יותר חשמל פחות עמל

בעולם הרכב אנחנו נמצאים כעת בנקודת זמן שבין תקופות - מה שהיה עד עכשיו, ומה שיהיה בעתיד הקרוב וכבר נראה לעין

כתב וצילם: ירון הולנדר

הכוח החשמלי להנעת כלי רכב תורם להקלה בזיהום האוויר, בשקט בכבישים, ובהפחתה כללית של בזבוז משאבי טבע מתכלים, ולכן ניצניה של המהפכה החשמלית כבר כאן (מותגים כמו יונדאיי, רנו, קיה, MG, ניסן, יגואר, ועוד), אבל היות והגורם המשמעותי ביותר כרגע הוא עוצמת הסוללה ולאילו מרחקים נוכל להתנייד בין טעינות, הומצאו גרסאות הכלאיים. תחילה היו אלה הדגמים ההיברידיים ששילבו בין מנוע בנזין לחשמלי, ובקפיצה טכנולוגית קטנה (שאני מעריך שימיה יהיו קצרים) פותחו בנוסף דגמי פלאג אין אשר מטעינים סוללה נוספת ברכב, ויכולים מצד אחד לספק נסיעה חשמלית נטו (עד לטווח של 50 ק"מ עירוניים), ומצד שני מצטרפת האופציה ההיברידית הנוספת.

קיה נירו פלאג אין - פער של כ-17,000 ₪

אין בישראל מוצרים רבים כאלה, אני בחרתי לעמת את דגם הפלאג אין של קיה נירו מול הנירו הפרטית שלי הנמצאת ברשותי כבר למעלה משנתיים.
דומה שההבדלים בניהם זניחים מחד, ומשמעותיים מאידך. או במילים אחרות לבחון האם פער המחירים של כ-17,000 ₪ אכן מצדיק את רכישת הגרסה היקרה הזאת שמציגה טכנולוגיה מתקדמת יותר.
לשם ההשוואה אזדקק מעבר לפן התכליתי גם לעשות כמה חישובים חשבוניים, ואקווה כי הצטיינותי בחשבון בסיסי בכיתה גימל תעמוד לי במשימה.
מיום שבחנתי אותה לראשונה התאהבתי. הנירו היא מכונית מוצלחת מאד שהסך הכולל שלה מרובה מסכום חלקיה.
בעידן בו הלקוח הממוצע בוחר ברכב שיהיה בטוח, טכנולוגי וחסכוני, הנירו מציעה חבילה מושלמת עם סעיף נוסף. היא כיפית לנהיגה באופן כללי, ובמצב ספורטיבי מתגלה מכונית עצבנית ותזזיתית, הייתי אומר אפילו שונה בתכלית.
כמי שבוחן לא מעט מכונית אני מוצא את עצמי לרוב נהנה לחזור לנירו שנותנת תחושה של מי ששב הביתה אחרי מסע.
החל מחודש אוקטובר הנוכחי משווקת בישראל נירו היברידית מעודכנת ומשודרגת מזו שרכשתי ב-2017, ומה שהיה ברשימת החסרונות (היחסיים) כבר לא שם. היום נמצא ברשימת האבזור בקרת השיוט האדפטיבית שמאפשרת נסיעה ללא שימוש בדוושת גז אלא קביעת מהירות רצויה התלויה ברכבים הנוסעים לפניך ושמירת מרחק ובלימה אוטונומי, עד מצב עמידה ברמזור או זחילה בפקקים. מערכת מולטימדיה משופרת, בלם יד חשמלי, גג שמש פנורמי ועוד המון פריטים שעושים את החיים נוחים יותר, והיו עד לא מזמן נחלתם של רכבי הפאר בלבד.

