”אוהדים יקרים,
לפניכם פוסט ארוך מהרגיל אבל חשוב מאין כמותו.
על הפרק: סיום עונה, קצת היסטוריה, תמונת מצב של המועדון, מחלקת הנוער, בעלים, הנהלה ואוהדים.
1) עונת 2020\2021 הסתיימה. עונה קשה וארוכה, קורונה, קצת מלחמה, הקבוצה סיימה במקום ה-6.
יש אכזבה מהיכולת, יש אכזבה מהמיקום ויש אכזבה מהתוצאה הסופית. כישלון – כלל וכלל לא.
צריך להפנים ולהבין את מצב המועדון כדי לקבוע מסמרות. יש לבדוק את העובדות, מה יש למועדון ומה אין למועדון כדי להצליח יותר.
2) היסטוריה, ב-52 השנים האחרונות היה המועדון 6 שנים בלבד בליגת העל. ברובן המוחלט הוא ירד אחרי שנה אחת בלבד ולעיתים בבושת פנים תוך קביעת שיאים היסטוריים שליליים מבחינת נקודות.
מרבית השנים הוא היה בליגה הלאומית כקבוצת אמצע טבלה ומטה, 4 שנים הוא היה בליגה השלישית.
רוב השנים שיחקנו נגד מועדונים קטנים ובינוניים, שיחקנו נגד טירת הכרמל, חילצנו תיקו נגד עפולה והתחבקנו אחרי ניצחון בשעריים.
מצבו המקצועי של המועדון היה רוב השנים בינוני ומטה, עם עובדות לא ניתן להתווכח.
3) כעת אתייחס לתמונת המצב של המועדון, ברוב השנים היו בעיות כלכליות קשות, לא שילמו משכורות, היו חובות לכל העולם, פירוקים, חדלות פירעון, אוהדים מוכרים מאוד הלוו כסף בריבית רצחנית להנהלות שהיו פה ופשוט מצצו את המועדון.
כשלא החזירו להם את הכסף הם ריתכו את דלתות המכתש והשביתו פעילות.
הקבוצה הייתה מזוהה עם עבריינים, היה לה את השם הכי רע בכדורגל הישראלי, עבריין מוכר התאמן עם הקבוצה שנתיים רצופות, נסע איתה למחנה אימון בחו"ל, השתתף במשחקי אימון וכשהיה צורך ניגש לקהל ואיים על אוהדים. לאוהדים מסוימים הוא גם ערך ״ביקורי בית״ במקום העבודה שלהם. כל אנשי השוק אפור בישראל היו מעורבים כאן בשנים מסוימות, החובות הגיעו לעשרות מליוני שקלים ומצב המועדון היה קשה.
אוהדים היו מקורבים למועדון ופגעו בו, המשפחתיות של המועדון תורגמה לקומבינות, לשיקולים לא מקצועיים, לתן לי ותן לך, לגניבות ולמעשי עוקץ.
אין ספור פעמים גנבו את כספי מחלקת הנוער, כספי המועדון, הכספים שלכם, כולם ידעו וכולם שתקו. אף מילה על המעורבות של גל יוסף שעשה במועדון ככל העולה על רוחו. המועדון לא היה שלנו. הוא היה במשך תקופה ארוכה שלו. עד היום, גל מספר לקרוביו כי אני לקחתי ממנו את הפועל רמת גן גבעתיים.
אני אוהב את המועדון הזה אהבה חסרת תקדים, מבחינתי עולם הכדורגל הוא רק הפועל רמת-גן גבעתיים ושום דבר אחר לא מעניין, את האמת על מה שהיה כאן צריך להוציא וצריך לזכור.
4) המכתש
הריסת המכתש גרמה לנטישה המונית של אוהדי המועדון. העובדה שלמועדון לא נבנה בית חדש ושהיא משחקת באצטדיון גדול ומיושן גרמה לריחוק.
היו גם אוהדים שאהדו בעצם את המכתש ולא את המועדון, היו אוהדים שעברו לבלומפילד והיו אוהדים שפשוט הפסיקו לבוא למשחקים.
בעונת 2012/2013 בליגת העל, עם התקציב הכי גבוה בתולדות המועדון, עם סגל נוצץ ויקר הפועל רמת-גן גבעתיים מכרה פחות ממאתיים מינויים!
מספר האוהדים הוא אחת הבעיות הקשות ביותר של המועדון, ועל כולנו מוטלת החובה לשפר ולפתור את הבעיה הזאת.
בנימה אישית, זה לא תענוג גדול לנהל את המועדון הזה.
