בית-ספר שהוא גם בית

הצוותים החינוכיים, המובילים את בתי-הספר התיכוניים בגבעתיים, דואגים בלא-הפסק, שהתלמידים שלהם ירגישו בבית-סִפרָם בבית. איך הם עושים זאת? בדקנו והתרשמנו, כדי לעדכן אֶתכם, לפני שתבחרו לאיזה תיכון להצטרף

ד״ר דַּניה שפירא

קלעי לחבר את התלמידים אל העולם שבחוץ

״אני רואֶה את התפקיד שלי במתן מענה לצרכים השונים של תלמידים מהרמות השונות- החל מילדים שיש להם ליקויי-למידה והפרעות-קשב, הזקוקים להכיר אסטרטגיות-למידה, לבין ילדים שלומדים גם באוניברסיטה.”

החזון של ד״ר אבי בנבנישׁתי, מנהל בית-הספר התיכון “קלעי”  ושל בית-הספר מתייחס לשני צירים: ״ציר אחד, שבו פועלים לכך, שבית-הספר יהיה מיקרוקוסמוס של החברה קשור בתלמידים, בהוריםם וּבצוות שלנו – אוכלוסייה מאוד חזקה, מאוד איכותית, המכוונת לתחומים של מצוּינוּת, יצירתיות, חדשנות, יזמוּת, הישגיות, והם יכולים להוביל בתחומים הללו. אחד האתגרים שלנולחבר את התלמידים אל העולם שבחוץ; לפתוח את העולמות שלהם.

הציר השני – כל הדברים הללו צריכים להישען על הנושא של מעורבות חברתית וערכית; שהילדיםשלנו יידעו, שהם צריכים לא רק לקבל, אלא גם לתת; שיהיו רגישים לשונה, לחלש, לזולת, שיכירו אוכלוסיות ייחודיות, וכאן נעשית עבודה מאוד גדולה (קבועה ולא חד-פעמית) עם גמלאים ברחבי-העיר (יש לנו כיתת-גמלאים) ועם אוכלוסייה של ילדים אוטיסטיים מביתהספר גיל. יש גם שיתוף-פעולה הדוק עם תנועת הנוער העובד והלומד, (תלמידים לא-מעטים מדריכים בקן בורוכוב), ויש להם השפעה רבה על ההוויה הבית-ספרית, בעיקר בתחום החברתי וּבתחום התרבותי.

תָכניות-התמקצעוּת ייחודיות

כבר בכיתה ט׳ יכולים התלמידים לבחור תָכניות-התמקצעוּת ייחודיות, כמו מוסיקה (בשיתוף עם ביתהספר רימון ועם הקונסרבטוריון של גבעתיים), שאפשר לצבּור בה עד עשר יחידות, ואמנות,, בהתאם לכישוריהם, וגם נחשוֹן– תָכנית-מצוּינוּת, (יש מקום רק לכ-40 אחוז מן המועמדים, אך ניתן לפתוח כיתות-מצוּינוּת נוספות). בין ט׳ ל-י׳ יש להם אפשרות לבחור בין מספר רב של מגמות, ביניהן גם המגמה הייחודית של הנדסת תוכנה – סייבר, שהיא חלק מפרויקט גבהים להגנת סייבר. ״אני רואהה את התפקיד שלי במתן מענה לצרכים השונים של תלמידים מהרמות השונות- החל מילדים שיש להםם ליקויי-למידה והפרעות-קשב, הזקוקים להכיר אסטרטגיות-למידה, לבין ילדים שלומדים גם באוניברסיטה, או כאלה העוסקים באמנוּיוֹת, וצריך לתת מענה גם לחלומות שלהם, וגם לעזור להם להשתלב במִרקם החברתי של בית-הספר״, מדגיש אבי. ״כך, לדוגמא, יצטרף אלינו בשנה הבאה כנר מחונן, שחלק גדול מהזמן יהיה בחו״ל בהופעות, וצריך לתמוך בו גם להצליח בלימודים, וגם להשתלב מבחינה חברתית. גם ההורים משאב מאוד חשוב, וַאֲני נפגש אִתּם ביחד עם ילדיהם, בעיקר כשיש צורך לדחוף את הילדים קדימה.

