אורי שאל את גלי בפליאה מדוע שהוא יעזוב דירה שחצי ממנה שייך לו? לכמה רגעים השתררה דממה מהצד השני כאשר גלי נותרה חסרת מילים. כשהתאוששה מתדהמתה היא שאלה את אורי למה הוא מתכוון והאם הוא ואמה לא חתמו על הסכם ממון לפני שעברו לגור יחד. אורי השיב שבהחלט הם חתמו על הסכם, אבל נורית לא השאירה צוואה ולכן מחצית מהירושה שייכת לו. גלי נותרה ללא מילים כשהבינה שהסכם הממון שאמה סמכה עליו – כלל אינו מגן במקרה של פטירה.

לאחר התייעצות עם אחיה, הם החליטו להיפגש עם אורי, אותו הם אהבו והעריכו, אבל אורי נותר איתן בדעתו. אורי חזר ואמר שאם נורית לא הייתה רוצה שהוא יירש מחצית מהירושה היא הייתה עורכת צוואה, אבל גלי ואחיה היו בטוחים לגמרי שזה לא מה שאימם הייתה רוצה.

הסכם ממון אינו תחליף צוואה

נורית ואורי היו ידועים בציבור, ולכן לפי חוק הירושה במקרה של פטירה כל אחד מהם אכן יורש מחצית מהרכוש שהותיר משנהו. הם אומנם ערכו ביניהם הסכם ממון אבל חשוב לדעת: הסכם ממון הוא לא תחליף צוואה, שכן הסכם ממון קובע מה שייך לכל אחד מבני הזוג, הן בחייהם והן במותם, אך הוא אינו קובע מי יירש אותם במקרה של פטירה.

ללא צוואה, חוק הירושה הוא שקובע ומגדיר מיהם היורשים ואת חלקו של כל יורש, ולעיתים התוצאה רחוקה מרצונו האמיתי של אותו אדם, אילו היינו יכולים לשאול אותו על כך. 

חוק הירושה אף קובע שאדם לא רשאי לקבוע במסגרת הסכם למי יוריש את רכושו לאחר פטירתו, ולכן, גם הסכמי ממון אשר כוללים הוראות "צוואתיות" המתייחסות לחלוקת הרכוש לאחר הפטירה, הם כר פורה להתדיינות משפטית בין כותלי בתי המשפט, ואני נתקלת בכך פעם אחר פעם בפרקטיקה המשפטית. 

לכן, כל אדם שרוצה להגן על רכושו, במיוחד בזוגיות פרק ב', כמו נורית ואורי, חייב לדאוג לערוך גם הסכם ממון וגם צוואה אצל עו"ד אשר בקיא בתחום.  

הפתרון

לצערם של אורי ושל ילדיה של נורית, אף אחד מהם אינו יכול לדעת מה היה רצונה האמיתי של נורית, אך למרבה המזל הם החליטו לפתור את המחלוקות ביניהם בגישור. בסופו של יום, הם חתמו על הסכם בין יורשים, לפיו רק ילדיה של נורית ירשו את כל רכושה, אך לאורי תינתן זכות מגורים בדירה למשך כל ימי חייו. אורי הבין שאין כל היגיון בכך שלאחר פטירתו, ילדיו שלו הם שירשו את מחצית מרכושה של נורית, ולכן הוא הסכים לכך, ואילו ילדיה של נורית הרגישו בליבם שזה מה שנכון לעשות.