האח הגדול, הגדול מכולם

מבחן דרכים - מרצדס GLS

כתב וצילם: ירון הולנדר

מי שרגיל לכתוב על כלי רכב מסתכל בהתחלה על הרשימה הטכנית.
משקל.
מהירות מקסימלית.
כוח.
מומנט.
ומחיר...שלא תמיד זה חשוב.
אני מסתכל על המומנט.
זה המדד להנאה הראשונה.
וכאן קפץ לי המספר 60 לעין.
בהמשך אמשיך על הפרט המעניין הזה, ומשמעותו.
לאחר בחינת המפרט מתחיל שלב "הבעיות והתחבטויות".
הבעיה הגדולה של מי שכותב על מכוניות יוקרה היא כאשר הוא מתלהב ממה שיש לדגם מסוים להציע והוא כבר חושב לעצמו שיותר מזה כבר לא יכול להיות,
מגיע דגם אחר של אותו יצרן (או של יצרן אחר, לא משנה) ומוכיח הלכה למעשה כי מה שחשבת שהוא רף עליון כבר מזמן לא כזה,
ועכשיו אתה בבעיה גדולה כי אתה כבר יודע בתור מנוסה ומיומן כי גם השיא הזה שאתה אוחז במו ידיך הוא זמני בלבד,
ויבואו אחריו אחרים שיעיפו לך את הבלורית (שאין), וידהימו אותך בחידושים, בפאר, ופטנטים הלקוחים מעולם הדמיון.
היאכטה המלכותית שקיבלתי לסוף השבוע הזה כבר פונה לפלח מיוחד
אלו שראו עולם (מהצד המתוק של החיים), ורגילים לקלאסה
להם יצרני הרכב בונים יצירות מוטוריות הבנויות משילוב משובח של חומרים וטכנולוגיות.
הטובים ביותר מכל העולמות.

לא פשוט לבחון רכב כזה כי שבוע אחרי זה אתה יורד לבחון רכב ליסינג ממוצע שהכול בו בסדר, אבל כריש שטעם דם פעם אחת כבר לא יוכל להיות צמחוני.
ככה זה.
סתם "בסדר" זו כבר סקלה אחרת לקנה מידה, ולך תצא אובייקטיבי.
על מנת שלא אהיה היחיד שמביע דעתו הזמנתי חברים להצטרף לשני טיולים שונים, מקומות שונים, תוואי שטח שונה, האם אשמע גם דברים אחרים?
מכיוון שאני לא אוהב להשאיר חובות פתוחים ודברים לא ברורים מטיולים קודמים, ניסע היום לכיוון שוליו של מדבר יהודה בדרך אל ים המלח.
החזאי הבטיח שיהיה קצת חם. חודש יולי. אי אפשר לצפות כאן לגשמים רוחות ושלגים. תמיד חם.
יותר או פחות. חם.
בתא הנוסעים שרר מזג אויר של אביב אירופאי.
הנוסעים שלי התרגלו חיש מהר אל כל מה שמציעה ה"יאכטה" המהודרת ביותר שהם זכו להיכנס אל חללה.
סידרו לעצמם תנוחה נוחה. מתחו רגליים, כיווננו את כל פתחי המיזוג למקומות הנכונים ונתנו לי את ברכת הדרך לטיול נעים.

