שיר הלל לפנומנלית מוטורית
ווואווו… איך שה-300 הזאת ממריאה. דבוקה לכביש כמו מסטיק שנצמד לג'ינס, נותנת לך את מלוא הביטחון לקחת כל סיבוב עליה או ירידה בקצב שלך, והאמת? האומץ שלך יגמר הרבה לפני היכולות שלה. הכבישים שבחרתי עוברים בנופים מרהיבים, עם הרבה פחות תנועה מזו שיש במרכז המדינה, עם סיבובים עליות וירידות. כאן ה-300 מראה לנו בדיוק את מה שהיא יודעת. בין שלל הטכנולוגיות המפוארות והמצוינות שה-300 הזאת התברכה בהן, אחת החשובות ביותר הנובעת מאופייה המתפרץ היא המערכת המתריעה על מצלמות מהירות נייחות.
זהו שיר הלל לפנומנלית מוטורית. ואם בשירה עסקינן, הנהג המצוי )וזה שהפרוטה מצויה בכיסו( יקלע לדיסוננס מוסרי לאיזה קונצרט יעדיף להאזין. למדרגות לגן עדן של לד זפלין פורצת מ- 17 רמקולים משובחים של MARK LEVINSO (שמעולם לא נשמעו כל כך צלולים וברורים), או לזו שמפיקים 16 שסתומים וארבעה צילנדרים (שזה נשמע כמו פררר פרר פררררררר ערב לאוזן). אכן דילמה קשה.
אחרי יום טיול ארוך בו נסענו למעלה מ-400 ק"מ, שותפי למסע קם מהמושב כאילו רק התעורר הרגע משנתו, בביתו, ואת החיוך שלו צריך למסגר במסגרת ענק ולתלות באולם התצוגה של לקסוס בהרצליה. את החיוך שלי (הנהג) צריכים לפרסם בקטלוג שלקסוס מפיצה בכל העולם.
עונג מושלם.
וכיף אחד גדול. מאד מאד גדול.