מי האנשים המשרתים ביחידה כזו?

"הרוב המכריע של האנשים ששירתו ומשרתים עד היום בסמויה הם זן מיוחד. הם צנועים ולא מוכרים לציבור ובמקרים רבים גם במעגל מכריהם הקרובים אין יודעים מה עיסוקם המדויק" מסביר אבי "תרומתם הרבה של אנשי 'הסמויה' להצלחת המבצעים נותרת מאחורי הקלעים, ממש כמו אנשי היחידה. הספר הזה חושף לראשונה את חלקם של אנשי 'הסמויה' במערכה נגד הפשיעה, והם בהחלט ראויים להערכה על כך."

איזה אירועים בחרת לתאר?

"בחרתי לכתוב על האירועים המציגים בפני הקורא את שיטות העבודה של העבריינים – ומולם את ההתנהלות של העוקבים, אנשי 'הסמויה' ושל יחידות אחרות. בין שני עולמות אלה התנהל ומתנהל עד היום קרב מוחות שבו לצערנו היוזמה וההובלה נמצאות לרוב ומטבע הדברים, בידי העבריינים. המערכת המשטרתית על כל יחידותיה, וביניהן 'הסמויה', עושה ככל יכולתה כדי למנוע ולסכל הוצאה לפועל של כוונות זדוניות ובעיקר למנוע פגיעות בנפש.

הפעילויות והמבצעים המתוארים, במסגרת מגבלות שונות, נאמנים למציאות. רובם התרחשו לפני עשרות שנים וזכו לפרסום נרחב באמצעי התקשורת. מטעמים מובנים, שמותיהן, תיאורן ופרטיהן של חלק מהדמויות שונו או טושטשו.

האירועים מציגים מזווית מיוחדת את דרך החשיבה וההתנהלות של האובייקטים הנמצאים תחת מעקב – ואת אופן החשיבה, היוזמה, התושייה, קבלת ההחלטות של העוקבים אנשי הסמויה, ויישומן הנכון."

אתה יכול לתת דוגמא לאירוע שכזה?

"ביוני 1980 נחטף הילד אורון ירדן בן השמונה, תלמיד כיתה ג'. הוא יצא מביתו בסביון, בשעת צהריים, רכוב על אופניו לטיול עם לאקי כלב המשפחה. מאז הוא לא נראה יותר. הוריו הגישו תלונה במשטרה בשעות הערב ובישוב סביון התארגנה קבוצת חיפוש של התושבים. השעות חלפו ובמשטרה האמינו שאורון יופיע והפרשה תסתיים אבל התקווה לא התממשה. למחרת היום צלצל הטלפון בבית משפחת ירדן והתברר כי אורון נחטף והכופר המבוקש היה בסך שני מיליון לירות. בעקבות העובדה שמדובר בחטיפה, מונה צוות מודיעין מיוחד אך האמצעים הטכנולוגיים והפעילות החקירתית בשטח לא הניבו תוצאות וגרמו לתסכול במטה הארצי של המשטרה. בשלב זה הוחלט לערב את יחידת 'הסמויה' ולנסות למצוא קצה חוט לפתרון התעלומה. לאחר שנבדקו הנחות שונות ולא חלה התקדמות בחקירה, התארגנו במשטרה עם סכום הכופר ורשמו את מספרי השטרות. אז הגיעו שתי שיחות טלפון נוספות מהחוטף שחזר על דרישתו. אחת מהן הגיעה מתא טלפון ציבורי בראשל"צ והיחידה הציבה עליה תצפית כמו גם על נקודת המסירה של דמי הכופר ואחר מכוניתו של עמוס אביו של אורון. בשקית הניילון של דמי הכופר הונח משדר.

ההנחיות של החוטף הובילו להנחת שקית הכופר בתוך חבית ירוקה שסומנה באיקס לבן בשדה פתוח שהיה בקרבת שכונת נווה נאמן. צוותי התצפיות של היחידה התמקמו באיזור והמתינו. החוטף הותיר דף נייר עם הוראה: "תניח את שקית הכסף בתוך החבית. אחרי שהכסף יהיה בידי, תוך חצי שעה אשלח אליך את הילד במונית."

בשעה 23:15 הגיחה מבין השיחים דמות לבושה בבגדים כהים, שלפה את השקית מהחבית וברחה. בניגוד לתכנון המקורי ניתנה פקודה לכוחות לבצע מעצר. המשדר בשקית הכופר שבק חיים והחוטף הצליח להימלט. בסופו של דבר הוא נלכד כשהגיע לסניף בנק הפועלים להפקיד את השטרות המסומנים. בהתחלה הכחיש כל קשר לחטיפה ו'הסמויה' עקבה אחריו ואספה ראיות לביצוע המעצר. במהלך החקירה הוא הוביל את חוקריו לגופתו של אורון אותה טמן תחת ערימת גרוטאות בנתניה. צבי גור הועמד לדין בגין חטיפה ורצח ועדיין נמצא במאסר."

מה היה האתגר הכי גדול איתו התמודדת ביחידה?

"היו לא מעט אתגרים שכן, מצד אחד אתה צריך להביא מידע כדי למנוע מעשים לא חוקיים פליליים או ביטחוניים שחלקם, כמובן מה שמותר לספר… מופיעים בספר. שתי דוגמאות שאני יכול לספר: במסגרת משימה מיוחדת, 'הושיבו' אותי בבית המעצר 'אבו כביר' כדי להביא הוכחות למעשה פלילי ואפילו מסוכן. ודוגמא נוספת – אני ואחדים מחבריי השתתפנו בה וגאים בעשייתנו עד מאוד, קשורה בסיוע להכנת הנוקמים במתכנני ורוצחי י"א ספורטאינו באולימפיאדת מינכן 1972."

כעת הוא שוקד על כתיבת ספרו הרביעי 'המלחמה לחיים' ובין לבין הוא נהנה להתאמן בקראטה ולשתף את קהל קוראיו בחוויות שאסף לאורך שנותיו.