שרה פרסה על השולחן את מפת החג הלבנה והחגיגית, ערכה את הצלחות והסכו"ם הבוהקים ולא יכלה שלא לחשוב על המקומות האחרונים בקצה השולחן הארוך, המקומות שבחמש השנים האחרונות נותרו ריקים.  

שרה ואחותה דורה היו שונות מאז ומתמיד. עוד כשהיו נערות, שרה התמקדה בלימודים והצטיינה, ואילו אחותה דורה העדיפה לבלות עם חברותיה. אחרי השחרור מהצבא, שרה לא בזבזה זמן ומיהרה ללמוד באוניברסיטה מקצוע, בזמן שאחותה נסעה לארה"ב לכמה שנים טובות, לעבוד וליהנות מהחיים, כפי שאמרה. גם לאחר ששתיהן נישאו וילדו ילדים, חייהן פנו למסלולים אחרים, ובעוד ששרה השקיעה שעות ארוכות בעבודה ובפיתוח קריירה עליה חלמה, העדיפה דורה להשקיע את כולה באימהות ובחרה להפסיק לעבוד לאחר שילדה את בתה השנייה, גם במחיר של הסתפקות במועט ובחיים צנועים יותר בהשוואה לאלו של אחותה.

ולמרות שהן היו שונות זו מזו ובסתר התנגבה לליבה של שרה המחשבה שאחותה מתעצלת לעבוד ואילו דורה נהגה לומר בצחוק שאחותה חומרנית ומתעסקת בשטויות, הן עשו מאמץ לזכור עד כמה חשוב ומשמעותי הקשר ביניהן עבור כולם – הוריהן, ילדיהן שנולדו וגם עבורן עצמן.

**

הדברים השתנו לאחר שאימן הלכה לעולמה, עשור לאחר אביהן.

השנים שקדמו לכך היו מאתגרות בשביל שתיהן. הן נדהמו לגלות כמה עבודה נדרשת סביב הטיפול באימן, וחילקו את הטיפול בה ביניהן כך שכל אחת הייתה אחראית לטיפול בנושא אחר – שרה הייתה אחראית על הצד הפיננסי, הכספים והבירוקרטיה ואילו דורה הייתה אחראית על הצד הרפואי.

כאשר אימן הלכה לעולמה, התעניינה דורה לראשונה כמה כספים נותרו בחשבון הבנק ושרה אמרה לה בדרך אגב שנותרו רק כמה אלפי שקלים בודדים. דורה הנדהמת שאלה כיצד זה ייתכן, שכן ידעה שלהוריה היו כספים רבים בחשבון הבנק ופנסיה נדיבה, אך כל הסבריה של שרה בנוגע לעלויות הגבוהות של השנים האחרונות לא סיפקו אותה. דורה דרשה לראות את תדפיסי חשבון הבנק שנים אחורנית ולקבל הסברים בנוגע לכל הוצאה והוצאה, אך מכיוון שחלק מההוצאות נעשו במזומן התגנב לליבה חשש שהחופשות היקרות אליהן יצאו שרה ומשפחתה בשנים האחרונות מומנו מכספיה של האם. למעשה, דורה מעולם לא הבינה כיצד אחותה יכולה להרשות לעצמה רמת חיים כל כך גבוהה, ומשוכנעת בכך שאחותה מעלה בכספי האם היא בסופו של דבר הגישה תביעה נגד שרה.