כל העולם במה – מגזין 1

כל העולם במה

תיאטרון בימתיים מציג: סאטירה על החיים ועל המוות – פיניטה לה קומדיה, על פי "המתאבד" מאת ניקולאי ארדמן. בימוי ועיבוד מקוצר:

טלי בשוראי יצקוביץ

"הרגעים האלה שלפני הקומדיה הם תמיד העצובים ביותר" חנוך לוין

מסתבר שלהתאבדות פנים רבות, רק לאחרונה התוודענו לתופעה המבישה של שיימינג ברשת שגורמת נזקים מבלי לבדוק את העובדות. בצירוף מקרים מרתק, כוונתו של המובטל המדוכא גיבור ההצגה, שמעז להשתעשע במחשבות אובדניות כפתרון למצבו עומדת בלב המחזה. הדבר יוצר שרשרת של מצבים קומיים מצחיקים עד מביכים שמאירה את צדדיה המכוערים יותר של החברה. סמיון סמיונוביץ' המובטל הנאיבי מקבל הצעה מפתה: להפוך לגיבור לאומי בתנאי שיתאבד למען נציגים בולטים של החברה. מרים לרמן באר המכונה בפי כולם מירי, תושבת גבעתיים 30 שנה, וכיום מביימת את קבוצת הפרוייקט וקבוצת ההפקה של תיאטרון בימתיים ומכהנת כמנהלת האומנותית של התיאטרון, היא הרוח החיה שמאחורי ההפקה המצוינת הזו. למירי ספור חיים מרתק. היא נולדה בצרפת וגדלה בשוויץ ובלוקסמבורג, בגיל 18 עלתה לארץ ולמדה משחק בסטודיו של הבימה ובבית צבי שהיה בתחילת דרכו. היא נזכרת בהנאה בבוגרים נוספים שלמדו איתה, ביניהם: יוסף שילוח, הוגו ירדן, זאב רווח, שלום חנוך, מיכל בת אדם ושמרית אור. מירי עבדה בתיאטרון המקצועי תקופה ארוכה בין היתר הופיעה בתיאטרון הבימה, תיאטרון ילדים של מנחם גולן, תיאטרון זווית, תיאטרון הקאמרי והתיאטרון מסחרי. מירי שניחנה בקול מופלא הפכה לזמרת אך כפי שהיא אומרת, "הרגשתי שזה לא היעוד שלי. חיידק התיאטרון הציק. התחלתי ללמד דרמה ילדים ורציתי מאוד ללמד גם מבוגרים דבר שבזמנו לא היה מקובל. התחלנו עם מספר מועט של אנשים ובמהלך השנה הצטרפו עוד ועוד אנשים. במקביל ביימתי הצגות ליום השואה עבור, ילדים נוער ומבוגרים". המבנה של תיאטרון בימתיים מיוחד ומתחלק לשניים, "הפרוייקט"- בית ספר למשחק מגיל 20. והפקה- בה משתתפים בעלי נסיון שמתאימים לתפקידים. "במקביל להפקה פיניטה לה קומדיה אני עובדת עם אנשי הפרויקט על תרגיל אישי – "אגדת השם" ולקראת סוף השנה אנחנו מופיעים עם ערב מונולוגים בנושא אבות.

פרסים והכרה מקצועית

במהלך השנים זכה התיאטרון ומירי בראשו להכרה ולפרסים רבים, בשנת 2006 זכתה מירי בפרס "במאית העשור" במסגרת פסטיבל "כל העולם במה". בשנת 2008 זכתה במקום הראשון על בימוי ההצגה "סיפור משפחתי" מאת עדנה מזי"א במסגרת הפסטיבל. באותה שנה, זכתה קבוצת התיאטרון "בימתיים" במקום השני על ביצוע המחזה "סיפור משפחתי". מירי ובעלה אוריה באר, סופר ועו"ד חיים בהרמוניה זוגית מפרגנת, "למעשה", אומרת מירי, "בלעדיו זה לא יכול היה לקרות. אוריה תומך בי לאורך כל השנים. גדלנו יחד לתוך התיאטרון הוא מפרגן לי. כמעט אף ערב אני לא בבית. הוא תמיד שמר על הילדים. יש ביננו שיתוף פעולה כי אחרת לא הייתי יכולה לקיים משרה כל כך טוטאלית". השניים הורים גאים לאביטל ז'נט קשת, בוגרת בית צבי וסופרת, שלאחרונה הוציאה את הספר המדובר- לפני ואחרי בבני ברק סיטי. לדקלה גינת ששיחקה גם בתיאטרון בימתיים ועוסקת היום בריפוי בעיסוק. ובן נוסף אילון באר שעוסק בתחום הביטוח. הם חובקים באהבה 13 נכדים.