כל מי שהיה כאן כבעלים או יו"ר גמר רע מאוד ללא יוצא מהכלל. היו פה אנשים טובים שאהבו את המועדון אבל הגורל של כולם היה זהה. אלי ניר אדם ואוהד נפלא, אלי כדורי אדם ואוהד נפלא, ירון קוריס, אוהד מושבע שאיבד את כל עולמו בגלל המועדון. כולם היו אוהדים שרופים וברגע שעזבו לא חזרו לעולם לאהוד את המועדון.
משפחת ארקין, אנשים נפלאים ואוהדי המועדון עשרות שנים. משפחה עשירה שיכולה הייתה למחוק את כל הבעיות של המועדון ולהביא אותה לגאולה, החלום הרטוב של כל מועדון כדורגל.
למשפחת ארקין לקח שנה בדיוק כדי להבין מה קורה כאן ולברוח. שנה אחת בלבד. מאוהדים גדולים ומושבעים הם הפכו לשונאים של המועדון ולעולם לא ידרכו עוד במשחקי הקבוצה.
מדוע זה קרה לכולם? מדוע משפחת ארקין ברחה מכאן? חומר למחשבה.
5) הבעלים יהודה דולינר, וחברי ההנהלה.
יהודה יתחיל בקרוב את העונה התשיעית שלו במועדון. מעולם לא היה כאן בעלים שהחזיק זמן כה רב למרות הבעיות הרבות שציינתי. הוא גם הבעלים שהכניס הכי הרבה כסף לקופת המועדון.
הוא לא עושה זאת מתוך רצון להתפרסם, אין לו עסקים שהוא רוצה לקדם ואין לו בן שצריך לשחק.
הוא עושה זאת ממקום של אהבה אדירה למועדון ומתוך דאגה לגורלו. מגיעה לו הערכה גדולה וכבוד רב, לדעתי, הרבה יותר ממה שהוא זוכה לה.
מעולם לא קרה מצב במועדון שניתן לדעת מיד בסיום העונה, כי פותחים את העונה הבאה ללא חובות.
יהודה דולינר הוא הדמות הכי מהותית וחשובה בתולדות המועדון.
חברי ההנהלה אבישי אברהם ומשה הוברמן יתחילו בקרוב את העונה השמינית שלהם במועדון. מעולם לא הייתה כאן הנהלה שהחזיקה זמן רב זמן כה רב. אנשים איכותיים ומקצועיים מהזן וברמה שלא תמצאו בכדורגל הישראלי. יש להם זכויות רבות במהפכה הגדולה שעבר המועדון בשנים האחרונות.
ממועדון רקוב עם שם רע מאוד למועדון שמנוהל בצורה קפדנית ומדויקת עם סטנדרטים גבוהים ביותר של הגינות, שקיפות ודרך ארץ.
השנה הצטרף אלינו גם אריאל ברק, אוהד צעיר ואדם מקסים אשר תורם לנו רבות בהשקעה חסרת תקדים וברוכה עד מאוד.
תחת ההנהלה הנוכחית יש שמונה שנים של שקט, של מוסר תשלומים גבוה, של שקט תעשייתי, של טוהר מידות, שמונה שנים של הערכה רבה מכל הגורמים בכדורגל הישראלי, שמונה שנים של שינוי תדמית קיצוני!
נגד כל הסיכויים אנחנו מצליחים להפעיל קבוצת בוגרים, קבוצת נשים, מחלקת נוער מפוארת עם קבוצות הישגיות ומצליחות ובית ספר לכדורגל של 400 ילדים.
המועדון גדול ועוצמתי יותר מאי פעם.
-תנאים, יותר נכון, תת תנאים.
להפועל רמת-גן גבעתיים אין חדר קטן משלה ואין לה מילימטר של דשא משלה. לרוב הקבוצות בליגה ב׳ יש תנאים טובים יותר מאשר למועדון שלנו.
הבוגרים מתלבשים לאימונים בחדר הלבשה קטן, מיושן ומוזנח. אין קבוצה אחת בליגה הלאומית וגם בליגות נמוכות יותר עם תנאים דומים.
אין לנו חדר מועדון לשהות בו, אין לנו חדר להקרין וידאו ואין לנו תנאים מינימליים לאימון.
המגרש הביתי שלנו באיצטדיון רמת גן הוא הכל חוץ ממגרש ביתי, גדול, מיושן ועם תנאי צפייה קשים עד בלתי נסבלים.
עם תנאים כאלה לא קל להצליח וכאן חייב להיות שינוי. ההנהלה הזו טועה לא מעט, יודעת להודות בטעויות ומנסה ללמוד מטעויות אבל כשרואים מאין מגיעה הקבוצה ואילו תנאים אפשר להבין מדוע אנחנו לא מצליחים לעשות את קפיצת המדרגה לה כולנו מצפים.
6) מחלקת הנוער שלנו, גאווה.
למועדון מחלקת נוער מפוארת ומצליחה ביותר.
