בהמשך החל לכתוב בידיעות אחרונות את 'יומנו של מדריך' שהיה טור של קוריוזים מהטיולים הרבים שהדריך, שבסופו של דבר יצא כספר. סיפור נוסף מתאר מסע לפאפואה ניו גיני ובו מסלול עינויים פפואני שמתאים רק לצנחנים ישראלים.

"הגענו למלון "הולידיי אין" בפורט מורסבי, בירת פאפואה, המלון היה מוקף גדרות תייל ונראה כמו יעד מבוצר עם שומרים מזוינים. בקבלה הזהירו אותנו שאסור לצאת בלילה מהמלון ללא ליווי משטרתי. התברר שחבורות של צעירים מתושבי שבטי ההרים נוהרות למקום למצוא עבודה וכשזה לא עולה בידן, החבורות הופכות לכנופיות של שודדים.

צביה זוגתי הסבה את תשומת ליבי למודעה שנתלתה בחדר הכושר של המלון שהציעה טראקים בהרי פאפואה. האחד נקרא בשם "קוקודה" והוא מסע של תשעה ימים בעקבות הצבא היפני שפלש במלחמת העולם השניה לפאפואה ותיכנן לחדור לאוסטרליה. והשני נקרא בשם "ווילד קאט" (החתול הפראי). אותה מודעה ציינה שאנשי הקומדו האוסטרלים טוענים שהוא קשה מדי ומיועד רק למאזוכיסטים או לצנחנים ישראלים!

בפורט מורסבי זכינו להתיידד עם קבוצה שלימה של פפואנים תושבי ההרים שהגיעו לעיר לרגל פסטיבל ושמחו לפגוש זוג תיירים מישראל. המיסיונרים לימדו אותם שישראל נמצאת בכלל בשמיים.

הפפואנים שמחו להצטלם איתנו במלוא תפארת החניתות וכובעי הנוצות הייחודיים שלהם שעשויים מנוצות ציפורי גן העדן המקננות בהרי פפואה."

אחרי 'יומנו של מדריך' באו ספרי נסיעות נוספים, גם באנגלית שהפכו לבסט-סלר בקרב משפחות יהודיות וישראליות.

"בעצת ידידי המיליארדר מייקל בלומברג, ראש העיר ניו יורק דאז, הוצאתי את הספר הזה גם באנגלית והוא כתב את ההקדמה – מה שהקפיץ את המכירות והפך גם את הגירסה האנגלית לשלאגר גדול"- מספר ג'קסי – "באותה תקופה, החל מ-2002 ועד 2006,

בארבע השנים בהן שימש כתב התיירות של 'ידיעות אחרונות' בניו יורק (2006-2002) הכיר את המיליארדר מייקל בלומברג, ראש העיר ניו יורק דאז והם הפכו לידידים. "נחשבתי למי שתורם לכלכלת העיר, מה שגרם לרשויות ולגורמים השונים להזמין אותי לכל אירוע נחשב." הוא מספר.

בתוך כל קצב החיים התוסס והקדחתני, והחיים הלכאורה-נוצצים, הסתתר באותן שנים גם סיפור עצוב וקשה, שלמרות שג'קסי שמר תמיד על החיוך השמח שלו בלב הרי שבפנים היו הרבה דמעות וכאב. אשתו חניתה, חלתה באלצהיימר ובניוון שרירים ונפטרה, אחרי 5-6 שנים של התדרדרות נוראה.