צלילי המוזיקה של אהרון שפי

סיפורו של האיש שהביא את המוזיקה לגבעתיים לפני יותר מ-60 שנה

נעמי לבנון-קשת

צילום: איציק רובין

בכל פעם, כשמתממש שיתוף הפעולה הפורה בין נגני הקונסרבטוריון העירוני של גבעתיים לבין בית הספר למוזיקה 'ליאו קסטנברג' בברלין, גרמניה, יש לאהרון שפי (90) עוד רגע של נחת. עוד טפיחה עצמית של השכם על  הישג מוזיקלי נוסף שלו, שהוא יזם והוציא לפועל לפני עשור. וכאלה יש עוד הרבה מאד.

לא מכבר ציין יום הולדת 90 במסיבת הפתעה חגיגית ומושקעת, שהתקיימה בתיאטרון גבעתיים בנוכחות ראש העיר רן קוניק  שברך אותו, בנוכחות בני משפחתו האוהבים ובנוכחות הרבה תלמידי-עבר, מהם מפורסמים מאד. הוא עצמו – כמובן שהתרגש מאד משפע הפרגון והאהבה, וזה הגיע לו.

את שפי אפשר לכנות, מבלי להגזים, אביו הרוחני, ובעצם גם המעשי, של הקונסרבטוריון העירוני. זהו איש שהגיל לא עושה עליו רושם והוא חי ונושם מוזיקה, ויותר מכך: רצון לעוד ועוד עשייה בתחום הזה.

בספטמבר 1954 התחילה החבורה חדורת המוטיבציה לעבוד בין כותלי בית הספר ובחנוכה כבר התקיים הקונצרט הראשון בנוכחות כל צמרת העירייה שהתכבדה וישבה… על כסאות של תלמידי כיתה ד'!

כינור, מפוחית, חצוצרה

הוא נולד בירושלים, בערב סוכות 1928 ובגיל שנה עקרה המשפחה לתל אביב. אמו היתה מורה. אביו שהיה נגר-אומן ונגן כינור ובהמשך אף בונה כינורות. אחותו הבכורה של אהרון, טובה שפיצן, היתה רקדנית וזמרת, ואחיו הצעיר תא"ל דב שפי שימש כפרקליט הצבאי הראשי ויועץ משפטי.

"כיון שאבי גם תיקן כלי נגינה – אנשי התזמורת הפילהרמונית היו בני בית בבית המלאכה של אבא" – מספר אהרון – "אהבתי מוזיקה מגיל צעיר. בגיל 8 כבר הייתי בהרכב מפוחיות שנדד בשבתות בין מועדוני נוער בעיר. בגיל 10 למדתי, שנה בלבד, כינור. מבית הספר 'תחכמוני' נזרקתי בכיתה ז' והתחלתי לעבוד כשוליה במוסך אופנועים. רחצתי מנועים ואחר כך עברתי למוסך 'אגד'. כל הזמן הזה גם ניגנתי במפוחית וכבר למדתי, לבד, לתקוע בחצוצרה".

ב-1943, בהיותו בן 15 הוא נשלח ל-3 שנים כ'ילד חוץ' לקבוץ אשדות יעקב, שם השלים את לימודי התיכון בהצלחה ובקבוץ אפיקים למד חצוצרה בצורה מסודרת.

בסוף 1947 קבל צו גיוס ל…שבועיים והוצב בחי"ש-פרברים. בהמשך נקרא כך כמה פעמים למחזורי גיוס קצרים. "באפריל 1948 שובצתי למחנה קלט בקרית מאיר ת"א ובעת הנפת הדגל שם, ב-14.5.1948 – זכיתי לתקוע בחצוצרה" – הוא נזכר בנוסטלגיה – "בהמשך, כשהוקמה תזמורת תותחנים  נקראתי להתייצב לשורותיה. פה גם הייתי מנצח ומאוחר יותר, כשהוקמה תזמורת צה"ל הגעתי כחצוצרן ראשי".

כאן, בתזמורת צה"ל, הכיר את מי שעתידה להיות אשתו, עדנה,  כיום בת 82, בת קיבוץ בית אלפא, שהיתה נגנית קרן יער ורקדנית.

עם השחרור, ב-1950, פנה  אהרון ללמודים במדרשה למורים למוזיקה, שאותה ניהל אז ליאו קסטנברג. במקביל ללימודיו ניגן באופרה הישנה ובתיאטרון הבימה, "ואפילו קצת בפילהרמונית" – הוא מחייך – "עם קבלת ההסמכה להוראת מוזיקה התחלתי לעבוד במעברת חולון וביזור (כיום אזור) בה גם הקמתי תזמורת ומקהלה".

"ב-1960, כשכבר התגוררתי עם משפחתי בגבעת רמב"ם, טיילתי ברחובות וראיתי, ברח' הל"ה את בית התרבות ע"ש סיני שעמד ברובו שומם ומוזנח. שם חנכנו את ה'קונסרבטוריון העירוני גבעתיים'

וכל השאר היסטוריה…

ב-1953, הגיע לגבעתיים, והחל ללמד בבית ספר כצנלסון, במטרה לתת חינוך מוזיקלי לכמה שיותר ילדים ובני נוער, ולהגשים את חלומו להקים תזמורת. "כי ב'כצנלסון' היו כלי נגינה" – הוא צוחק בהיזכרו באותם ימים רחוקים.