מסע לעולם הדרמה

תיאטרון בימתיים הוקם בשנת 1981, "עד היום ביימתי קרוב לתשעים הצגות". מספרת מירי בסיפוק רב כשחיוך נסוך על שפתיה ועיניה נוצצות בהתלהבות. השחקנים שמשתתפים בהצגה מתארים את העבודה כמסע מרגש לתוך עולם התיאטרון שכולל תרגילי אימפרוביזציה, הפעלה של דרמה, עבודה על דמויות ולימוד שיטת משחק ייחודית. שרי איציק שמירי מגדירה אותה כלב והנשמה של התיאטרון, עובדת בבנק דיסקונט, באגף השיווק והפרסום, משתתפת בתיאטרון בימתיים 13 שנה, שרי משחקת בתפקיד מריה אשתו של המובטל, "למדתי בתלמה ילין ולא עשיתי עם זה כלום, אבל תמיד המשחק היה בדמי. אמא שלי שששרה במקהלה ראתה את הקבוצה והציעה לי להרשם ומאז שהצטרפתי החיים שלי השתנו אני עושה מה שאני אוהבת, משחקת". שרי אחראית על הצד הלוגיסטי של ההפקה ולדברי מירי, "יש לה תקשורת יוצאת מהכלל לפתור בעיות בדרך של הומור". הקשר בין השתיים חזק ומיוחד. "אם משהו ישאל אותי מי הדמות הכי משפיעה על חיי", מצהירה שרי, "אומר מירי. התיאטרון הפך לחלק מהחיים ויש אווירה של משפחה מלוכדת. אני נהנית מכל העשיה ולא רק מהרגע שעל הבמה, אבל אין ספק שהדובדבן שבקצפת זה העלייה לבמה". שרי סחפה אחריה את יתר בני משפחתה ובנה גיא משמש כצלם סטילס של ההפקות ובעבר  הצטרף לקאסט כשחקן מחליף. נועם בדיחי, רואה חשבון בבנק לאומי,נמצא 11 שנה בתיאטרון. מופיע בהצגה בתפקיד סמיון סמיונוביץ', למד בעבר משחק בסדנאות קצרות. לתיאטרון בימתיים הגיע דרך מודעה שראה, "בהצגה הראשונה היו לי כמה שורות, לאט לאט התפקידים גדלו ואני נהנה מכל רגע. הגיוון בין העבודה בבנק והתיאטרון מדליק. אנשים מהעבודה מתלהבים ובאים להצגות. אני מרגיש שיש לי סיפוק, אושר והנאה. יש תחושה של משפחה. אנחנו משתפים אחד את השני, חושפים ונחשפים, בעיקר צוחקים, יש פרגון הדדי, אהבה חום ותמיכה. אנחנו מכירים לעומק ויודעים איך להתנהל. יש גם פעילויות  חברתיות. אנחנו הולכים אחרי חזרות לאכול ביחד, משתתפים אחד בשמחות של השני. אני ממש מחכה למפגשים שלנו , זה נותן לי הרבה אדרלנין."