נופים, היסטוריה, נוסטלגיה וזיכרונות

בשבת בבוקר הכנתי לעצמי תכנית וקבעתי מסלול שיהיה בו נופים, היסטוריה, נוסטלגיה וזיכרונות, ואפילו קצת מים.
מערכת המולטימדיה המקורית והמותקנת בפלאגין חייבה חיבור אלחוטי באמצעות נקודה חמה או חיבור כבל ואפליקציה apple car/android auto .
המוזיקה שבחרתי מתחנת רדיו אינטרנטית זרה זרקה אותי למחוזות אחרים על פני כדור הארץ, יחד עם הנוף של כביש שש צפון המשובץ בחלקות חקלאיות ירוקות של מטעים וכרמים יכולתי אפילו לדמיין את זה בקלות.
כאשר הגעתי ליוקנעם המשכתי בכביש "הישן" כדי להגיע אל פסלו של אלכסנדר זייד ליד בית שערים הצופה אל העמק מתחתיו. לידו, במרחק של כמאה מטר ניצב קברו של שייח אברייק, מבנה דו-כיפתי ובו קבר שייח' אבריק הקדוש למוסלמים.
התחנה הבאה הייתה בית העלמין במושב נהלל, שם טמונים בו מספר סלבס בעלי שם עולמי - משה, אודי ואסי דיין ובקרבתם קברי אילן ואסף רמון משקיפים על העמק השלו והיפה.
מקהלת צרצרים עוצמתית נתנה לבית העלמין הקטן אקורד עצבות הולם.
מוזיאון א גרוייסה מציאה בקיבוץ יפעת היה עבורי עונג מפתיע במקום לא צפוי, שסובב לי את כל היום. מפעל חיים של דרור ברק שאסף במשך עשרות שנים פריטי נוסטלגיה, ריכז אותם ובנה מוזיאון אינספור פריטים שמזיזים לכל פולני את נימי נפשו החבויים ביותר עד כדי בכי של התרגשות.
את הפינאלה של הטיול שהפך אותו ממצוין למעולה סיימתי בסחנה שבעמק בית שאן. לטעמי, הוא אחד מהמקומות היפים והמיוחדים והמדהימים על כדור הארץ, ולמזלנו נמצא אצלנו. בחרתי לצעוד אל נחל הקיבוצים שנמצא בלב עמק המעיינות, חניתי בחניון הענק והחינמי הנמצא מאחורי הסחנה, ומשם - כניסה חופשית לאתר הגדול והמקסים.

ולסיכום, מה היה לנו ?

בהעדרה של עמדת טעינה ביתית נעלם היתרון היחסי של הנסיעה החשמלית בלבד בתוך העיר, כך שנותרתי עם נסיעה היברידית "רגילה", כפי שיש במכוניתי הפרטית.
כפי שהבטחתי בתחילת הסיקור תבוא שורת הסיכום החשבוני בסוף. עם שתי מסקנות:
א. הנירו, על שלל דגמיה היא מכונית מצוינת, מתקדמת ובטוחה מאד, מהנה מרווחת וכיפית בשימושים משתנים.
מצוינת, נקודה.
ב. בחישוב כלכלי וקר צריך לחשב כי ההפרש בין דגם ההיברידי לפלאג אין עומד כאמור על כ-17,000 שקלים.
נדרשת התקנת נקודת טעינה ביתית שעולה (פלוס מינוס) כ-2,000 שקלים נוספים.
כדי להקל על החישובים עיגלתי את המספרים למעלה ולמטה כדי לקבל פרופורציה.
אם ניקח את 20,000 השקלים הללו ונחלק ב-6 ₪ (עלות ממוצעת של ליטר דלק) נקבל בערך 3,500 ליטר.
היות וצריכת הדלק בנירו עומדת באופן גס על בערך ליטר לכל 20 קילומטר נסיעה הרי ש-3,500 ליטר הדלק הללו יספיקו לכ-70,000 ק"מ נסיעה.
משפחה ממוצעת נוסעת כ- 15,000 בשנה, נתון שמביא לידי מסקנה כי רק לאחר כחמש שנות שימוש הפלאג אין תהיה עדיפה כלכלית על הדגם ההיברידי.
אנשים שנוסעים כפול מזה יגיעו לתוצאה במחצית הזמן.

אז למי כדאי לרכוש את הדגם הזה ?

א. לכל מי שרוצה מכונית משפחתית מעולה, שנותנת תמורה טובה.
ב. למי שרוצה מכונית עתירת טכנולוגיה, חסכונית ובטוחה. והם בעלי אידיאולוגיה סביבתית.
ג. לאנשים שנוסעים המון, או למעסיק שיש לו עובדים כאלה.
אני נהניתי מאד. גם מזו וגם מזו.