אנחנו מומחים בתחום של ליקויילמידה, כי הייתי שותף לפיתוח וּלהטמעה של שתי תָכניות-דגל (איָל וּכנפיים) של משרד-החינוך בתחום הזה. אנחנו בונים אקלים מוגן, שבו התלמידים מרגישים שייכים לבית-הספר, מחוברים אליו, ואוהבים אותו. ואני נמצא עִמּם בדיאלוג מתמיד. זה חלק מהעבודה החינוכית שלנו.״

שמעון בן צבי – מצויינות ויחס אישי

״אני מדגישה, בִּפנייתי לתלמידי כיתה ח׳, שיהיו להם כאן רגעים של כיף, אווירה ביתית, שהם יהיו בידיים טובות, שהמצוּינוּת היא ביחס אישי. אנחנו לא בית-ספר; אנו בית.״

תלמידי ביתהספר התיכון שמעון בןצבי מכריזים במשפט אחד מסכם את כל הנושׂאים שעל תלמידים לבחון לפני שהם מחליטים באיזה בית-ספר לבחור: ״שיהיה לי כּיף לקום בבוקר, ללכת לביתהספר״

אלה ספּירגונן, מנהלת בית-הספר, מספרת בלהט איך הם גורמים לתלמידיהם להרגיש כך: ״המורים שלנו הם מורים טובים, אִכפתיים, משקיעים בתלמידים; הם נכנסים לשיעור עם חיוך, ועוזרים לכל מי שזקוק לכך. אם מישהו מתקשה, או עצוב, הם לוקחים אותו אליהם, כדי לדבר, להכיר, לעזור. השיעור מגוּון מאוד, מאתגר, ואפשר לבחון את התלמיד באמצעים שונים, ולאו-דווקא במבחן זה או אחר, וזה משמעותי מאוד.”

״הקו המנחה של בית-הספר״, מבהירה ספּירגונן, ״הוא מצוּינוּת ויחס אישי. זוֹ דרך-חיים: אנו שואפים לִמצוּינוּת בהתאם ליכולות של התלמיד, לכישורים שלו, לצרכים שלו, לחוויות שלו. תפישׂת-העולם שלי היא, שילד שחוֹוה הצלחה, שואף להמשיך להצליח. אני כל הזמן מדגישה למורים שלי: ׳תנו לתלמידים חוויית-הצלחה, וַאֲפילו קטנה, שתביא לעוד אחת וּלעוד אחת.׳ אני כל הזמן אומרת לתלמידים: ׳המצוּינוּת שלכם היא ההצטיינות שלנו.׳

להגשים להם את חלומותיהם

הם לומדים את הדברים החל מהקליטה הרכּה בכיתה ט׳, שמונעת את הטראומה של המעבר מבית-הספר היסודי לתיכון. אין בהתחלה מבחנים; יוצרים דברים בכיתה. יש הרבה פעילויות לגיבוש שכבתי בתוך בית-הספר, שבהן מצרפים שתי כיתות יחד, או להיפך- עובדים בחצאי-כיתות, כדי לאפשר יותר אינטימיות חברתית. גם העבודה במעבדות המדעיות היא נוחה, כי הפעילות שם מתקיימת עם חצאי-כיתות, ולכן אפשר להגיע לכולם.

רוב תלמידי ט׳ אמרו לאלָה, שהקליטה ״לא הייתה לנו קשה.״ ״וזה היה לי מאוד חשוב לשמוע ולכן אני מדגישה, בִּפנייתי לתלמידי כיתה ח׳, שיהיו להם כאן רגעים של כיף, אווירה ביתית, שהם יהיו בידיים טובות, שהמצוּינוּת היא ביחס אישי. אני עוברת עם המורים שלנו את התהליך, שיוצר את התפישׂה, שאנחנו לא ביתספר; אנו בית.

המפגשים הכי כיפיים הם הדיאלוג השבועי (לפי שכבות, או עם ילדים עם בעיות מיוחדות, או עם כיתות המצוּינוּת) של קפה ועוגיות עם אלָה מסביב לשולחן העגול שבחדרי. זוֹ החוויה הכי גדולה שלי. אנו מדברים על הכול- מה כיף להם, וּמה חסר להם, ואני משתדלת להגשים להם את חלומותיהם.״

שב״צ הוא היחיד מבין בתיהספר בעיר, שבהם קיימת מגמה לחינוך גופני (כדורסל וּמחול אירוֹבּי) לבגרות בחמש יחידות, ביָזמת המנהלת, שסבורה, ש״ספורט הוא משהו שקשור לנשמה, נותן אווירה של גאוות-יחידה גם לכל בית-הספר” ותלמידי המגמה לומדים גם חמש יחידות בִּמגמה נוספת. הכיתות המדעיות (עם יותר מ-30 אחוז בנות) הן כיתות של מצוּינוּת בִּקנה-מידה ארצי. 90 אחוז מתלמידי בית-הספר מתנדבים לפחות בִּשני מקומות בכל שנות-לימודיהם, ״כי אנו מחנכים אותם, שמי שנותן מקבל