דינמיקה קבוצתית

תהליך העבודה מורכב ומגבש, "בכל הפקה אני עושה 2 קאסטים כי זה חובבים, ליתר בטחון. חזרות מתקיימות לקראת הצגה כמעט כל ערב ובמהלך השנה נפגשים בקביעות 2 בשבוע. אנחנו מקיימים עבודה משותפת מקרבת, דינימקה קבוצתית ולפני הפקה נוסעים לקיבוץ למרתון חזרות, השנה היינו בקבוץ נחשונים, שם התבצעה ההעמדה של ההצגה. משתתפים 24 שחקנים ולכן העבודה מאוד אינטנסיבית  למרות שאני עובדת עם כפילים הם עובדים יחדיו, אין תחרות בין האנשים. בזמן ההופעות אני עושים ימי חזרות. אנחנו ממשיכים לעבוד בין לבין. אחרי כל הצגה אני עושה רשימות של מה שאפשר לתקן ולשנות ואז עושים חזרה אם צריך לשנות, לתקן להוסיף." מסבירה מירי את שיטת העבודה. אתי אריאלי, 8 שנים בתיאטרון, שחקנית ועוזרת במאי. משחקת את סראפימה חמותו של המובטל, השתתפה 3 שנים בפרוייקט שם למדה משחק. עובדת בחברת חשמל, כראש לשכה באגף ארגון איכות ובטיחות. "הגעתי לגמרי במקרה, חפשתי לבן שלי קבוצת תיאטרון והחלטתי להשאר לשיעור נסיון, זו הייתה שעה מכוננת בחיים ישבתי כולי מצומררת. שאלתי את עצמי איפה הייתי כל החיים. זה מה שאני רוצה לעשות. התיאטרון עבורי הוא שחרור, תהליך שאני עוברת להשתחרר מבחינת לעמוד מול אנשים, אין לי יותר קושי בתחום. השמחה והבטחון העצמי שלי התגברו. אני באה לתיאטרון צוחקת, משתוללת ונהנית מכל רגע. בכל המסגרות האחרות בחיים אנחנו מחויבים להיות שקולים ופה בעיקר כייף לנו. בשבילי הבמה והכפיים זה לא האישיו. אני מתיחסת לתיאטרון גם כעניין חברתי, אבל אין ספק שאני שם בעיקר בגלל מירי היא מעניקה לי כל כך הרבה". נחמה רייך שקד, משחקת בתפקיד סראפימה, חמותו של המובטל. גמלאית, עבדה בשרותי בריאות כללית כסגנית מנהל השרות האמבולטורי של בית חולים השרון. מספרת על היכרות בת עשרים שנה עם מירי "חיידק התיאטרון היה תמיד אבל לא ממשתי. אני חושבת שהתחום הזה מעניק לי ראי לנפש ונתן לי הרבה מבחינת התפתחות האישיות שלי. החשיפה וההליכים הפנימיים שאני עוברת הם מבחינתי חוויה נפלאה. התהליך שאנחנו עוברים מאוד מהנה כל פעם להתוודע לדמויות חדשות. הקבוצה מדהימה. למירי יש כשרון יוצא מהכלל ללהק אנשים שמתאימים. המרקם האנושי צעיר ויש בו את כל טווח הגילאים זה מצוין עבורי כי זה שומר אותי צעירה. אני מרגישה שפונקתי על ידי מירי".

משפחה אחת גדולה

אבנר סלע, בעל מעבדת שיניים ומעצב פנים, מופיע בתפקיד סמיון סמיונוביץ', "בשנת 2008 הצטרף לתיאטרון ,"לפני זה למדתי במקומות אחרים. התיאטרון זה מקום שאני יכול להתפרק בו, על הבמה אתה יכול לאפשר לעצמך להיות כל דמות שלא תהיה בחיים. הדמות שאני משחק שונה מהדמות שיכולתי למצוא בתוכי. זה מה שיפה בתפקיד כל דמות שאני מופיע מולה אני אהיה אחר. היכולת לשנות את הדמות תוך כדי מתקיימת ברגע שאתה מזקק את עצמך." אבנר מודה שהכפיים של הקהל ממכרים אבל חשוב לו להתייחס ליחסים בלהקה, "היחודיות של מירי היא היכולת לבחור את האנשים הנכונים לתפקיד וגם לצור את הקרבה ואת האחריות ההדדית. יש לכולנו מחויבות. אני מוצא את עצמי כמו ילד מחכה למפגשים. אני נהנה מהדרך ובעיקר מהתהליך. העיסוק בתיאטרון מחזק את ההרגשה הטובה את הערך עצמי ומספק ריגושים." מירי מנסה להסביר את הקסם ומדגישה כי, "הערך המוסף של התיאטרון שלנו הוא משפחה", האנשים באים כדי להיות יחד. האווירה טובה ונעימה. האנשים בקשר מחוץ לתיאטרון הם נקשרו אחד לשני. יש מסיבות וארועים ואני מזמינה גם את הותיקים. היו במהלך השנים זוגות שהכירו והתחתנו. יש אנשים ששחקו בתיאטרון בצעירותם וכיום הילדים שלהם מופיעים בהצגה. חלק מהמשתתפים היו אצלי בתיאטרון ילדים בעבר וכיום כשבגרו הם חזרו להשתתף כבוגרים".