נוגעת בחלום – מגזין 8

שירה גבעון נוגעת בחלום/חביבה רוטשילד

"תאטרון הספריה" מציג את המחזה הקלאסי מירל'ה אפרת בהשתתפות תלמידי שנה ג' של בית צבי

שירה נולדה בגבעתיים, בת להורים שהינם דור שלישי בעיר. למדה ב"יגאל אלון", תיכון שמעון בן צבי , שרה במקהלת "ענבלים" והתגייסה לצבא, שם הגיעה להכרה ברורה ש"זה תמיד היה שם", לדבריה. הרצון להיות על במה, לשחק ,לשיר ולעסוק בשליחות.
בת 24, עם קסם אישי רב , לומדת משחק ב"בית צבי" שנה שלישית ואין לה רגע דל לעצור ולנשום. היא קולחת, זורמת, מעניינת, יודעת בדיוק מה היא רוצה כאן ועכשיו וברור שגם בעתיד. אין ספק, עוד נשמע עליה.

בימים אלועמוסה בלימודים וחזרות אותם היא דוחסת לימים צפופים המורכבים בעיקר מהרבה אהבה למה שהיא עושה. זה לא קל, במיוחד כשאת כזו צעירה וכבר משחקת את מירה'לה אפרת, חשבתי לעצמי. ואכן שירה מעידה כי זה "תפקיד ראשי עם בשר ועומק, של אישה מורכבת , לא צעירה ובעיקר מעניינת".

איך זה התחיל אצלה?

שירה זוכרת את עצמה שרה וכותבת, מאזינה למוסיקה קלאסית מגיל צעיר כך שהרקע האומנותי נכח אצלה במלא הדרו, למעשה תמיד.

וירוס הבמה דבק בה בעת שירותה הצבאי, עת השתתפה בסדנת משחק של ירון אדלשטיין ובועז דבי, בזמנה הפנוי בין לבין.

שם היא הבינה ש"זה מה שהיא רוצה להיות כשתהיה גדולה" , היא המשיכה וחוותה את תיאטרון ה"פלייבק" המבוסס על אילתור בעיקר, התנדבה בפעילות תיאטרלית עם ילדים בסיכון, הופיעה ב" בית הגלגלים" והחליטה שהיא רוצה ללמוד משחק.

לאחר סיום השירות הצבאי ניגשה לפסיכומטרי, עברה סינון יחד עם מאות מועמדים וזכתה להתקבל יחד עם עוד מעטים ומובחרים ללימודים ב"בית צבי". היא "פחדה ללכת עד הסוף" ועכשיו היא רצה ולא עוצרת.

להיות שחקנית

זה תובעני בטירוף, קשה, אינטנסיבי וכרוך בלמידה בלתי פוסקת. כל יום הוא בבחינת הרפתקה חדשה. זה זז, דינמי, מרגש. אלו הלימודים של שירה ב"בית צבי". מקום שהוא בית וחממה למי שמעוניין להשקיע בתחום המשחק ולהצליח ובתנאי שיתן את הכל. את הנשמה והגוף, הפנים והחוץ. את כל האמת. להיות שחקן פירושו להיות שלם עם מה שאתה ולהשקיע ללא לאות.

שירה חזקה מהרוח, היא משקיעה שעות רבות בלימוד מגוון טכניקות משחק, ריקוד, שירה, בלט, פיתוח קול , קראית טקסטים ומה לא בעצם. יש לה אופי מברזל והיא עומדת בלחצים. ככה זה כשרוצים להצליח בתחום הזה. יש בו הרבה מקום רק למעט – מוצלחים, נחושים ומוכשרים. שירה רוצה להיות אחת מהם. היא כבר שם.

הכניסה שלה לדמות של מירה'לה אפרת במחזה בו משחקת בתפקיד הראשי, הייתה משמעותית ויסודית. לדבריה, לכל שחקן יש את הטכניקה שלו להיכנס לדמות. שירה קראה את המחזה, העמיקה את ידיעותיה על המחזאי, התקופה בה מתרחשת העלילה, ליקטה נתונים פיסיים ונפשיים על הדמות והכינה את עצמה למשחק של דמות המבוגרת מגילה הביולוגי בלא מעט שנים.

אנו בדרך כלל קונים כרטיסים ומתיישבים כדי לצפות בהצגה , כמה קל. מולנו עומדים שחקנים אשר השקיעו עבודת פרך בלימוד ותרגול, הבנה ועומק. שירה מסבירה שלכל הצגה דינמיקה משלה, התלוייה במצבם של השחקנים באותו יום והדינמיקה ביניהם. זה משפיע על האווירה, הדינמיקה, הקצב של ההצגה. תודו שלא חשבתם על זה. גם אני לא. כמה נח להגיע ולצפות. למחוא כפיים בסוף וללכת עם חיוך הביתה.

חלום הופך למציאות

לא פשוט להשתלב בתעשייה, מציינת שירה. לדבריה, "בית צבי" – מעניק את המעטפת והתמיכה, הניסיון והחשיפה לכל בוגריו, ככל שרק שירצו, זה לא קיים בבתי ספר אחרים למשחק.

"תאטרון הספריה" בבית צבי הינו פרוייקט יחודי בו משתלבים הבוגרים בהצגות המועלות לצד שחקנים ותיקים ומנוסים, אנשי מקצוע כגון בימאים, כוריאוגרפים ועוד, מן השורה הראשונה. הבוגרים לא ממש צריכים לרוץ לאודישנים ב"חוץ". יש להם את זה שם קרוב, בתוך הבית,"בבית צבי".

בנוסף מתבצעת פעילות קהילתית רחבת היקף של תלמידי בית הספר, במרכז לעיוורים, עם חולי אלצהיימר ורבים אחרים. כן, הם מוצאים זמן גם לזה וראויים להערכה רבה.

שירה תמשיך לדבוק במקצועיות ובעבודה קשה. היא מאמינה שתאטרון הוא לא רק כלי בידורי , אלא הינו אמנות בפני עצמה עם ערך מוסף רב. אמנות שיש בה להשפיע ולתרום.