שעתיים וחצי צפונית למילאנו

בטי בן בשט כתבת גבעתיים פלוס שבה מהטרק הראשון שלה בהרי האלפים באיטליה, במסגרת קבוצת “בעיניים אחרות”, קבוצה מעורבת של אנשים עם לקות ראייה/עיוורון ואנשים רואים.

פתאום קם אדם בבוקר ומחליט שהוא עז, ומתחיל לקפץ ולפזז בשבילי עיזים צרים שכף רגל בקושי נכנסת בהם. ככה יצא שהצטרפתי לטרק בהריהאלפים באיטליה. עד אז לא לגמרי הבנתי למה ללכת אם אפשר לדווש אבל הסקרנות ניצחה. כדי לא להביך את עצמי בהתפרקות כללית אחרי הקילומטר השלישי, פצחתי באימונים חודשיים לפני המסע. אבל פה ירד גשם ושם היה חם, אז נו, אימונים היו אבל בקושי. החלק היותר נחמד היה מסע הקניות בחנויות אקזוטיות של מטיילים: נעלים, ביגוד, אביזרים וציוד שלא הכרתי, רכישות בגינן חשבון הבנק שלי לקה באנמיה חמורה.

 

טרק קלי קלות

בטי במילאנו 2

נפגשנו בשדה התעופה, קבוצה מגובשת של אנשים שעבור חלק מהם זהו הטרק החמישי. שוב חזרו ההבטחות – הפעם זה יהיה ממש פיקניק, טרק קלי קלות, לא לדאוג. ובשדה כמו בשדה, עשרות אנשים עוברים מסביבנו ואני מרגישה את המתח מצטבר. הרבה יותר קל לספר שאני הולכת לעשות את זה מאשר ממש להיות שם. הסתכלתי על חבריי, אלה שיש להם לקות ראייה או עיוורון, כולם נראו רגועים ושלווים, חלקם אף יצאו בניחותא למסע קניות בשבילי הדיוטי, ממש עולם כמנהגו ורק אני מחביאה את הפאניקה מאחורי כוס קפה ומאפה במחיר מופקע.

 

חיבה יתרה

 

זה המקום לציין “פרט קטן ושולי”:  קבוצת “בעיניים אחרות” אליה הצטרפתי היא קבוצה מעורבת של אנשים עם לקות ראייה/עיוורון ואנשים רואים. לטרק הנוכחי יצאו עשרים ותשעה חברים, עשרה מהם אנשים עם לקויות ראייה/עיוורון והשאר רואים. כמעט כולם מכירים את כולם והשיחות נשמעו כמו דיונים מוכרים סביב שולחן ליל סדר במשפחה ישראלית טיפוסית. למתבונן מהצד קשה להבחין מי רואה ומי לא ובמקסימום נחשדנו בחיבה יתרה האחד לשני בזכות המגע הפיזי והאחיזה שלנו במלווים. ואם הסתכלו עלינו בעין עקומה, אין לי מושג. ממה שאני רואה וזה מעט ולאט העיקר שיש במי לאחוז והבטחה למסע קל להיאחז בה.

 

חילוץ עצמות

 

אחרי נחיתה רכה במילאנו ושעתיים וחצי של נסיעה צפונה, הגענו אל המלון שנמצא בקצה העיירה Valtournenche משם יצאנו ל”חילוץ עצמות” כמו שיורם (המדריך) הגדיר. ה”חילוץ” התחיל בירידה תלולה מהמלון שהתארחנו בו. המלון היה מבנה כפרי צנוע ומטופח שמנוהל על ידי משפחה אחת. המארחים בארוחות הבוקר והערב היו אח ואחות שמהר מאוד ובישראליות רבה אומצו כבני הדודים האיטלקיים של כולנו. הם דאגו לכל אחד מאיתנו כאילו נולדנו יחד. הארוחות היו משובחות ובאווירה שנוצרה המצפון הרג אותנו בכל פעם שקמנו מהשולחן בלי לגמור מהצלחת.

ירידת החילוץ התחלפה לשביל שעבר בתוך העמק, לעיתים בשדה חשוף ולעיתים בתוך יער לא מאוד צפוף. צלצול פעמונים ליווה אותנו לכל אורך המסלול. פרות שמנמנות ומדושנות עונג הסתובבו סביבנו, לכל אחת מהן הוצמד פעמון מתחת לסנטר כפול והן יצרו מנגינה פעמונית הרמונית. בסוף המסלול ירדנו למפל מים דרך מערה שלפתחה שכן בית קפה. כשיצאנו חזרה הישר לחיקו של בית הקפה יורם הדגיש עד כמה חשוב לשתות כשצועדים. מיד התארגנה מגבית ועל השולחן נחתו כמה בקבוקי בירה ופיצוחים, הדרך הכי טובה לסיים מסלול בסטייל. אחרי שלוש וחצי שעות הליכה ועצמות שחולצו להן ממקומן הטבעי, תם היום הראשון. אף יבלת לא צמחה והתחלתי להתאמן על גינוני מטפס הרים מנוסה. אם שרדתי עד הלום אפילו האוורסט נראה זמין.

