מסע הזיכרונות הקסומים של ילדותינו

כנס מחזור י"ד (1970) בוגרי בית הספר "רמת חן"

רוני שטרן

צילום: איציק רובין

זו הייתה חוויה מרגשת ביותר ומסע מדהים אל העבר. מפגש של אנשים שלא התראו 47 שנים מאז שסיימו את בית הספר היסודי "רמת חן". זו חברות של שנים, שלעולם לא נקטעה למרות שהחיים שינו אותם קצת וסדקו בהם את חריצי החיים, אבל האיכות והחברות נותרה כל אותן השנים.

כל אחד ואחת מבוגרי המחזור של בית הספר עבר דרך ארוכה, הקימו משפחות, פתחו קריירות , הקימו עסקים, נדדו בעולם ושינו מקומות מגורים, וכולם התקבצו ובאו לכנס המחזור.

בין הבוגרים: פרופסור דרור מאירוב, מומחה בעל שם עולמי במחקר ורפואת נשים מבית החולים שיבא, טל בשן עיתונאית מהעיתון מעריב, דן בילסקי עורך חדשות הרדיו, עורכי דין מהשורה הראשונה, רופאים, אנשי הייטק מהמובילים בתחום ואנשי עסקים מכובדים נוספים.

תמונות וזכרונות מהבויידם

הכל התחיל בשלהי קיץ 2015 כאשר נפגשתי לקפה עם כמה חברי ילדות ועלה הרעיון לערוך כנס מחזור בשנה הבאה שבה יחגגו כולם את גיל השישים. התנדבתי להרים את הכפפה, ולארגן יחד עם עוד מספר חברים את כנס המחזור. זה לא היה כל כך פשוט לארגן כנס כזה כאשר הקושי הגדול היה למצוא את כל הבוגרים אחרי כל כך הרבה שנים ובמיוחד את הבוגרות, אשר התחתנו החליפו שמות ושינו כתובות.

אבל הבטחתי לקחת את זה על עצמי, לא יכולתי לאכזב את החברים ושום מכשול לא יכול היה לעמוד בפני ההבטחה שלי. שינסתי מתניים והחלטתי שכנס המחזור יתקיים תוך שנה.

פתחתי קבוצה בפייסבוק, הקמתי קבוצת וואטסאפ  והתחלתי לאסוף לתוכה את האנשים, כאשר המוטיב היה "חבר מביא חבר". נעשו עשרות שיחות טלפוניות לאיתור חברי ילדות, ותהליך ההתחקות אחר כל האנשים היה ארוך ומאתגר ובסופו של התהליך אותרו רוב בוגרי המחזור.

מאחר ובמחזור שלנו סיימו ארבע כיתות ח', הקמתי צוות הקמה הכלל שני בוגרים מכל כיתה, אשר יחד לקחנו על עצמינו לארגן את הכנס ולהפיק אותו בצורה מקצועית ומכובדת.

נערכו מפגשים עלו רעיונות, והתקבלו החלטות והפרויקט קרם עור וגידים. נקבע תאריך ונבחר המקום והדבר קיבל תנופה מדהימה! קבוצת הוואטסאפ שהוקמה גרמה להתרגשות גדולה בין החברים, אשר החלו לעלות תמונות וזכרונות מהבויידם, וההתרגשות הייתה גדולה.

המאמצים לאיתור חברי הילדות נשאו פרי ונמצאו אנשים בארה"ב בסן פרנסיסקו, במיאמי, בניו-ג'רסי, בקנדה, ואחד נמצא בסין. כולם הבטיחו להגיע במיוחד לאירוע המתקרב ובא וההתרגשות עלתה ועלתה.

כן קצת השתנינו, מעט התבגרנו, חלק גידלו כרס, שיבה בשערם, אנחנו כבר לא אותם ילדים שהיינו כשסיימנו את בית הספר … אבל התגים עוזרים לזהות אחד את השני, והאולם מתמלא בקולות שמחה וצהלה, הצלמים מנציחים כל חיבוק וכל מפגש, והאווירה מחושמלת

ניחוחות של נוסטלגיה

המפגש הזה שבצידו ניחוחות של נוסטלגיה, הרפתקאות וחוויות כאחד, הד קלוש של קולות רחוקים ושירים של פעם, מפגש אשר מעלה זיכרונות מתקופת בית הספר ברמת חן, של המולת הבוקר, שיעורים, מבחנים, משחקים, רגשות נעורים, אהבות ראשונות, טקסי השבעה, התרגשויות, טיולים ועוד.

הנה כולם בני שישים, בוגרי מחזור שנות השבעים, כולם מרגישים שייכים, בוגרי בית הספר רמת חן, אשר העניק להם ערכים, חינוך, דרך ארץ, מורשת , אהבת הארץ, ובנה חברות מיוחדת שנשמרה כל כך הרבה שנים.

היום הגדול הגיע

הכל מוכן. 26 לינואר 2017. האולם המפואר בכפר המכביה מקושט בבלונים ובפרחים, הכיבוד מוכן, בירות ויין, צלמים ממתינים לצלם ובשולחן בכניסה עומדים חברי צוות ההקמה בהתרגשות גדולה לקבל את פני חבריהם שלא התראו כל כך הרבה שנים.

