בלי מילים, רוני סומק
07/03/2020
קול הזהב / יאיר בן־חיים
07/04/2020בלי מילים, רוני סומק
07/03/2020קול הזהב / יאיר בן־חיים
07/04/2020זרקאור
זאב קרטר – המתנדב המתמיד
מאת: איליק גת
צילום: איציק רובין
בלב גבעתיים מתגורר האיש שהציל את חייהם של אלפי אנשים ממוות במהלך שנותיו המרתקות. זאב קרטר, שבגיל 71 ממשיך להתנדב כאחד מבני ה-21, ובשגרת יומו מוכלת התנדבות של כ-50 שנים רצופות.
חזותו של זאב ציורית וססגונית למדיי – הוא בעל זקן ארוך שאותו לא גילח או גזר במהלך כל שנותיו, ועור גופו עטור בקעקועים רבים בכל צבעי הקשת שעיקרם סוגי אופנועים וחיות. בימים אלה, אף נוספו לו קעקועים נוספים ובניהם סמל אוגדה 162 בה הוא משרת במילואים עד עצם היום הזה.
זאב נולד ולמד בבתי ספר ברמת גן ובבית זבולון במגמת סיפון, לאחר מכן שירת בצבא ומיד כשסיים את מחויבותו לצבא לא חדל לתרום מזמנו ומרצו כמתנדב במשטרה, במגן דוד אדום ובשירות מילואים שם הוא מתייצב מספר פעמים בשנה ושם הוא שוהה במחיצת חיילים בשטח, בשינה באוהלים מאובקים חרף גילו הבוגר. את ההתנדבות האופיינית לו משלב זאב בין עבודותיו כנהג משאית ומנעולן.
"ההתנדבות מעניקה לי תחושת תורם ונתרם, צעיר לנצח. אני מתכוון להתנדב עוד שנים רבות עד יומי האחרון. אין דומה לתחושת השירות לקהילה ממנה אני נהנה כל שנייה"
אתגר
כשפגשתי את זאב עם מידי צבא מאובקים באחת מסמטאות העיר, עת שחזר ממילואים, לאחר ימים רבים מאיי שם בנגב, קרן מאושר וסיפר בגאווה על חוויות הבישול בשטח עם "ילדיו" ועד כמה חשוב לן לתרום מכישוריו לצה"ל כך גם במגן דוד אדום הוא מוותר על שעות שינה חיוניות בכדי להציל חיים.
הדובדבן שבקצפת
כששאלתי אותו מה פשר תשוקתו העזה להתנדבות במשך כל כך הרבה שנים, ענה לי כי בהתנדבות יש סיפוק מיוחד ללא תנאים. את הסיפוק הוא מוצא במתנדבים הצעירים, שאת חלקם הוא מלווה, מכוון ומעודד מנעוריהם בתקופת התיכון עד סיום לימודיהם האקדמאים, לאחר הצבא ואף כהורים לילדיהם.
משפחה
לזאב 3 ילדים משתי מערכות נישואים אך בתחושתו, כל המתנדבים שמלווים אותו בשבתות ובחגים הם ילדיו, אותם הוא מלווה בכל שלבי ההתפתחות שלהם בגאווה אבהית מכילה. מכיוון שאת ילדיו לא מתאפשר לו לפגוש, הוא בחר להשלים את החסר באמצעות טיפוח והעצמה של המתנדבים הרבים במגן דוד אדום, במשטרה ובצה"ל .
"עבורי, ההתנדבות מעניקה לי תחושת תורם ונתרם, צעיר לנצח. אני מתכוון להתנדב עוד שנים רבות עד יומי האחרון. אין דומה לתחושת השירות לקהילה ממנה אני נהנה כל שנייה" סיכם בחיוך.
הכתבה פורסמה לראשונה במגזין 69
למעבר למגזינים:
