לשיר בכיף עם אורלי

ראיון מוזיקלי עם-נחמיה

מאת: נעמי לבנון-קשת

בגיל 58 אורלי קפח-נחמיה אומרת בפה מלא שהיא יוצאת כל יום לעבודה עם הרבה שמחה בלב ונהנית מכל רגע של עשייה. מה שבעיקר משמח אותה היא העובדה שעיסוקה היה ונשאר – מוסיקה, והרבה.

כבר 26 שנים שהיא מתגוררת עם בעלה, המתופף נאור נחמיה, בגבעתיים. כאן גידלו את ילדיהם: הדר (29), זמרת שלא מכבר הקליטה אלבום ולפרנסתה עובדת כמטפלת, ועופרי (24), מתופף המתגורר בניו יורק. שניהם בוגרי תיכון ‘תלמה ילין’  במגמת ג’ז.

“החבר’ה התחילו לצעוק: ‘אורלי, אורלי’… עליתי לבמה רועדת, ועשיתי חיקויים של רבקה זוהר, עפרה חזה וריטה. זה היה ‘שוס’ אדיר. חוויתי פידבק מטורף!”

ממקהלת צדיקוב ללהקת פיקוד צפון

אורלי, בת למשפחה תימנית, נולדה בכפר שלם ובגיל 4 עקרה המשפחה לשיכונים שנבנו אז ביפו, וכאן עברו עליה ילדותה ונעוריה.  מגיל צעיר מאד הפליאה לשיר ובמקביל, ב’שכונה’ היתה עושה הצגות לילדים כשהיא מחקה את הטיפוסים המקומיים כמו גם את גדולי הזמרים דאז. בהמשך עשתה זאת בטיולים השנתיים של בית הספר וכולם החמיאו לכשרונה, אם כי היא בכלל לא חשבה על החיקויים כעל כיוון כלשהו. כילדה ששרה 4 שנים במקהלת ‘צדיקוב’ המפורסמת.

“היה כבוד גדול בכלל להתקבל למקהלה הזו” – היא נזכרת – “איתי באותה תקופה היו גם עירית ענבי וחני נחמיאס, ושרנו בניצוחו של לסלו רוט האגדי, כיום בן 97. באותם ימים גם שיחקתי בהצגות ילדים והיה ברור שהכיוון שלי הוא במה ושירה. את הצד ההומוריסטי שבי בכלל לא6 הבאתי אז בחשבון, במסגרת השיקולים”.

בצבא שרתה בלהקת פיקוד צפון שבהמשך, עם פירוק הלהקות בידי רפול, צורפה לאחד מצוותי ההווי הרבים שהוקמו, כשכולם  מסופחים לחיל החינוך.

עם שחרורה מהצבא חשה, לדבריה, בחסר המוסיקלי שלה, ונרשמה למדרשה למורים למוסיקה, במסגרת סמינר לוינסקי, אותה סיימה בהצטיינות ועם תעודת הוראה. “אפילו לרגע לא חשבתי ללמד למרות שאמא שלי מאד רצתה שאהיה מורה” – צוחקת אורלי שכיום מלמדת מאות ילדים, בני נוער, ומבוגרים – “באותם ימים המשכתי להופיע על במות”.

מחתונה לחתונה

בשנות ה-80′ לקחה חלק במופע ‘חתונה לבנה’ של שלום חנוך, במחזמר עם חנה לסלאו ‘אני יוצאת עם שירי לדרך’, בהצגה ‘חנות הזוועות הקטנה’ עם גדי יגיל ועוד. שנים אלה היו דחוסות בעשייה וכללו גם הצגות ילדים, קלטות לילדים, ומשחק בתיאטרון החאן בירושלים.

