מהנדס ביום ומשורר בלילה

אבי לוי התחיל לכתוב שירה בתיכון 'אורט בת ים', שם גדל והתחנך אחרי שמשפחתו עברה מיפו. משפחה קטנה וצנועה. אבא בולגרי אמא מתוניס, שני בנים והוא הבכור מביניהם. אמנם בית הגידול שלו בתיכון היה טכני לגמרי, אבל הייתה שם מורה לספרות ששמה לב לרגישות שלו. לעין הבוחנת שלו, ועודדה אותו לכתוב. שם נבטו השירים הראשונים, ואז התגייס לצה"ל ושירת במודיעין. השירה נדחקה קצת הצידה. היו דברים יותר חשובים. "גדלתי בבית שאמר וחזר ואמר: קודם כל פרנסה" הוא מספר "בתקופה הזו של היותי חייל וקצת לאחר מכן, עוד הספקתי ללכת לכמה סדנאות כתיבה, אבל בהמשך זה נדחק הצידה מכורח הנסיבות."

באותה תקופה, הכיר את מי שהפכה להיות אשתו הראשונה ואם שני ילדיו. בשנה הראשונה שלאחר השחרור מצה"ל עברו לגור ביחד וב-93', נישאו וזמן קצר לאחר מכן הפכו הורים ללירי בת ה-26 ולירין בן ה-23.

הרקע הטכני מהלמודים ב'אורט', והניסיון הטכני הצבאי במודיעין, איפשרו לו להתקבל ולהתברג במקום טוב בהיי-טק שבשנות ה-90 פרח בארץ. "ממש בסוף השירות הצבאי הוא הספקתי לעבור, כחייל, את מלחמת המפרץ ומאז 1991 אני ב-ECI , כבר 30 שנה, למרות שהחברה עברה שינויים. תוך כדי עבודה למדתי במשך שנתיים, הנדסאות, ובהמשך אזרתי עוד אומץ, בעידוד החברה, וסיימתי לימודי הנדסת אלקטרוניקה, והוספתי שנת לימודי הוראה – כי אני מאד אוהב ללמד, ואכן עשיתי זאת, במשך כמה שנים, במסגרת פרוייקט 'שיעור אחר', בו מתנדבים מתחומים שונים מעבירים שעורי העשרה לגילאי חטיבת הביניים. נהניתי מכל רגע" – אומר אבי.