על השולחן מחכים לכל אחד מהבאים תגים עם תמונת ילדות ושמו המקורי, והאדרנלין בשיאו.

ו…הנה מתחילים להגיע הראשונים…איזו התרגשות… לא כולם מזהים את כולם, אבל תוך רגע ..חיבוקים, לחיצות ידיים, נשיקות, צחוקים, טפיחות על השכם.

כן קצת השתנינו, מעט התבגרנו, חלק גידלו כרס, שיבה בשערם, אנחנו כבר לא אותם ילדים שהיינו כשסיימנו את בית הספר … אבל התגים עוזרים לזהות אחד את השני, והאולם מתמלא בקולות שמחה וצהלה, הצלמים מנציחים כל חיבוק וכל מפגש, והאווירה מחושמלת.

כולם עומדים. לא רוצים לשבת. מחליפים סיפורים, מתעניינים, אנשים מספרים אחד לשני על עצמם, ופשוט מתרגשים. לאחר שעתיים עמוסות בדיבורים ובחוויות התיישבו כולם סביב השולחנות לתחילתה של התוכנית שהוכנה בקפדנות לקראת הערב.

חוויות בית הספר

פתחתי את הערב בדברי ברכה והודיתי לחברים שהגיעו במיוחד מארה"ב ומסין למפגש הזה.

סיפרתי חוויות מתקופת בית הספר והצופים ברמת חן – מסדר הבוקר, המורים, המשחקים, מעשי השובבות, העונשים, והווי בית הספר. לא שכחתי לאזכר את החברים והחברות שאינם בין החיים.

לאחר התודות לכל חברי צוות ההקמה על פעילותם ותרומתם להקמת הערב הזה התחילה תוכנית שהוכנה מראש.

אחת החברות הופיעה בשירה בליווי של נגן הסקסופון ומנהל בית הספר למוזיקה "רימון" עמיקם קימלמן, הוקראו קטעי קריאה שנכתבו ע"י החברים עצמם, וכל צוות ההקמה הופיע בשיר קצבי אשר כלל את כל שמות ילדי המחזור. הוקרנה מצגת שהוכנה  מראש אשר כללה תמונות משנות הילדות, סרטונים שהומרו מ-8 מ"מ , וחומרים נוספים אשר נאספו מכל החברים במהלך כל חודשי ההכנה לכנס. איזו התלהבות והתרגשות הייתה כאשר הופיעו על המסך התמונות והסרטונים, ומחיאות כפיים לדמותו של המנהל המיתולוגי מר שומן שהופיע באחד הסרטים.

בסופה של התוכנית שקצרה תשואות רבות ולאחר קפה ועוגות טעימות, נפתח מעגל גדול של כל החברים והמיקרופון עבר מיד ליד בין החברים אשר החלו לספר סיפורים על המורים, על הימים שלהם כילדים, על חוויות בית הספר, העלו זיכרונות, גילו אהבות, ואף היו רגעי עצב כאשר הוזכרו אלו שכבר אינם בין החיים.

ממשיכים במסע הזיכרונות הקסומים של ילדותינו

כבר אחת וחצי בלילה וכולם יושבים באולם בכפר המכביה וממאנים ללכת, אף אחד לא קם, כולם מקשיבים לכולם, גומעים את הסיפורים, מצלמים בטלפונים הניידים, צוחקים, מעלים סיפורים, רוצים עוד ועוד, לא רוצים ללכת הביתה. יש תחושה שלא רוצים שהערב יסתיים, ממשיכים במסע הזיכרונות הקסומים של ילדותינו, אין מה לעשות…

…ופתאום החבר חיים בר גיל (טייס מסוקים במשטרה) קם ומכריז על סיומו של הערב המיוחד הזה. ואם לא היה עושה כך אין ספק  שהיו נשארים שם עד אור הבוקר…

שתים וחצי בלילה, חיבוקים אחרונים, הבטחות לשמירה על קשר, ממאנים להיפרד. לוקח עוד זמן לעזוב. מתחילים להתפזר אט אט…האולם מתרוקן ולפתע שקט…מן שקט חזק שכזה…רוצים עוד…

היה כל כך כיף יחד, ופתאום די…נגמר…

עזבתי אחרון את האולם, הבטתי על הבלונים שנשארו מאחור, על סידורי הפרחים, על האולם הריק שאך לפני רגע שקק חיים, תם הערב.

לא קל לסיים ערב שכזה, לא קל ללכת הביתה כאשר כולך מלא אדרנלין וספוג בחווייה המדהימה שהופסקה.

בחוץ קר. ירד קודם גשם. אבל הלב חם…

עוד לא הגיעו הספיקו להגיע הביתה והוואטסאפ החל שוקק חיים… ההתרגשות לא שככה, מתכתבים בין החברים, בחוויות ברגעי הקסם של הערב המדהים, בהתרגשויות, בתודות רבות לצוות שארגן את הערב המיוחד הזה ולעבדכם אשר הוביל ופעל רבות להצלחתו של כנס המחזור של בוגרי בית הספר רמת חן.

זו רק שאלה של זמן שמפגש נוסף יקום ויגבש את החברים, והקשר ישמר, ולא יוותרו על הקשר המחודש שנוצר, במיוחד כשהבטחתי לארגן מפגש בקיץ הקרוב.