 

אוויר פסגות

 

בטי במילאנו 4
היום השני היה חלק ממסלול Becca d’Aver שמתחיל בעלייה, נמשך בעלייה ומסתיים בעלייה תלולה יותר. בשיאו שפיץ מחודד ותלול בגובה של 2500 מטר.

זכינו לתצפית מרשימה על Matterhorn, ההר המצויר על אריזת שוקולד הטובלרון ופסגתו היא אחת מהגבוהות בהרי האלפים. הנוף מסביב עוצר נשימה. גם אם לא ראיתי הכל כמו חברי הרואים, את מה שלא ראיתי הרגשתי. 360 מעלות של חוויה מושלמת. מסלול ההליכה היה נוח ברובו, פה ושם צצו סלעים שכדי לטפס עליהם הגעתי לתנוחות שגוף האדם לא לגמרי בנוי לבצע. במקומות בהם השביל היה צר מאוד כשמצד אחד קיר סלעי ובצד השני תהום, הלכתי בין שני מלווים אחד לפני ואחד מאחורי, מתפללת שהם רואים טוב ממני, וכולנו אוחזים במוט אחד. כך יכולתי לחוש כל תנועה שלהם ולהעמיד פנים שהכל סבבה והליכה על פי תהום היא המסלול הרגיל שלי לסופר. עוד בשלב האימונים קשרתי סרטים צהובים זוהרים בחלק האחורי בנעלי ההליכה של המלווה שלי, בעזרתם יכולתי לזהות בקלות את צעדיו. סיימנו בירידה ארוכה ותלולה ששינתה את מבנה הברכיים שלי ובשלב הזה התחלתי להפנים שזהו רק היום הראשון ויש יומיים נוספים לפני. שקלתי להמציא דלקת ריאות, אפנדציט או אולקוס אבל לא הצלחתי להיזכר מהם התסמינים שצריך לזייף.  אחרי ארוחת הערב יורם מתדרך ומכין אותנו ליום השני שמוגדר כיום הכי קשה. ביני לביני מכרתי לעצמי כמה לוקשים “הוא לא באמת מתכוון לזה”, ו”כמה קשה כבר יכול להיות”, מנגנון הכחשה מיומן ומשוכלל נכנס לפעולה והתעוררתי ליום השני, חדורת רוח קרב.

 

השבילים הגבוהים של האלפיםבטי במילאנו 3 

 

חוצים את הרכס בגובה 3000 מטר. התחלנו את היום בעיירת הסקי Cervinia, ממנה עלינו ברכבל לעוד עיירה ציורית בשם Chamois ומשם התחלנו בטיפוס תלול במסלול שהוא חלק מטרק Alta via, ובתרגום חופשי “השבילים הגבוהים של האלפים”. בשונה מהמסלול של  יום קודם, במסלול הנוכחי טיפסנו יותר על סלעים בדרך שנראתה לי אקראית למדי. רק נחישותו של יורם ושלוות הרוח של המדריך האיטלקי שהלך בסוף הטור הצביעו על כך שזהו כנראה המסלול הנכון. על הדרך עברנו ליד אגמון מי שלג צלולים בטמפרטורה של פריזר. כמה מחברינו, ברגע של אי שפיות זמנית, החליטו לטבול באגם. אי שפיות שחזרה על עצמה למחרת באגם אחר, קפוא לא פחות. חלק מהמסלול עבר דרך תלוליות שלג רחבות ועמוקות, מעבר שזימן לנו לא מעט מצבים משעשעים :שחר תמיר הוא עיוור מלידה, את רוב המסלול הוא עשה עם מלווה אחד קדמי כשהוא אוחז בתרמילו וצועד בביטחון מלא ובשלווה. באחת מתלוליות השלג הוא שקע עד מעל לברכיו ולא הצליח להתקדם. הקבוצה התקדמה והוא נותר עם מלווה מאחור. המלווה האיטלקי ושני מלווים נוספים חברו אליהם בעוד שאר הקבוצה עמדה במרחק ומעבר לתלולית שלג נוספת. מרחוק, דרך העדשה המקרבת של מצלמת הטלפון ראיתי ערמה של גברים מתקדמים לאט בשלג כשהם צפופים האחד לשני. בשלב הזה כבר דמיינתי מסוק באוויר, קיבועים, חילוצים נועזים ואותות גבורה. בפועל הם כולם יצאו מהשלג בהליכה נינוחה וחיוכים מאוזן לאוזן. “מה שהיה בשלג נשאר בשלג” אמר אחד המלווים ורק החיוך על פניו של שחר הצעיר היה משמעותי יותר מכל מילה אחרת.

