מטפלת הילדים המומחית לניכור הורי, לא חסכה בחוות דעתה דברי ביקורת מהאב. כך, למשל קבעה שהאב לא רק שאינו משתף פעולה עם ההליך הטיפולי, אלא אף מאשים אותה, את המומחית, בכך שאינה משקפת לילדים את הניכור ההורי שעליו, לטענתו, אחראית האם.

לדבריה, האב ביקש ממנה שוב ושוב שתנזוף באם ותוכיח אותה שהיא אם מנכרת. כך, לדבריה, היא נאלצה שוב ושוב, להפגין סבלנות יתרה לנוכח התנהגותו חסרת הרגישות של האב כלפיה, וכלפי המרחב שלה כאשת מקצוע, שעה שהיא אינה משמשת צד בתיק, ולבטח שאינה כלי ניגוח במאבק בינו לבין אשתו לשעבר. המומחית גם הוסיפה, כי בכל פעם שלא נעתרה לבקשתו לנזוף באם, ולא "שיקפה לילדים" שהם מוסתים על ידי אימם, האב אמר לה שזו "שתיקה רועמת".

המומחית מתארת כיצד הצליח האב לגרום לילדים רתיעה וחרדה ממנה.  לדבריה, האב הראה לילדים סרטון, שבו היא מתבטאת, וכך היא הפכה להיות, מבחינתם, לדמות שתוציא אותם מחזקת אימם. המומחית ציינה, כי למרות החיבה והחמימות שהפגינה, הילדים נותרו חשדניים הן כלפיה והן כלפי ההליך הטיפולי.

לדבריה, האב עסוק אך ורק בכאבו שלו, ולא מצליח לגלות שום רגישות למצבם הנפשי המורכב של ילדיו. כך למשל, הוא מתקשה להפנים, ששיחות טיפוליות רק יחמירו את יחסם של הילדים אליו.

היא הבהירה להורים כי ילדיהם הגיעו להליך הטיפולי במצב של שחיקה נפשית קשה. לדבריה, במצב זה, אין כל טעם להפעיל עליהם לחצים לחדש את הקשר עם האב, והשיחות הטיפוליות רק מחמירות את מצבם.

משום כך, הציעה המומחית להורים, כאופציית טיפול אפשרית, לקיים פעם בשבוע ארוחה משותפת של כל המשפחה ביחד, ללא נוכחות איש מקצוע, שכן לדבריה, איש מקצוע גורם לילדים חשדנות יתר. אולם האב התעקש על הפרדת הילדים זה מזה בארוחות הערב.

חרף הבהרתה של המומחית, כי מעשה שכזה יעורר עוד מאבקי כוחות, שב האב לעסוק בעצמו, בעוול שלטענתו נגרם לו ובהוכחת צדקתו.

באשר לרצון שהביע האב, לפיו המשמורת על הילדים תעבור אליו, קבעה המומחית, כי הוא מגלה אגוצנטריות רבה ביחס לעצמו ומעט מדי קשב לילדיו. לדבריה, "העברת משמורת" היא לא רק סיסמה או כלי שבא להעניש את אחד ההורים, אלא כלי שמטרתו להגן על ילדים מפני הורה פוגעני, ואין זה כך במקרה הזה.

בית הדין הרבני, שקיבל את חוות דעתה של המומחית, קבע כי אין במקרה זה ניכור הורי. עוד קבע בית הדין, כי, האב, העסוק כל העת במאבקים מול האם, הוא זה שבהתנהגותו המאיס את עצמו על ילדיו. בית הדין הפנה את ההורים להמשך הטיפול והורה להם לשתף פעולה עם המומחית, הנחיותיה והמלצותיה.

בית הדין הדגיש בהחלטתו את החובה לבצע את ההבחנה המתחייבת והברורה בין הזירה המשפטית להליך הטיפולי, וקבע כי יראה בחומרה רבה עד מאוד כל עוינות, חשדנות והתנהלות לא מכבדת ולא ראויה כלפי המומחית מטעמו