מנוע הדיזל של ה-350 מפגין שקט בלתי מובן ולוגם את העליות אל הבירה כאילו היו כביש שטוח.
מערכות הבטיחות המותקנות ברכב הן מהזן המתקדם והמשובח ביותר, נוסכות ביטחון ואמון מלא.
בירידה ממעלה אדומים אל ים המלח אני פונה שמאלה אל מצפה יריחו. זהו ישוב דתי, וניתן להיכנס אליו עם רכב רק בימי חול, ואל מרפסת ים המלח הנמצאת במקום גבוה בקצה הישוב.
יש שילוט ברור כיצד להגיע לשם,
ביום בהיר (ובשל החום היום קצת פחות) אני בטוח שנשקף מכאן נוף מדהים ועוצר נשימה למרחקים עצומים, אבל גם כך וגם כך הנוף מהפנט ומרשים במיוחד. מומלץ להגיע לכאן.
יצאנו מהישוב והמשכנו על דרך האספלט הצרה לכיוון מנזר סנט ג'ורג', אך בשלב מסוים הדרך מתפצלת לשתיים.
הנתיב הימני מוביל למנזר, בעוד המשכו השמאלי והיותר משובש מוביל אל מסלולי המדבר לרכבי שטח.
נסענו כברת דרך עד שראינו שלט האומר כי זו שמורת טבע נחל פרת.
מהמצפור במעלה הגבעה נשקף נוף מדברי של נחל פרת ומצוקיו. אחח הקורונה הזאת. המנזר סגור לביקורים. שנגיע שוב?
תלוי את מי שואלים.
העלייה בחזרה אל הרכב הממתין לנו תלולה ומפרכת.

המשכו של אותו כביש צר מוביל אל מבצר קיפרוס הניצב על תל נישא בקצה דרך עפר.
הסתפקנו במורד, ולא טיפסנו עד מרום התל. בכל זאת יש לנו כאן סכום כסף גדול מידי שלא אעיז לסכן, אך נראה לי כי ניתן להגיע עד הפסגה עם רכב חזק מספיק.
באתר הטבילה קאסר אל יאהוד כבר הייתי בהזדמנות אחרת, וכך שניים משלושת אורחיי. בשביל זו שלא הייתה שם מעולם הזמנתי ביקור באתר של רשות שמורות הטבע.
היינו המבקרים היחידים באתר היפה והעזוב .
האתר הזה נראה אחרת ללא כל התיירים הצליינים הבאים בשעריו.
חבל מאד שככה נראית מציאות חיינו.
בחום הזה אי אפשר שלא לטבול במים הירקרקים של הירדן, אפילו אם זה רק עד הברך.
את הטיול קינחנו בביקור במנזר דיר חג'לה הסמוך.

לטיול שבת הזמנתי שלושה חברים שמשחקים איתי קלפים בקביעות, אנשים שמבינים דבר או שניים בהימורים ובניהול סיכונים מחושבים.
הראשון תפס את המושב שלצדי, לא הבין מדוע הוא זז כאשר הפעלתי בסתר את עיסוי השיאצ'ו, מהחיוך הזחוח שלו הבנתי שזה נעים לו (כאילו שלא ידעתי).
חבריו התפרסו להם מאחור, והתלוננו למה להם אין עיסוי. אמרתי שאני אמסור את תלונתם הלאה.
הרדיו בחר לנו פלייליסט הולם אנשים צעירים בגילנו, ומערכת הסאונד המאוד משובחת הנעימה את דרכנו.
חבריי ההדיוטות אינם מבחינים בין קג"מ לפלאג אין, ואינם מודעים לנינוחות הנסיעה וממה היא נובעת.
על מנת להעיף שניים וחצי טון למהירות 100 קמ"ש (ומעבר לזה) בשבע שניות צריכים המון כוח.
ממש המון.