כל הקבוצות יחד מתאמנות יומיים וחצי בשבוע במגרש תקני (השקמה) ועוד מספר ימים ושעות במגרש ״בית שרת״ בגבעתיים שאינו תיקני והוא קטן משמעותית.
לאף מחלקת נוער בישראל אין תנאים קשים יותר ולאף מחלקת נוער בישראל אין זמן מגרש קטן יותר.
מחלקת הנוער שלנו היא מהטובות בכדורגל הישראלי ועל כך גאוותנו. יש לנו קבוצת נוער נפלאה הממוקמת גבוה בליגת העל ויש לנו קבוצות נוספות הנמצאות בצמרת הכדורגל לנוער.
יש לנו ילדים נפלאים המיועדים להיות השלד של קבוצת הבוגרים בשנים הבאות וילדי המחלקה מקבלים אצלנו ערכים רבים אשר יהפכו אותם בעתיד לאנשים טובים יותר וראויים יותר.
בעונה הבאה נעבור לשחק במגרש הספארי החדש מה שישפר דרמטית את תנאי האימון והאווירה במחלקה.
מועדון הפועל רמת גן גבעתיים בכדורגל הוא מועדון הכדורגל הגדול והמצליח ביותר בערים רמת גן גבעתיים.
אנחנו גאים לייצג את הערים בכבוד וליצור שם טוב לכדורגל ולבני הנוער בערים רמת גן וגבעתיים.
אנחנו יודעים להעריך את שיתוף הפעולה ואת התמיכה ונשמח להדק עוד את הקשר בכדי להגיע להצלחות גדולות נוספות.
ההנהלה הנוכחית היא ההנהלה הפתוחה ביותר כלפי האוהדים בכל תולדות המועדון.
הדלת שלנו פתוחה בפני כל אוהד, אנחנו עוזרים, מתחשבים וקשובים לאוהדים יותר מאי פעם. אנחנו רואים באוהדים שותפים מלאים לדרך ולחזון ויודעים שבלי אוהדים אין מועדון והאוהדים הם החלק החשוב והעיקרי בפירמידה.
אני מושיט יד לשלום לכל האוהדים וקורא להם להגיע למשחקים, אנחנו יודעים יותר טוב מכולם לחבק אוהדים ולתת להם תחושה של בית.
לסיכום, קראתם את ההיסטוריה של המועדון ונחשפתם למציאות ולבעיות היומיומיות במועדון.
אני יכול להבטיח לכם שהמועדון נמצא בידיים הכי אמינות, הכי בטוחות, הכי ישרות והכי טובות שהיו כאן אי פעם והוא נמצא בתקופה הכי טובה בתולדותיו ניהולית ותדמיתית.
שיש בסיס טוב ונקי גם ההצלחות המקצועיות יגיעו ובמהרה.
אנחנו נעשה הכל כדי להמשיך ולשמור על המועדון היקר שלנו, אנחנו נעשה הכל כדי לטפל בכל הטעון שיפור, במתקנים, במגרש ביתי ובהחזרת הקהל.
יש לנו תכניות לקרב את ילדי מחלקת הנוער ואת המשפחות למועדון ואנחנו נעשה זאת.
כולנו מחויבים ומייחלים להצלחות ספורטיביות ולהישגים ברמה המקצועית אבל נקודות וניצחונות הן לא המטרה היחידה במועדון כי המהות שלנו היא שונה.
אנחנו כאן כדי לתרום לקהילה, אנחנו כאן כדי לקבל את השונה, את החלש ואת הנזקק.
המהות שלנו היא המשפחתיות, התמיכה והערבות ההדדית.
המהות שלנו היא העזרה לכל אוהד שנקלע לצרה או לבעיה.
המהות שלנו היא לעזור כספית לאוהד שנקלע לבעיה ותוך 24 שעות לארגן לו סכום כסף גדול אשר יעזור לו לפתור את בעיותיו.
המהות שלנו היא לקחת את ניר פרץ בנו של רונן ז"ל האגדי לכל משחק בכל מקום בישראל. יש אוהדים שרבים על הזכות לקחת אותו ובכך לשמור עליו ועל המסורת המשפחתית הארוכה.
המהות שלנו היא לחבק את סומי היקר שאיבד את אשתו מירב ז"ל לאחר מחלה קשה ובטרם עת.
המהות שלנו היא לא לשכוח שום אוהד שאיבדנו בדרך, ללוות אותו בדרכו האחרונה ולחבק את המשפחה.
המהות שלנו היא להיות שם בשביל כל אחד תמיד ובכל זמן.
ככה מתנהל מועדון כדורגל שהוא לפני הכל קהילה חמה ותומכת.
לעולם לא תצעדי לבד הפועל רמת-גן גבעתיים.
