מדרום רמת הגולן אל חמת גדר
כביש 918 שלטעמי הוא אחד היפים והמעניינים בארץ מאפשר לסיטרואן להפגין כאן את חוזקותיה.
נוחות ורכות ברמת גבוהה יותר מכל מתחרה שלה, בסגמנט, ובכלל.
מנוע גמיש שאינו מפגין חולשה בכל סל"ד, ולמרות גובהה ה-c5 יציבה ומעניקה בטחון מלא לנוסעיה.
במרכז המדרחוב באניעם שכנה עד לא מזמן מסעדה שהתהדרה בתואר "מקסיקנית", אבל מישהו כנראה החליט לשנות קונספט, שינה שם ל"זיגל", ושם בתפריט המבורגר במקום בוריטו.
תפאורת המקום נשארה בתחפושת של אווירה דרום אמריקאית. (מי שיגיע יבין)
שניים הזמינו המבורגר סביר שהגיעו עם צ'יפסים פריכים, ואחת העדיפה את "קבב הבית", שדווח עליו שהיה אף הוא בסדר גמור. הבירה שהגיעה קרה הייתה (כמצופה) אף היא בסדר גמור.
לפעמים כדי להיות מרוצים מספיק שהכול יתנהל סביבנו "בסדר גמור".
בכביש 98 המתפתל והנהדר היורד מדרום רמת הגולן אל חמת גדר העברתי את ההגה לזוגתי, שאחרי הנהיגה "בכביש להאנה" (ע"ע) במאווי הוואיי, אין כביש שיכול לה, שתהנה אף היא.
כאן במורד הכביש הזה היא בחרה בשליטה ידנית עדינה ובטוחה, ה-c5 מבחינתו הפגינה נאמנות, ולא ביטאה את מורת רוחה. לקחה כל סיבוב ועיקול חד במתינות וברוגע. לא יללות צמיגים ולא צווחות מנוע. הכול באיזי.
אפרת האורחת השנייה שלי היום, שקיבלה הזדמנות מאוחרת יותר על הכביש המהיר, לא הצליחה למחוק את חיוכי ההתלהבות שלה מגילוי השימוש בבקרת השיוט האדפטיבית המעולה, ומערכת השמירה על נתיב שהחזיקה אותה במרכז הנתיב גם בפניות ארוכות, מבחינתה האישית זה כמו לעבור מתקופת האבן אל עולם המחשוב בבת אחת. קפיצה של כמה דורות קדימה.
גם זו וגם זו דיווחו לי בחדווה על נועם הניהוג, על תחושת הנוחות, על רכות הנסיעה, ועל הביטחון שחוו.
כאילו שלא ידעתי...
בדרך נוף יער שוויץ (כניסה מרכס פוריה ),עצרנו להכין קפה בחורשת גוטמן מול מלוא נוף הכנרת. באמצע הדרך יש חורשה גדולה עם מתקני משחק ושולחנות. רוח נעימה העולה מהכנרת מבדרת ומביאה משבים קלילים.
דרך הנוף הזאת מסתיימת בליבה של שכונה טבריינית, ומשם היציאה אל הכביש היוצא אל המרכז קלה ומהירה.
איך אמרנו?
הסיטרואן הזאת מביאה איתה נוחות ועידון, מנוע חזק, וסטייל שונה. האהבה באה מיד ומתגברת בכל קילומטר, אבל ברגוע.
וזה מה שמאפיין אותה.
סיטרואן C5 Aircross
1.6 ל' טורבו. 180 כ"ס, 25.5 קג"מ.
כ-180,000 ש"ח.
