיזית ומנטלית) מהארץ הסואנת בה הם חיים. בדרך למחנה עברו על פני בקתות קטנות ודלות ואוהד מצא את עצמו מהרהר בקונספט של התכנית הישרדות. "אנחנו עושים את כל הדרך הזו כדי ליצור תנאי הישרדות מלאכותיים בעוד שכאן חיים 'שורדים' אמיתיים. צובט את הלב. ההרגשה שלי הייתה שלא אוכל להיות חלק טבעי מהמקום הזה. לא אוכל להבין ולהכיר באמת את אותו אחד שנולד על האי. הרגשתי שלא משנה כמה אסתובב פה, החוויה פשוט לא תגיע לרמה של חוויה אבסולוטית כמו שהייתי רוצה. עם הזמן נוצר בי חשק עז להיות לרגע מקומי, להסתכל מסביב ולהכיר כל שביל, שיח ועץ בכפרים הללו, וכל ילד שרץ בין השדות הבלתי נגמרים של האורז. להיכנס לראש שלו, מה עובר לו בראש שהוא רואה אותנו מגיעים לפה כל הזמן בג׳יפים האלה? איך החיים שלו ? האם טוב לו?"

בשניה שהורדתי את המצלמה והתחלתי להסתכל אז התחיל הקסם האמיתי לקרות

"אני מקווה שהצלחתי להעביר מבעד לעדשה את המפגש היום יומי של המקומיים עם הטבע הפראי, באופן ישיר ובוטה, באופן שונה מהמפגש המתווך שלנו איתו. הבחירה שלהם היא פשטות וקירבה לטבע"

הסיפור מבעד למצלמה

"בדרך למחנה שלנו אנחנו חולפים על פני בתי המקומיים ומתחילים להרגיש את האווירה הכפרית. חצי האי קרמואן, הבית שלנו לחודשיים הקרובים, זכה לפרסום בשל היותו אתר הצילום הפופולרי העולמי לתוכנית הריאליטי "הישרדות" במשך 11 השנים האחרונות. חלק ניכר של הכלכלה בחצי האי מתבסס על ההפקה של התכנית ומייצר הזדמנויות תעסוקה לרבים מתושבי הכפרים מסביב. אפשר היה לראות את התרגשותם של התושבים עם הגעתנו. אחרי כמה ימים של עבודה וכניסה לשגרה, מפלס הלחץ ירד והתחלתי לנצל את הזמן הפנוי שיש לי ויצאתי לשוטט בכפרים הסמוכים."

דוכן ברחוב הראשי

"עם הזמן נוצר בי חשק עז להיות לרגע מקומי, להסתכל מסביב ולהכיר כל שביל, שיח ועץ בכפרים הללו, וכל ילד שרץ בין השדות הבלתי נגמרים של האורז. מה עובר לו בראש שהוא רואה אותנו מגיעים לפה כל הזמן בג׳יפים האלה? "

אילווד הוא הכפר הקרוב ביותר למחנה הצילומים ונמצא במרחק הליכה של כעשר דקות. בדרך אליו ניתן לראות טרסות גדולות של אורז ושטחים פתוחים למרעה ושאר גידולים חקלאיים. הבתים מסביב, בהצצה ראשונית נראים מסודרים ומטופחים. "כאשר נכנסתי בהתחלה בשערי הבתים לפגוש את האנשים, התקבלתי בפרצופים נבוכים בעיקר למראה המצלמה, אבל על אף ביישנותם, אחרי זמן קצר מאוד, הצלחנו ליצור בסיס לתקשורת ראשונית. חוץ מהצמחייה היפה, כמעט תמיד מעטר את הבתים חבל כביסה צבעוני התלוי בחצרות הבתים. אני חושב שכשמצלמים אנשים בסביבה הטבעית שלהם יש חשיבות גדולה, גם למקום בו הם נמצאים שיכול לספר לנו על האדם שנמצא מולנו. כל תמונה מספרת סיפור שלם, של ילד, של משפחה, קהילה וכפר דרך העיניים והעדשה שלו. הצלחתי לראות, להבין ולצלם חיים מלאים וצנועים, מחוברים ואותנטיים. אני מקווה שהצלחתי להעביר מבעד לעדשה את המפגש היום יומי של המקומיים עם הטבע הפראי, באופן ישיר ובוטה, באופן שונה מהמפגש המתווך שלנו איתו. הבחירה שלהם היא פשטות וקירבה לטבע. בשבילי התמונות האלו הן מראות. מראות המאפשרות לי להסתכל בפרספקטיבה אחרת על התרבות שלי, שלנו. רגעים שמאפשרים לי הפסקה קטנה ממרוץ החיים, שנותנים לי את האפשרות לעצור ולחשוב על שאלות קיומיות כמו: עד מתי נתרוצץ סביב עצמינו, עד מתי נלחם אחד בשני ונחטט לאנשים אחרים בחיים, מתי נתחיל להתעסק בדברים החשובים באמת, נשים את הדרמות המיותרות בצד, ונתחיל לחיות…"

"כל תמונה מספרת סיפור שלם, של ילד, של משפחה, קהילה וכפר דרך העיניים והעדשה שלי. הצלחתי לראות, להבין ולצלם חיים מלאים וצנועים, מחוברים ואותנטיים"

התמונות שצילם אוהד מתעדות את נקודת המבט שלו על החיים. הן הדרך שלו לתקשר מה מעניין אותו ומה מרגש אותו. היה לו חשוב גם לתעד את הדיסוננס בין תכנית הריאליטי המצולמת על האי, לבין המציאות של אותם אנשים החיים שם ליד. ברגעים שבהם לא נדרש לעבודתו כצלם של ההפקה, יצא לכפרים ולבקתות הקטנות כדי לקבל קצת פרופורציות ולהבין שבחיים הכל יחסי. הגיחות הקצרות יצרו את הסיפור שלו על חצי האי קרמואן בפיליפינים.

בזמן הפסקת הצהריים הבחור שעבד על העצים חייך אלי עם העיניים וכך קיבלתי אישור להוציא את המצלמה ולתעד אותו עובד עם העץ. בזמן שילדיו או נכדיו (לא הצלחתי להבין כי הוא לא דיבר מילה באנגלית) תפו מהצד והסתקרנו מאוד.

"תודה לנעמה ארוסתי על התמיכה והעזרה בכתיבה ול'רשת' שאיפשרו את החוויה הגדולה הזו." תמונות וחוויות נוספות תוכלו לראות בבלוג של אוהד

https://spark.adobe.com/page/YicpFeetiYSUh

הכתבה פורסמה במגזין 56

למעבר למגזינים:

ל‘גבעתיים פלוס’, הקליקו כאן

ל‘רמת גן פלוס’, הקליקו כאן