כשאיתו ששה מבוגריו של ליאו קסטנברג, כולם חדורי אותה מטרה, פנה אהרון למרדכי לחי, אז מנהל מחלקת החינוך והתרבות בעיריית גבעתיים, והציע לו לא פחות מאשר : … הקמת מכון למוזיקה! לשמחתם התלהב לחי והפגישם עם ראש העיר דאז, שמעון בן צבי, שדווקא היסס מעט והציע: "תתחילו בקטן, באישורי, בביה"ס כצנלסון, ונראה מה הלאה…".

בספטמבר 1954 התחילה החבורה חדורת המוטיבציה לעבוד בין כותלי בית הספר ובחנוכה כבר התקיים הקונצרט הראשון בנוכחות כל צמרת העירייה שהתכבדה וישבה… על כסאות של תלמידי כיתה ד'! בשלב זה אמר בן צבי כי  הם יקבלו את כל העזרה האפשרית. אבל תקציב לפעילות זו עדיין לא היה.

ליוזמה המוזיקלית הזו הייתה היענות מרשימה ביותר ומרגע שפורסמה ההרשמה הגיעו כ-80 תלמידים, חלקם כאלה שכבר ניגנו והיו בחוגי מוזיקה שונים. מבין הנבחרים למה שאפשר לכנות 'המחזור הראשון', היו: 36 חליליות, 24 נגני פסנתר, 10 נגני כינור, ו-10 נגני אקורדיאון. "כל אלה באו ללמוד נגינה באופן מקצועי, עם מיטב אנשי המקצוע באותם ימים" – אומר אהרון בסיפוק.

"ב-1960, כשכבר התגוררתי עם משפחתי בגבעת רמב"ם, טיילתי ברחובות וראיתי, ברח' הל"ה את בית התרבות ע"ש סיני שעמד ברובו שומם ומוזנח. שם חנכנו את ה'קונסרבטוריון העירוני גבעתיים'.

במשכן החדש כבר היו 25 מורים כשלקראת סוף שנות ה-60' כבר היו מאות תלמידים.  בשנות ה-60' וה-70' לסירוגין, גם לימדה שם  אשתו עדנה, מנדולינה.

ה'בייבי' המוצלח של שפי

שפי מונה למנהל המוסד והמשיך, חלקית, ללמד מוזיקה בבי"ס כצנלסון עד שעזב והתמקד כל כולו בקונסרבטוריון – שהיה ה'בייבי' המוצלח שלו. באותה עת גם הצליחו לקבל הכרה ממשרד החינוך והתרבות שכללה גם תקציב.

במהלך שנות ה-60 יצא למספר שליחויות בחו"ל והיעדרו ניהלו את הקונסבטוריון צבי צרי ומרדכי שחר.

במהלך שנות ה-70' וה-80' שימש  כמנהל המוזיקלי של להקות המחול – גבעתיים, איתם נסע להופעות בחו"ל כשהוא גם מנגן בחצוצרה וגם עושה את העיבודים המוזיקליים, והמשיך בניהול הקונסרבטוריון עד פרישתו ב-1993.

בשנות ה -80' נוספה לבניין קומתו השלישית ומי שתרמו לכך היו בני הזוג רמות (תורג'מן), שרצו לעודד את החיים המוזיקליים בעיר ובנם אריק רמות משמש כיו"ר.

המקום שוקק חיים רוב שעות היממה. מלבד שעורי הנגינה יש למקום תזמורת נשפנים, תזמורת כלי קשת, תזמורת גיטרות, תזמורת ג'אז ותזמורת כלי נגינה מזרחיים. "גבעתיים היא עיר מנגנת. בכל בתי הספר מתקיימים שעורי מוזיקה/נגינה בכלים שונים, במסגרת הלימודים ואלה שבוחרים להמשיך, כיחידנים – מגיעים אלינו" הוא מסביר.

"גבעתיים היא עיר מנגנת. בכל בתי הספר מתקיימים שעורי מוזיקה/נגינה בכלים שונים, במסגרת הלימודים ואלה שבוחרים להמשיך, כיחידנים – מגיעים אלינו"

סיבה לגאווה

הוא גאה בבוגרים מפורסמים של הקונסרבטוריון שעשו חיל ברחבי העולם, ביניהם: מירי בן ארי – בניו יורק, אמיר כץ – בגרמניה, אורית וולף באירועי המוזיקה שלה במוזיאון תל אביב ועוד. הוא גאה לנקוב בשמות פרופסורים שיצאו מכתלי המוסד בהם אריאל צחור – באייוה,  ועמית פלד – במרילנד.

למרות שלכאורה הוא בגימלאות, הוא חבר בועד המנהל של המוסד, הוא חבר בתזמורת הנשפנים, כנגן חצוצרה וטובה, במסגרתה הוא מופיע. כיום הוא עוסק בעיקר בכתיבת מוזיקה ובעיבודים בהתנדבות, עבור "זמרשת" ומספר בגאווה שיש לו 125 עיבודים שעשה לשירים מלפני קום המדינה.

"אני עדיין פעיל בעמותת "הנוער המוזיקלי" ובמשך תקופה אף ערכתי את  עיתונם 'גתית'.  אני צועד הרבה. עושה הרבה 'שבץ נא' להפעלת המוח. מידי פעם עוד הולך לקונצרטים. לרוב לבד ומקשיב הרבה למוזיקה ברדיו ובערוץ 'מצו' בטלוויזיה, וגם משתתף בפייסבוק בפורום מוזיקאים" – מפרט אהרון.

עדנה ואהרון הורים לשלושה ילדים וסבים לשישה נכדים נהנים לארח את בני המשפחה שאוהבים להגיע לדירתם הצנועה בגבעתיים, בערבי ששי, ואז הבית מתמלא צלילים נפלאים כשכולם מנגנים ביחד, בעיקר שירים ישראליים.