אורט – יוצאים מן הקופסה

״בית-הספר הוא בית, לפני שהוא בית-ספר, וככזה הוא מעניק אהבה, הכלה, אך עם גבולות מאוד ברורים. הקשבה רבּה חשובה מאוד, (זה לא אומר לוֹמר תמיד ׳כן׳), כדי שנוכל לעזור אם אפשר.״

דני פרץ, מנהל אורטטכניקום (בית-ספר תיכון ארבע-שנתי פלוס מכללה דו-שנתית), כבר נמצא כאן 29 שנה (במקור מדימונה). הוא החל אז כמורה לאלקטרוניקה, ולפני שלוש שנים קיבל את שרביט הניהול. דני אינו חושב במונחים של ״התלמיד במרכז״, או, כפי שאחרים מכוונים היום- ל״המורה במרכז״. בשבילו ״ביתהספר הוא בית, לפני שהוא ביתספר, וככזה הוא מעניק אהבה, הכלה, אך עם גבולות מאוד ברורים. הקשבה רבּה חשובה מאוד כדי שנוכל לעזור אם אפשר. אני מקיים כל שבוע שולחן עגול לארוחתבוקר, בסבב של השכבות ואחר-כך מועצת-התלמידים.

מסלול לכל תלמיד

“מגוון המגמות מכוון לתת תשובה לכל התלמידים, ולכן גם כאן יש מסלולים פופולריים, כמו תקשורת, עיצוב גרפי ושפות וגם מגמת התמחוּת יוקרתית (15 יחידות) של רובוטיקה/ביורפואה במסלול הנדסת אלקטרוניקה.״ עשׂרה תלמידים מהמגמה, בכיתה י״א, משתתפים השנה בתחרות הרובוטיקה, המתקיימת בקונטיקט שבארצות-הברית, ועובדים עם מוריהם על הפרויקט עד שעות-הלילה. אחד הצוותים זכה בעבר במקום ראשון בעולם, ״אך ההשתתפות היא החשובה, כי משקיעים, והולכים קדימה.״ תלמידים במסלול מוּאץ (באנגלית, או במתמטיקה), השולטים באופן מושלם בחומר, יכולים לסיים את לימוד התָכנית ב-י״א, ואת השעות שהתפנו להם (בערך חמש) חלקם מנצלים ללימוד באקדמיה. אחרים מקדישים את הזמן לעבודה על פרויקטים במגמה שבחרו, ״ויש גם כאלה, שבוחרים לישון, לנוּח, וגם זה חשוב.״

במיזם הסינגולרי, ש״יוּבּא״ מעמק הסיליקון משתתפים  במשך שבועיים, עֶשׂרות תלמידי ט׳-י׳ מצטיינים, הנחשׂפים לעולם הגדול באמצעות יומיים-שלושה של הרצאות אקדמיות, שמתקיימות בבית-הספר. ״יצרנו קשר באקדמיה, במוסדות תעשייה וכד׳, וגם הורים עם מקצועות מיוחדים שמקבלים בִּברכה את ההזמנה, וּמרחיבים לתלמידים את הידע באיכות חדשנית ושונה

פרץ הטמיע בבית-הספר את המִחשוב, (60 אחוז מהמקצועות נלמדים באמצעות מחשב, ״אך חשוב, שגם ילמדו בכיתה ועם ספרים״), וּבוגרים של בית-הספר, כמו חֶמי פרס, ואחרים בתעשייה, באו עם רעיון להפוך את בית-הספר ליצירתי- מה שמכוּנֶה היום ביתספר חכם של יצירת סביבות-למידה וּתפישׂה חדשנית של שיטות-הוראה, שמתאימות לעידן הדיגיטלי. כבר יצרו תָכנית-חומש, ועכשיו מנסים לגייס לכך כספים. יחד עם-זאת, לא שוכחים כאן את הערכים החברתיים, וּכמו בתי-הספר האחרים בעיר, פועלים בהתנדבות למען ניצולי-שואה, גמלאים ותלמידים מתקשים.

