“אצלי התגשם החלום שלא נחלם”

סיפורה של יען נוה – מתפקיד בכיר בצבא הקבע – לסטודיו לתכשיטים המעסיק רק פגועי נפש

כן. ככה קראו לה הוריה, נוח וצפורה עמינוח: יען. לאחיה קראו ראם ולאחותה הצעירה קראו איילת. “הורי רצו תיבת נוח. אלה כולם שמות תנ”כיים” – צוחקת יען נוה ומוסיפה: “אבי, הצבר, היה ראש החוג לתלמוד באוניברסיטת תל אביב ואמי, שעלתה לארץ עם הוריה בהיותה בת שנה,  הייתה מנהלת בית ספר יסודי דתי בתל אביב”.

מאת: נעמי לבנון-קשת

צילום: יוסי גמזו

יען (64) נולדה וגדלה ברמת גן. בית דתי עם חינוך לעשייה חברתית, לצדקה ולנתינה. מגיל צעיר הייתה פעילה בתנועת ‘בני עקיבא’, ועשייה, כמו גם נתינה – זה משהו במהות שלה. בסיום התיכון הדתי ברמת גן, במגמה ריאלית,  התגייסה לצבא והשירות שלה, מבלי שבכלל התכוונה לכך, נמשך 22 שנה! את קורס הקצינות במגמת ח”ן, ת”ש וחינוך סיימה שבועות ספורים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים

ובקיץ 73′ שובצה בבית הספר לצניחה בתל נוף. ב-74′, חודש לאחר שחרורה כבר למדה באוניברסיטת תל אביב עבודה סוציאלית ומתימטיקה ואחרי שנה התמקדה בעבודה סוציאלית. “מפקד האוגדה שבה שירתי, האלוף בר-כוכבא (בריל), זימן אותי למילואים לחודש ימים והסכמתי. מהר מאד התגייסתי שוב לצבא, כקצינה, והמשכתי ללמוד” – היא מספרת איך בעצם לא נפרדה כלל מצה”ל – “בגיל 23 מצאתי את עצמי מפקדת בבתי החולים בתל אביב-יפו, אחראית על בנות, עם פחות מ-10 שנות השכלה, בנות יח”ס – חיילות סיעודיות, ששירתו בבתי החולים תוך השלמת השכלה בתוספת הדרכה מקצועית של יום בשבוע. בנינו יחידה לתפארת ועסקתי בזה 3 שנים”. בשנים הבאות היא שימשה ראש מדור הדרכה של מערכת הח”ן והשלימה את לימודי התואר בעבודה סוציאלית, עם התמחות בבריאות הנפש.

‘חצי שנה של אויר’!

ב-1985- נישאה יען לעו”ד משה נוה, ובשנים הבאות, במקביל לתפקיד הרגיש והאחראי שלה, במהלכו סייעה לאלפי בנות-חיילות בנושא הטיפול בהריונות – החלה לעבור טיפולי פוריות. אלה נמשכו כמה שנים ולצערם של בני הזוג – לא עלו יפה והם לא הפכו להורים.

10 שנים עשתה יען את התפקיד הזה וב-1995 – כשהיא בת 41, פרשה מצה”ל. התכנית הייתה לעבור מיד למחלקה הפסיכיאטרית בתל השומר, כעובדת סוציאלית, ואף נשמר לה שם מקום. מבחינתה זה היה ‘צ’ופר’ שחיכתה לו בקוצר רוח, אבל בוקר אחד התעוררה ופשוט ויתרה על התפקיד ואמרה לבעלה שהיא חשה כי עליה להשתחרר! חשה שהיא זקוקה לאויר. היא הבטיחה לעצמה: ‘חצי שנה של אויר’! בתוך שבוע החלו להגיע הצעות עבודה שהיא דחתה בזו אחר זו ותחת זאת הגדילה את נתח ההתנדבות שלה, שתמיד היה בצד עבודתה השוטפת. היא התרכזה באותן שנים בהתנדבות במוסדות הילדים של ‘אמונה’, בתנועת ‘בני עקיבא’ – בעיקר בשבט ‘יובל’ שבו ילדים עם צרכים מיוחדים, ונכנסה לפעילות מסיבית בשכונת מגוריה קריית קריניצי.

“את העסק הזה פתחתי כדי לייצר מקומות עבודה, בצד נתינת דרור לפנטזיות העיצוביות שלי, שמוכיחות את עצמן כבר שנים. אצלי התגשם החלום שלא נחלם…”

עשייה ונתינה מכל הלב

ב-13 השנים שלאחר השחרור, עד שנת 2008, התרכזה בפעילות ההתנדבותית, לצד טיולים בארץ ובעולם, עם בעלה וחברים. ואז, הקימה את הסטודיו לעיצוב תכשיטים: ‘עדיים מכל הלב’ – וכשהיא נתנה לעסק שלה את שם זה – אפשר להאמין לה שאכן התכוונה לכך: עשייה ונתינה מכל הלב.