ה-GLS הזה מתהדר במנוע חזק שמייצר הספק מומנט אימתני של 60 קג"מ.
כאשר למכונית משפחתית ממוצעת יש בין 15 ל 30 קג"מ (במקרה הטוב) הרי שהספק עצום של 60 הוא משהו שמרגישים. בעיקר בגב.
המומנט הזה דוחף את ה-350 בעוצמה רבה ובשקט.
עד שלא מנסים לא מבינים את זה.
כאחד שנוהג רק במהירות החוקית (בדרך כלל), אציין כי גם במעלה הדרך למעלה לא שומעים מאמץ, והמספרים של מד הקילומטרז' מתחלפים במהירות בדרכם אל האין סוף.
בהחלטה ספונטנית של רגע אני מביא אותנו אל מצפור ארבל אשר ליד קיבוץ גזית .זה מקום שאני מביא אליו כל מי שלא היה שם לפני כן.
הייתי שם בקיץ ובחורף, כשמסביב ירוק וצהוב, עם ראות צלולה ועם שמים עכורים. תמיד מקסים כאן.
אחד הדברים שעושים לי טיול למוצלח במיוחד הם המקומות שאני מגלה על הדרך או כאלו שלא הייתי בהם שנים רבות.
בדרכנו אל רמת הגולן קצת אחרי צומת מחניים הבחנתי בשלט קטן וחום מהזן האהוב עלי.
חירבת ירדה.
דרך אספלט צרה בין מטעי פרי מובילה אל האתר.
יש כאן גם מבנה קדום בעל חשיבות היסטורית וגם לוח הנצחה לחללי צה"ל במלחמת העצמאות שלחמו כאן.
כמו אלו של חטיבת כרמלי.
אבא שלי שירת בגדוד 22 של חטיבת כרמלי ומשום מה לא הגענו לכאן אף פעם כאשר היינו ילדים.
כעת, התרגשתי במקום בו הוא וחבריו נלחמו עבור עצמאות המדינה.
אי אפשר לטייל ברמת הגולן בלי לעבור במפל, בריכה או מעיין.
יש לנו גם ענק מגודל שיכול להביא אותנו עד הדלת של כל אתר כזה. וזה הזמן גם לבחון (בעדינות) את היכולות הללו.
עין עלמין. בריכת קצינים סורים מפורסמת מספיק כדי שנסטה מדרכנו בשביל לטבול במימיה.
דרך עפר מלאת בורות מובילה לשם, זה לא מונע מרכבים משפחתיים שונים להעז ולרדת בה.
המתלים האדפטיביים המותקנים כאן משככים כל תנודה ומהמורה, וגם צמיגי הגומי עצומי המידות תורמים את חלקם לנוחות הנסיעה. זה משהו שאין לאחרים שירדו בדרך הזאת.
ל-350 מערכת הנעה קבועה לארבעת הגלגלים, וכל הטוב הזה מאפשר לצלוח מכשולי קרקע שרמת הגולן התברכה בהם.
בריכת עין עלמין מושכת קהל רב שאינו ירא את המים הקרים (מאד)
אחרי ארוחת הצהריים בקצרין, ביציאה מאזור התעשייה של קצרין פנינו ימינה כדי לשוב על עקבתנו, אך שלט קטן וחום מהסוג המזמין הפנה אותנו בפעם השנייה היום אל מקום שאני לא מכיר בשם עין פחורה.

אחד מיתרונותיו של ה 350 המגודל היא ביכולות השטח שלו.
כפתור קטן מגביה את המרכב ב-6 ס"מ. ודרך החתחתים הזו כמו נועדה מראש לאתגר.
ה - 350 עובר בין הבורות כאילו היו משטח ישר ואחיד כאילו כלום. המנוע החזק לא ממצמץ ואפילו אינו מתאמץ.
שביל העפר מוביל אל פינת חמד קסומה ומוצלת בה מפכה מעיין קטן מים קרים וצלולים מאד.
זאת לא בריכה גדולה אבל ניתן בהחלט לרבוץ בה כמו ג'מוס בימים חמים במיוחד ולערוך פיקניק בצל העצים.
למרצדס הגדול מיכל דלק עצום של 90 ליטרים המאפשר טווח נסיעה בין תדלוקים מעל 900 ק"מ.

ולסיום חידה פיזיקלית.

כאשר קיבלתי את ה-350 לידי טווח הנסיעה הרשום על לוח התצוגה הראה כי נותרו 570 ק"מ.
נסעתי במהלך הסופ"ש 673 ק"מ ועדיין נותרו 249 ק"מ.
מפתיע?
כנראה זה מה שמוכיח כי נהיגה מתונה גם אם הרכב גדול וכבד יכולה להיות חסכונית, לא שהעניין הכלכלי אמור להטריד את מי שהשאיר בסוכנות מעל 830 אלף שקלים.

מבחן הדרך

מרצדס GLS350D
מנוע 3500 סמ"ק דיזל
286 כ"ס. 61 קג"מ, 9 הילוכים. מהירות מרבית 227 קמ"ש.
5.2 מ' אורך, 1.95 מ' רוחב.
הנעה כפולה קבועה.
829,631 ₪

יולי 2020
.....................................................................