תלמה ילין – לפתח זהות אישית וזהות חברתית

״למידת אמנות היא מעבר ליֶדע ולטכניקות. דרושים סקרנות ורצון לחקור; רצון להגיד משהו לעולם; יכולת לקחת פיסות-מידע וּנתונים, לפרק אותם וּלעבּד אותם מחדש עם איזושהי אמירה אישית.״

לפני זמן-מה ערכו בביתהספר התיכון עלשם תלמה ילין פסטיבל אמנויות מקסים, והֶחצר שקקה חיים, וּמוסיקה נשמעה מכל עבר. אך למי שמבקר בבית-הספר ביום-חוּלין נדמֶה, שיש שם פסטיבל בכל ימות-השבוע. משה פילוסוף, מנהל בית-הספר, הגיע לכאן לפני 14 שנה כמורה למתמטיקה וזוהי שנתו השנייה כִּמנהל. לפי תפישׂתו, כדי ללמוד אצלם, אפשר לבוא גם בלי מיומנות מושלמת בתחום האמנות, שבו בחרת. ״למידת אמנות היא מעבר ליֶדע ולטכניקות. דרושים סקרנות ורצון לחקור; רצון להגיד משהו לעולם; יכולת לקחת פיסות-מידע וּנתונים, לפרק אותם וּלעבּד אותם מחדש עם איזושהי אמירה אישית. כדי להיות אמן, העיסוק שלך צריך להיות גם מתוך ידע עיוני – הלימודים העיוניים מאוד משמעותיים אצלנו, ודורשים סקרנות וּמעורבות חברתית של התלמידים. חשוב לפילוסוף לפתח אצלם זהות אישית וזהות חברתית.

גם העיסוק החברתי והמפגש החברתי עם החוץ חייבים, לִתפישׂתו של פילוסוף, להתקיים כל הזמן. ״חשובים לנו גם הסקרנות, גם הצורך הבוער להגיב על דברים. לכן היציאה של התלמידים החוצה היא מאוד משמעותית- העשייה החברתית והתרומה של התלמידים שלנו היא מעבר לנעשֶה בבתי-ספר אחרים. אנו מאמינים, שהאמנות יכולה לעשות שינויים אמיתיים גם בנפש וגם בחברה. לכן עשייה חברתית רבה קורֵית דרך המפגש עם האמנות. השנה, לדוגמא, יצאנו כל בית-הספר לעוטף-עזה ליום שלם, לא כטיול שנתי, אלא כמפגש עם האוכלוסייה וּלניקוי חוֹפים בדרום (אשקלון) וּדברים אחרים, שביקשו מאִתּנו לעשות.״

מעבר לקשת

בית-הספר ממוקם בגבעתיים, ולכן יש עדיפות לתושבי המקום בקבלה אליו (כרגע כ-20 אחוז מהתלמידים תושבי העיר), והוא גם זוכה לשיתוף-פעולה פוֹרֶה עם רשויות-העיר, וגם תורם לשיתוף ההורים והתושבים בקורסים וּבהופעות. התלמידים שלנו חונכים שתי אוכלוסיות: תלמידים מעיר אחרת, בכיתות ה׳-ז׳, מרקע חברתי-כלכלי נמוך, שבאופן אחר לא היה מזדמן להם לעשות זאת;  תלמידי גבעתיים. התלמידים שלנו מקבוצת המוסיקה מלמדים אותם, אחד-על-אחד, מוסיקה, ואחר-כך מנגנים אִתּם ביחד. בסוף-השנה מופיעים יחד. כך עושה גם קבוצה אחרת באמנות חזותית. מפעילים גם את דיירי בית-האבות משען במוסיקה קלאסית וּבמחול. גם כל מגמה עושה פעילות חברתית.

ההתייחסות לאחֵר אינה סִיסמה היא מציאוּת

חשוב לו גם להנגיש את ביתהספר לתלמידים עם צרכים מיוחדים (40 אחוז הם כאלה), שיש להם כישרון אמנותי, וּבעזרת סיוע והקלות מסוימות, הם פורחים כאן. אין כאן צלצול – התלמידים אחראים לבוא בזמן, והמורים מכבדים את הצורך לסיים בזמן. האווירה שקטה וּנעימה. אין פה כמעט הוראה פרונטלית; יש שילוב של למידה בין מגמות ושיתוף-פעולה בעבודה על פרויקטים. יום רביעי הוא ״פריקי״ – כל אחד עסוק בעבודה האמנותית שלו. הם גם יוצאים למחנות-אמנות, נהנים מכיתות-אמן, מופיעים ברחבי-הארץ, כדי להתפתח וּבה-בעת לִצפּות בתלמידים אחרים, כדי להעשיר את עצמם בכל האמנוּיוֹת.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

השלימו בבקשה את בדיקת האבטחה

Wisite

בניית אתרים לעסקים
Wisite - Wise Site. Wise Choice.