יהיה טוב עם רגינה צימליכמן

רגינה צימליכמן נולדה כרגינה יושקביץ בשנת 1930 בעיר פינסק בפולין. כילדה, בעת מלחמת העולם השנייה נאלצה לברוח לקירגיסטן, הפכה לפליטה ונאלצה לעבוד במפעל נשק. כחברת גורדוניה רצתה לעלות לישראל אך הוריה לא התירו לה ולמזלה  הרב ניצלה מהשואה יחד עם אחיה. לאחר המלחמה הכירה את בן זוגה הרמן והשניים נישאו בשנת 1950

גבעתיים

בשנת 1957 עלו רגינה והרמן לארץ עם שני ילדיהם – קלרה ונפתלי. הבת השלישית אדית נולדה וגדלה בגבעתיים. כעולים חדשים הגיעו לבאר שבע ואחר-כך גרו בדימונה, אולם הדוד העשיר של הרמן רכש עבורם דירה בגבעתיים ושם מתגוררת רגינה עד עצם היום הזה. בתה קלרה היא תושבת גבעתיים, חברה בליונס גור-אריה גבעתיים ואף היא תורמת רבות למען העיר והקהילה. שלושת ילדיה, שמונת נכדיה, נין ושלושת נינותיה משמחים את ליבה.

האהבה לציור

העיסוק באמנות טבוע במשפחה. האחות מינה גמפל היא ציירת ידועה ומורה לציור בגרמניה והבת הצעירה אדית גרסיאני מציירת אף היא. רגינה החלה לצייר רק בגיל 70, לאחר מות בעלה, אצל המורה והציירת רבקה רוזנטל בבית ראשונים בגבעתיים. העובדה שגילתה כשרון ציור היוותה הפתעה לה נעימה, והוסיפה שלווה ושמחה לחייה. והיא משתתפת בחוגי אמנות בעיר גבעתיים במשך עשר השנים האחרונות. בעת שבריאותה מאפשרת, היא פוקדת את מועדון הגימלאים אלון ומציירת במסגרת חוג הציור של האמנית נילי קשאני.

הדובדבן שבקצפת

רגינה היא בת 87, היא דוברת שפות רבות: עברית, אידיש, פולנית, רוסית, אנגלית וצרפתית והיא מקווה להמשיך וליהנות שנים רבות מעולמה שבראה בעשר אצבעותיה. שם התערוכה שלה "יהיה טוב" נגזר מתכונותיה של רגינה האופטימית והמקווה לטוב למרות כל הקשיים שעברה. התערוכה פתוחה לקהל עד ה24.5.

השראה

רגינה שואבת את נושאי ציוריה מתכניות בטלוויזיה בהן צופה גם בשפה הרוסית וממגזינים שונים. עבודתה אינטואיטיבי מהיר וישיר. הציורים המגוונים מצטיינים בפשטותם ובנטייה לאמנות נאיביות, פרימיטיבית ולציורי ילדים. היא מבטאת בציוריה את משאלת לבה בראיית עולם חיובית ואופטימית ומייפה את המציאות והתרחשויות היום-יום. רגינה שמה דגש על קווי מתאר, רוב הדמויות בציוריה חסרות נפח, היא אינה מקפידה על שמירת פרספקטיבה או על שימוש באור וצל ליצירת תלת ממדיות, אין לה עניין בפרופורציות נכונות ובאנטומיה ובמרבית ציוריה אין עיסוק בקומפוזיציה.