 

האוטובוס הולך ומתרחק

 

מסלול היום השני הסתיים כצפוי, בירידה ארוכה ותלולה. בחלק האחרון של הירידה זיהינו את האוטובוס שלנו כנקודה שחורה במגרש חניה. ככל שירדנו נראה היה שהוא הולך ומתרחק, עוד ועוד עיקולים צצו והופיעו, ממחישים את הגובה העצום שירדנו ממנו. במלון, כשסוף סוף חלצתי את נעלי, עשיתי הכרות עם שלוש מגה יבלות שצמחו במקומות בלתי צפויים. לא לחינם השקעתי את מיטב חסכונותיי בבית המרקחת, היבלות טופלו במגוון מרשים של תכשירים ואימוץ הגישה המתעלמת והמדחיקה “אני אעמיד פנים שאתם לא שם ואתם לא תכאיבו לי”. ואם כבר שכחתם את האוורסט – טוב מאוד. בשלב הזה הוא נמחק מרשימת היעדים הבאים שלי.

ושוב מעל קינוחי ארוחת הערב יורם מתדרך לקראת היום האחרון של הטרק, היום הכי קל, לא לדאוג – מסלול קלי קלות.

 

בטי במילאנו 5הליכה אופקית 

 

היום השלישי והאחרון היה חלק ממסלול Monte Rosa Circuit. זהו טרק המקיף את הרכס הגבוה באלפים והוא מסתיים בשביל המגיע סמוך לעיירה שלנו Valtournenche. מסלול ההליכה היה אכן נוח יותר לצעידה והעליות פחות תלולות, כפי שהובטח. הגענו עד לנקודה הכי גבוהה שנקראת Gran Balconata Del Cervino והנוף שנשקף מהבלקונה היה מדהים, נוף בראשית מעוצב ומדוגם. במשך כל ימי הטרק זכינו למזג אויר יוצא דופן לעונה. שמים נקיים, טמפרטורות גבוהות יחסית וגרדרובת חורף שנותרה יתומה ומתוסכלת במזוודה. את המסלול סיימנו בירידה ארוכה ומתונה שנמשכה נצח. בשלב הזה נקבע סכסוך עבודה בין כפות רגלי לשאר חלקי גופתי הדואבת והם תפקדו בנפרד כל אחד על פי שיקול דעתו. לא היה שריר אחד שלא צרח שנמאס לו ממני. על “קלות” הטיפוס לגובה שילמנו באורך המסלול. יורם הבטיח “קל” אבל הוא לא הבטיח קצר.

 

ביום החמישי של המסע יצאנו לרפטינג. מבט חטוף על סירות הגומי שכנע אותי להישאר על קרקע יציבה וביחד עם משתמטים נוספים חיכינו בסבלנות לאמיצים. צוות טלוויזיה איטלקי צילם את החברים לכתבה מרגשת ששודרה למחרת בערב, ממנה לא הבנו אף מילה.

שבוע לאחר המסע לא נותר זכר ליבלות, שרירי התפוסים נרגעו ונשארתי עם התחושה שמלווה אותי תמיד אחרי כל פעילות אתגרית: בתנאים הנכונים, עם האנשים הנכונים – הכול אפשרי.

==============================================================

בעיניים אחרות

קבוצת חברים עצמאית שהוקמה ע”י חזי רול ז”ל ומספר חברים יוצאי עמותת “אתגרים”. חזונו של חזי היה לאפשר לכל אדם עם מוגבלות לצאת לטבע ולטייל. לאחר מותו הטרגי בתאונה המשיכו חבריו לממש את חזונו, וממסע חוצה ישראל פרצו את גבולות הארץ והיו לקבוצה הראשונה בעולם שהוציאה טיולי טרק בחו”ל לאנשים עם לקויות ראייה/עיוורון. על מודל הפעילות של הקבוצה הוקמו קבוצות נוספות בארץ.  חברי הקבוצה מתכנסים אחת לחודש לטיול בארץ ואחת לשנה לטיול בחו”ל. את הטיולים בחו”ל מוביל יורם חן, מדריך מקצועי מוסמך ומיומן. הטרק לאלפים באיטליה נחשב לקל ביותר עד כה ואיפשר למשתתפים חדשים חסרי ניסיון להצטרף. חברי הקבוצה הרואים מאוד מיומנים ומעניקים סיוע יעיל ומדויק שהוא בסך הכל תוצאה של פתיחות, נכונות וסבלנות. בזכות קבוצות דוגמת “עיניים אחרות” אנשים עם מוגבלות זוכים לחוות עולם ועל כך יבורכו כל העוסקים במלאכה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

השלימו בבקשה את בדיקת האבטחה

Wisite

בניית אתרים לעסקים
Wisite - Wise Site. Wise Choice.