חייל של אהבה

חלפה שנה מאז נהרג סמ"ר יובל מנע ז"ל בן 20, תושב גבעתיים. יובל, בנם של שלמה ודניאלה, אח של מאיה וקורל ונכד אהוב. היה תלמיד בתי הספר בורוכוב וקלעי בגבעתיים. יובל היה מפקד מוערך בצוות אוה״ד בגדוד 101 בצנחנים וחבריו סיפרו שהוא אהב מוזיקה, לנגן בגיטרה ואת החברה שלו מיכל

מתוך דבריו של אבא של יובל

"בתיכון קלעי חנכנו את אולם המוזיקה על שם יובל בני.

חיפשנו את הדרך הנכונה והטובה ביותר להנצחה. משהו שיתאר במקצת את הבחור הצעיר שמצד אחד מלא באהבה ובנתינה לזולת עם כישרון מוזיקלי ומצד שני מנהיג נמרץ היודע מה הוא רוצה מעצמו ומהסובב אותו.

כל זה הביא אותנו להחלטה לבנות את חדר המוזיקה בבית הספר קלעי בו למד יובל.

הידיעה כי חינוך בונה אנשים ומנהיגים, מוזיקה מביאה אותם לגבהים ביצירה ואותנטיות הביאה להחלטה זו. ב-17 ליוני תמלא שנה לחסרונו של יובל, אולם המוזיקה הזה ממלא חלק קטן בחור הזה שנוצר, אולם נותן תקווה כי המורשת שלו גם תישאר."

מתוך דבריה של מיכל אפליצ'וק החברה של יובל

"יובי שלי, אהוב שלי

מעכשיו כל מי שיסתכל על התמונות שלך יראה עיניים שמדברות, עיניים מלאות בטוב ובנתינה אין סופית. השארת סיפור מאחורייך, סיפור שצריך לספר. סיפור על חבר שלא משאיר אף אחד מאחור, מקבל גם את השונים ממנו, ותמיד עוזר לאלו שקצת יותר קשה להם להשתלב בחברה.

סיפור על לוחם, לוחם שבכל בוקר ראשון שהוא קם ולבש את המדים ואת החיוך האינסופי שלו, הוא קם בשביל להגן על המדינה שלו, על החיילים שלו ועלינו.. זאת בידיעה שיכול לקרות הגרוע מכל.

סיפור על אידיאליסט, שרצה שהעולם יהיה מקום טוב יותר לחיות בו.

יובי שלי האמין בחובה אחת עיקרית וזו החובה לאהוב. אהבת חינם לכל אדם באשר הוא אדם. ליוב היה את הכוח לרפא את הכאב של האנשים עם החיוך שלו, החיוך ששובה כל לב.

מאחלת לכולכם שתדעו לצחוק הרבה, לרקוד הרבה, לחייך הרבה, ליצור הרבה, לחבק הרבה , לשיר הרבה,

לאהוב הרבה ובעיקר לחיות הרבה.

בדיוק כמו יובי שלי."