את בעלה, המתופף נאור נחמיה, הכירה עוד כשהיתה בלהקה הצבאית. הוא היה צנחן מהקריות, בן למשפחה ממוצא הודי. באחד מימי הצנחן, כשעשתה עם הלהקה חזרות בבית הצנחן ברמת גן, הוא הגיע עם חבריו לחגוג בעיר המאמצת ואז הכירו רשמית. בחמש השנים הבאות היו ‘רק ידידים’. נאור כבר השתחרר מהצבא והגיע לתל אביב כשיום אחד טילפן לאורלי וסיפר שהוא מחפש זמרת ללהקה שהקים עם חברים. “באתי לעבוד ומצאתי חתן” – היא צוחקת.

ב-1986 נישאו השניים וחודשים אחדים לאחר מכן החלו החזרות להפקת הענק של אותם ימים: ‘עלובי החיים’, בכיכובו של דודו פישר. במשך שנתיים הופיעה במסגרת זו ובמהלכה כבר ילדה את בתה הבכורה ובמקביל גם נאור ניגן באותה הפקה שהיה, כזכור, להיט.

“בהפסקות שהיו בחזרות, ואחר כך גם בהצגות, הייתי עושה חיקויים לחבר’ה. סתם כמשחק” – היא נזכרת – “אחר כך היה חודש של הצגות-הרצה ובערב הפרמיירה החגיגי, באולם עם מוזמנים מוכרים וידועי שם,  תיקי דיין דיברה על במה ושיבחה אותנו, החבר’ה הצעירים של ההפקה. ואז החבר’ה האלה התחילו לצעוק: ‘אורלי, אורלי’. התכווצתי, אבל נאור דחף אותי ועליתי לבמה רועדת, ועשיתי חיקויים של רבקה זוהר, עפרה חזה וריטה. זה היה ‘שוס’ אדיר. חוויתי פידבק מטורף! ומאז, במהלך כל השנתיים שרצנו עם ההצגה, בכל פעם שהיה איזה אירוע פנימי שלנו, הייתי כותבת ועושה ‘שואו’ לחבר’ה”.

‘הסוכריה’ הבידורית

באותה תקופה, סוף שנות ה-80′, עשו בתיאטרון הקאמרי מופע לזכרו של משה איש כסית, ששודר לגל”צ ושהכנסותיו הוקדשו לאמנים צעירים. זה היה יום ששי בצהריים ותיקי דיין עזרה לה להתקבל למופע בו עשתה שני חיקויים. התגובות היו מיידיות, וביום ראשון בבקר טילפנה לה המפיקה ציפי מייזלר וצירפה אותה למופע הראיונות הבימתי שהיה אז לרבקה מיכאלי, על תקן ‘הסוכריה’ הבידורית הקצרה, 15 דקות, בסיום המופע.

בהמשך צורפה לתכנית הטלויזיה שהיתה אז לגבי גזית בערוץ 1: ‘סוף סוף’, בהשתתפות מאיר סוויסה, שהמליץ לצרף אותה כפינה נפרדת בתחילת המופע. “חיקיתי את אדית פיאף, ריקי גל ו…קלרינט! וכל עם ישראל ראה אותי, כי היה רק ערוץ 1” נזכרת אורלי – “במוצאי שבת יצאתי עם בעלי לשכונת התקווה לאכול ופתאום כולם הסתכלו עלי, ניגשו, החמיאו. הייתי בהלם מעוצמת החשיפה. למחרת טילפנו מתיאטרון ‘אורות’ והחתימו אותי על חוזה להופעות כזמרת עם מופע בידור של 40 דקות, שכלל שירים, חיקויים וסטנד-אפ, שאז עוד קראו לזה ‘מערכונים’. רצתי עם זה בכנסים, לועדי עובדים ועוד”.

בהמשך הפך בעלה נאור למנהלה האישי והם הופיעו הרבה בקיבוצים, לועדי עובדים, ובימי כיף במקומות עבודה שונים. כך כמעט 15 שנה! עד שנת 2006.