“בצעירותי וכסטודנטית עשיתי קורסים בצורפות ועיצבתי תכשיטים שמכרתי. תמיד היו לי ידיים טובות וכל השנים הענקתי מתנות מעשה ידי” – היא משחזרת – “ב-2008 הבריק לי רעיון ושיתפתי כמובן את בעלי: לעשות ניסוי – בעיצוב תכשיטים שיבטאו אותי. רציתי את גיסתי ריקי לצידי והניסיונות הראשונים שלנו היו מהבית. התכשיטים עוררו ענין והתלבות, הסטודיו התפתח וכבר נזקקנו לעזרה. תוך זמן קצר מאד שכרתי את המרתף, סמוך לביתי, שבו אנו שוכנים עד היום. שיפצתי, עיצבתי את המקום והקמתי את הסטודיו. ואז גם אמרתי לבעלי: מרגע שזה הופך לעסק – יועסקו פה רק פגועי נפש – ובשכר מינימום מלא, לפי החוק! לבעלי היה ברור שנושא הצדקה יעלה במוקדם או במאוחר. לשמחתנו זה עלה במוקדם.”

בסיוע הקולגות שלה במערך בריאות הנפש היא ביקשה לשלוח אליה עובדי-השמה. ההתחלה הייתה עם שתי בנות והיום יש לה חמישה עובדים, שלוש נשים ושני גברים, שכולם עובדים אצלה כבר שנים! “עובדים עם צרכים מיוחדים צריך לקבל אך ורק דרך המערכות המסודרות. כך יש גב בטוח גם לעובד וגם למעסיק – וזה חשוב וגורם למעסיקים לחשוש פחות מלהעסיק עובד כזה” – מסבירה יען שעושה כל העת נפשות לנושא העסקת עובדים עם צרכים מיוחדים בכלל ופגועי נפש בפרט. “החבר’ה שלי הם אנשים מבוגרים ומקסימים שמתקשרים נהדר עם הלקוחות שמגיעות לסטודיו ומפרגנות להם עם כל הלב. כל האווירה פה היא משפחתית ולבבית. גם לעובדים וגם ללקוחות. לכל עובד תפורה חבילת שעות וימים שמתאימה לצרכיו וזה עובד מצויין.”

יען שהיתה ונשארה אשה דתית ומנהלת בית דתי, מסבירה שאחד הדברים החשובים בהלכות צדקה הוא לאו דווקא נתינת כסף אלא דווקא נתינת ההזדמנות, האפשרות, להרויח כסף בזכות. בכבוד.

מחוייבות לעובדים ולדמיון

לשמחתה כבר הצליחה לשכנע כמה מעסיקים להעסיק פגועי נפש והיא ממשיכה במאמציה אלה ללא לאות. “את העסק הזה פתחתי כדי לייצר מקומות עבודה, בצד נתינת דרור לפנטזיות העיצוביות שלי, שמוכיחות את עצמן כבר שנים. אצלי התגשם החלום שלא נחלם – שהרי לא זה מה שתכננתי לעצמי לאחר הפרישה מצה”ל.”

מאז פתחה את המקום, לפני 10 שנים, ייצרה למעלה מ-16,000 תכשיטים, כשלפחות 12,000 מהם – שונים זה מזה. היום כבר יש לה אלפי דוגמאות שכולן רשומות בקטלוג שלה, על כל פרטיהן. רוב הדוגמאות הן פרי עיצובה והיא עושה שימוש במיגוון רחב מאד של חומרים. היא מצהירה שהיא חשה מחוייבות לשני דברים: לעובדיה, ולדימיון שלה. לכן היא מרשה לעצמה לעתים להתפרע בעיצובים, ולשמחתה – לרוב זה גם מצליח. פריטים בודדים היא מביאה מחו”ל וגם אלה עוברים שינויים בהתאם לבקשות מיוחדות שלה.

קהל הלקוחות שלה מגוון. דתיים לאומיים ונשים חילוניות שמגלות בסטודיו שלה אוצרות של ממש במחירים שווים לכל נפש,  בצד תכשיטים יותר יקרים המשובצים באבני סוורובסקי או בזירקוניות. “מגיעות אלי, מרחוק, נשים עם מודעות לשיק ועם אכפתיות חברתית. נשים חילוניות מגיעות אלי מכל אזורי היוקרה” – אומרת יען ומסכמת – “זה יעוד ומימוש ואני נהנית מכל רגע ומקווה שזה יימשך כמה שיותר”.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

השלימו בבקשה את בדיקת האבטחה

Wisite

בניית אתרים לעסקים
Wisite - Wise Site. Wise Choice.