ראלי סמית – על אומנות והצלת כלבים

"אני תמיד אומרת שזה גאווה לגדול בגבעתיים, זו עיר מאוד נחשבת, ויש תמיד הרגשה שיש למי לפנות, יש לי זיכרונות מאוד טובים מהעיר הזו, כמו משפחה אחת קטנה ומלוכדת, מרגישה המון שייכות לעיר הזו"

מאת: נעמה נעמי ליבה

צילום: אוהד קב

בשכונת קטנה בצפון תל אביב שוכן ביתה של ראלי סמית. הבית עטור כולו בפסלי קרמיקה מעשי ידיה. בשער ביתה קידם את פני צב גדול ומרשים, שבאותה העת נח לו על האבן והתחרדן בשמש. מתחתיו בבריכה קטנה, שחתה שיירה מכובדת של דגים. כשנקשתי על דלת הבית, התגובה הראשונה הייתה נביחות הכלבים, וכשנפתחה הדלת, כלבה גדולה ולצידה כלב זעיר, קפצו עליי בשמחה וליקוקים כאילו היינו חברים וותיקים. הצב, הדגים וזוג הכלבים, חסרי כל פרופורציה זה לזה, חיים בשלווה והרמוניה יחד, תחת אותה קורת גג. ראלי משלבת בין אהבתה הגדולה לבעלי חיים, לבית אומנות הקרמיקה בה היא עוסקת ומהווה דוגמא קלאסית לאיך מנהלים חיים בעלי משמעות אמיתית.

ראלי נשואה לג'ק סמית עורך דין ידוע, ושותף בכיר במשרד "גורניצקי ושות' עורכי דין" ולהם שלושה בנים: הבכור לומד בברקלי-קליפורניה, האמצעי התגייס לפני מספר שבועות לנחל והצעיר תלמיד בכיתה י"ב. את זמנה היא מחלקת בין היותה אימא במשרה מלאה, לבין אמנות הקרמיקה בחברה שלה R+O Design יחד עם שותפתה לעסק אסנת יפה צימרמן.

ראלי מספרת: "מכיתה א' סרגתי את הסודרים לעצמי, הייתה קונה בד ועושה ממנו גזרה. מאוחר יותר בגיל 22 רכשתי מכונת תפירה, העסקתי כמה תופרות, ופתחתי עסק עצמאי לבגדים בביתי. לא יכולתי לישון בלילה מרוב עומס עבודה, ובעיקר לחץ, והחלטתי לעצור הכל וללכת ללמוד פיסול במכון אבני". היא מוסיפה: "הכל היה על אש קטנה, התהליך הזה נמשך שנים, הילדים נולדנו וגדלו ולא באמת היה לי פנאי לזה, רק כשהבן הקטן נולד התחלתי לעבוד בפיסול עם קרמיקה, בכל השנים שלפני פיסלתי בשעווה וחימר". העסק המשותף שלה ושל אסנת קיים כבר ארבע שנים, והן מתעסקות באומנות שימושית ועיצובית, ומשתתפות בתערוכות רבות ומוכרות בעולם. "השתתפנו בפרויקט מדהים שהתקיים באירוע מיוחד בקפה 'נוף ים' – הכנו 17 בלונים שרופים מקרמיקה ללא צבע, וכ-17 אמנים צעירים ציירו עליהם. כל הבלונים נמכרו במהירות, ואת הכסף תרמנו לעמותה בשם 'ניצוץ של תקווה' – עמותה המממנת  שיעורים פרטיים לילדים חולי סרטן שאינם יכולים להשתתף בשיעורים הרגילים בבית הספר."

גבעתיים עיר הולדתה

ראלי נולדה וגדלה בשכונת בורוכוב, הוריה התגרשו כשהייתה בת שנה, ואמה לפרנסתה עבדה במפעל עלית. האם הייתה מתחילה לעבוד מאוד מוקדם בבוקר, ולכן בגיל שש עברה לגור אצל הדודים שלה בשכונת גולומב, שם התגוררה עד גיל שש עשרה. "גרנו בכזאת צניעות, לסבתא וסבא שלי היה את הקיוסק הידוע בשכונת בורוכוב בכיכר. הייתה לי ילדות מדהימה מלאה בהכל, הייתי בכל חוג אפשרי, הייתי בנוער העובד והלומד, הייתי ילדה מאוד פעילה חברתית". ביסודי למדה בבית הספר 'כצנלסון', ובתיכון למדה ב'קלעי' במגמת כלכלה וסוציולוגיה. היא מוסיפה: "הייתי חיית חברה, הייתה לנו חבורה גדולה, ואספנו המון חוויות לאורך כל השנים, בחיים לא חשבתי שאני אעזוב את העיר הזו, קיבלתי ממנה המון, בעיקר בפן החינוכי, זוהי עיר מאוד תומכת, היו אז המון תקציבים לבתי הספר, והחינוך היה ברמה גבוהה".

לראלי יש דודה בעלת מוגבלות שכלית שעובדת ב'מעש גבעתיים' ולכן היא נמצאת גם היום באינטראקציה עם עיריית גבעתיים. "עיריית גבעתיים כל כך תומכת ועוזרת, תמיד מציעה לעזור, ומשתפת פעולה בכל דבר".

היא מוסיפה ומספרת לי בהתרגשות, שכל חברות הילדות שלה, שהיא בקשר איתן עד היום, עדיין גרות בגבעתיים: "הרבה שגדלו בגבעתיים לא עזבו אותה, אם אני לא הייתי פוגשת את בעלי, שהוא מתל אביב, לא הייתי עוזבת את גבעתיים. כל המשפחה שלי עדיין גרה בגבעתיים, אימא שלי, והדודים שלי, אני מגיעה לכאן המון. אני תמיד אומרת שזה גאווה לגדול בגבעתיים, זו עיר מאוד נחשבת, ויש תמיד הרגשה שיש למי לפנות, יש לי זיכרונות מאוד טובים מהעיר הזו, כמו משפחה אחת קטנה ומלוכדת, מרגישה המון שייכות לעיר הזו".

הצלת חייהם של כלבים חסרי בית

כבר ארבע שנים היא עוקבת אחר פעילותם של עמותות המסייעות לכלבי ההסגר, דרך הרשתות
החברתיות, ומצילה עשרות כלבים חסרי בית, או כאלו המיועדים להמתה. את תרומתה הכספית היא מעבירה למרפאות לטיפול אצל הווטרינרים, אשר דואגים להצלת חייהם של אותם כלבים אומללים. " אני לא עוזרת למישהו מסוים, כל כלב שאני רואה בהסגר אני רוצה לשחרר, כמובן שאין לי שליטה על כולם, אבל מה שאני יכולה אני ממהרת לעזור. אני מתעדכנת מדי יום ברשתות החברתיות לגבי מצבם של כלבים הזקוקים לעזרה, ובמקביל מחפשת לאותם כלבים בית אומנה, אין דבר יותר משמח מזה".

רגישותה של רלי לסביבתה, והאכפתיות שלה ניכרת בכל משפט ובכל מעשה שלה. היא מהווה מקורגאווה לעיר הזו, כילדה וכנערה שחונכה וגדלה פה, והפכה לאומנית מצליחה , המוצאת גם זמן להפוך את העולם הזה, למקום קצת יותר טוב.