“בשנת 1999 הרמנו, לבד, הפקה בשם ‘אורלי קפח במבצע’. השקענו את כל החסכונות שלנו. מימנו הכל לבד: אולמות, מערכות הגברה, תלבושות, נגנים, כתיבת חומרים ועוד ועוד. קיווינו שבהמשך מפיקים יקנו את המופע וירצו אותו ולצערנו זה לא קרה.

“במשך שעתיים אני ושמונה חבר’ה הלומי קרב, שרים מבחר שירים וזו התראפיה שלהם. הם אומרים שהשירה עושה להם כיף וזה סיפוק אדיר…”

שרים עם אורלי

לפני כ-14 שנה, פנה אליה חבר שהוא מנהל מרכז המוסיקה בבית דני והציע שאורלי תלמד שם פיתוח קול.

נאור, בעלי שהוא החבר הכי טוב שלי, עודד ותמך ואז, הכל פרץ ממני החוצה. הוצאתי חומרים ישנים מהסמינר, בניתי מערך לימודים והתחלתי בבית דני, שבו אני ממשיכה עד היום כבר 14 שנה! כשהתחלתי שם פנו אלי, במקביל, גם אנשים שביקשו שעורים פרטיים בפיתוח קול וזה הלך וגדל וגם את זה עושה עד היום ויש לי בבית חדר מוסיקה שבו מלמדת”.

בהמשך היא התחילה להפעיל להקות זמר בבתי ספר בתל אביב. החלה לעבוד עם מקהלת מבוגרים בבית דני, והחלה לתת הדרכה קולית לחבורות זמר למבוגרים בערים שונות בהן גבעתיים, גדרה ועוד.

בנוסף היא מפיקה מוסיקלית של ‘כוכב במרחב’ – תחרות כישרונות צעירים של בתי הספר בדרום תל אביב. עם 15 הנבחרים הסופיים, לאחר מיון של מאות תלמידים, היא עובדת באופן פרטני ואינטנסיבי עד לתחרות.

בשנים האחרונות מצאה עצמה נוגעת בנישה נוספת של  השירה ופיתוח הקול: מסגרות טיפוליות. כך למשל עשתה סדנאות פיתוח קול לחולי פרקינסון, שהקול הוא נקודה קריטית עבורם והסדנה, הכוללת תרגילי נשימה והרבה שירה- מקלה עליהם מאד.

“שמחתי להיווכח שיש בי היכולת הטיפולית והתחלתי לתת שעורים פרטיים לילדים עם צרכים מיוחדים, גם בביתי וגם בבית דני” – היא מספרת.

בארבע השנים האחרונות היא עובדת במרכז השיקום של משרד הביטחון, במרכז הרפואי ‘שיב”א’ – עם הלומי קרב שחלקם נפלטו ממעגלי העבודה, שמתקשים להתחייב, שהם בלתי צפויים בהתנהגותם ובתגובותיהם.

“אני עושה להם חוג ‘לשיר בכיף עם אורלי’, שזה כאילו שירה בציבור משודרגת” – היא מסבירה – “במשך שעתיים אני ושמונה חבר’ה הלומי קרב, שרים מבחר שירים וזו התראפיה שלהם. הם אומרים שהשירה עושה להם כיף וזה סיפוק אדיר וסוג של נתינה שאני מגלה בכל פעם מחדש על עצמי כמו גם את יכולת ההכלה.”

“נכון שאני עושה המון עבודה פסיכולוגית ורגשית ונכון שזה מעייף אבל זה מאד מספק וכייפי. מצאתי את האפיק האחר שלי והוא ממלא אותי. גם נאור, שתופף בעבר בהרבה הרכבים, עובד כיום במיגזר הדתי, עם הרכב מוסיקלי קבוע. שנינו יודעים היטב שמי שבאמת רוצה לעבוד – מוצא!

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

השלימו בבקשה את בדיקת האבטחה

Wisite

בניית אתרים לעסקים
Wisite - Wise Site. Wise Choice.