ביום ראשון, ה-22 באוקטובר, כשבועיים אחרי פרוץ המלחמה שהכתה עם שלם בתדהמה ובתחושת אבל כבד ופחד – ענד עמרי יצחקי טבעת על אצבעה של מיכל גנז, מזכירת ראש העיר גבעתיים, רן קוניק. בתה שירה, מנישואיה הראשונים, הייתה השושבינה כשהיא לבושה בשמלה לבנה תואמת.
כשיצאו מהרבנות לרחוב וייצמן, כשמיכל בשמלת הכלה ועמרי בבגדי חתן עם הנשק על הכתף – עצרו אותם העוברים ושבים, מחאו כפיים, וברכו אותם בהתרגשות. ניכר היה שגם תושבי העיר זקוקים לאתנחתא טבעית של שפיות בימים נוראים אלו.
חלק ראשון: מיכל
מיכל (39) נולדה בגבעתיים, למדה ב'יגאל אלון', עסקה בהתעמלות אמנותית במרכז הספורט ברמת יוסף והייתה חניכה ומדריכה ב'צופים'. את שנות התיכון עשתה ב'בליך' לאחר שהוריה עקרו לרמת חן הסמוכה, ואת השירות הצבאי – בבסיס מודיעין באיזור.
אחרי הצבא נסעה לשנה וחצי והסתובבה באוסטרליה וניו זילנד, המשיכה בתאילנד והודו וחזרה לארץ ללימודי משפטים במכללת רמת גן. "במקצועי אני עורכת דין וארבע שנים עסקתי במקצוע, בדיני נזיקין ועבודה" – היא אומרת – "ואז עזבתי ל'ידיעות אחרונות' ועבדתי 7.5 שנים כעוזרת מנכ"ל, עד שהרגשתי שמיציתי ולפני שנה התקבלתי לעבודה כמזכירת ראש העיר רן קוניק."
כשהייתה בת 28, נישאה לרן, מתופף צעיר ממנה בארבע שנים, שאז הופיע עם נתן גושן. הם הכירו בהופעה, נישאו, הביאו לעולם את שירה (8.5) והתגרשו כשהיא הייתה בת שנה וחצי. מכיוון שהוא היה בן נס ציונה הם עברו, עם נישואיהם, להתגורר בעירו. מיד לאחר הגירושין חזרה מיכל, הפעם עם בתה, לצור מחצבתה – גבעתיים, קרוב להורים ולשני האחים.
חלק שני: עמרי
את עמרי יצחקי (38) הכירה בפייסבוק בקבוצת הגרושים 'דרים טים'. היא שלחה הצעת חברות ובין השניים החלה תכתובת ארוכה, של כשלוש שנים, שהפכה לחברות טובה וקרובה, של שיתוף הדדי בסיפורי הזוגיות ובחיים בכלל, אבל הכל נשאר במישור החברי ובין השניים לא התפתחה זוגיות.
עמרי, לוחם בחטיבת הנח"ל, עשה כמו כולם את הטיול המסורתי שלאחר השחרור. היעד שלו היה דרום אמריקה שם פגש את אשתו הראשונה שנפטרה מסרטן שנתיים לאחר נישואיהם. עמרי, האלמן הטרי, שקע באבלו, בטוח שחייו נגמרו, עד שהחיים הוכיחו שהם חזקים והוא נישא בשנית, אבל הפעם התגרש אחרי שנה.
כשהחלה ההתכתבות עם מיכל, הוא מאוד התלהב ממנה, כמעט למן ההתחלה, אך לא יזם פגישה לאחר שהבין ממנה שהיא לא בעניין זוגיות ובוודאי שלא בעניין ילדים. ובכל זאת הוא המשיך בחברות שלהם, שהייתה חשובה לו מאד. לא ויתר ובסתר ליבו קיווה שיום אחד יחול שינוי.
"כשיצאו מהרבנות לרחוב וייצמן, כשמיכל בשמלת הכלה ועמרי בבגדי חתן עם הנשק על הכתף – עצרו אותם העוברים ושבים, מחאו כפיים, וברכו אותם בהתרגשות. ניכר היה שגם תושבי העיר זקוקים לאתנחתא טבעית של שפיות בימים נוראים אלו"
חלק שלישי: תפנית בעלילה
"חברים שונים סיפרו לי שהוא 'מבואס', שרוצה להיות איתי בזוגיות. אבל לי זה לא היה נכון"- מספרת מיכל – "השינוי, שהוא בעצם התפנית בעלילה, אירע לפני כשנה, כשאמי חלתה בסרטן. זה נתן 'כאפה' אמיתית לחיים שלי. עולמי חרב עלי פשוטו כמשמעו ונזקקתי למישהו אמיתי שאפשר להישען עליו. כשהצעתי לעמרי להיפגש – הוא חשש שאבריז לו, אבל הבטחתי ועמדתי במילתי. נפגשנו בבר שכונתי בעיר, דיברנו ארוכות והרגשתי שהוא קשוב אלי. שאפשר לסמוך עליו. מה גם שהוא אמר שמבחינתו כבר השלים עם העובדה שלא יהיו לו ילדים. וזה היה הרגע שהצעתי שננסה זוגיות. במהלך כל התקופה שבה אמי נותחה ולאחר מכן עברה טיפולים קשים – עמרי היה לצידי ואיתי ופתאום הבנתי שמשפחה היא-היא מהות החיים האמיתית, ולא מסיבות ובילויים כפי שסברתי עד אז. זה גם שינה את דעתי על ילדים, ובמיוחד לאחר שראיתי עמרי מתנהל עם בתי שירה. ידעתי שהוא יהיה אבא נהדר ובן זוג תומך ומחזק".
ב-11 ביולי, כשאמה כבר הייתה בשלבי החלמה מתקדמים, חזרה מיכל הביתה ועמרי הפתיע אותה עם בלונים וחולצת MARRY ME והצעת נישואין רשמית. "לא באמת הופתעתי כי חיכיתי לזה" – היא צוחקת ומפרטת: "תיכננו חתונה ב-22 באוקטובר, משהו קטן במסעדה במגדל עזריאלי, אחרי הכל לעמרי אלה נישואין מספר 3 ולי – אלה נישואין מספר 2".
הם תכננו ולחיים הייתה תכנית אחרת. ב-7 באוקטובר התהפכו חיי מדינה שלמה. הכל נראה כמו בור שחור שאליו רק נופלים. באותה שבת שחורה היו שניהם בסיני. נסעו לבלות, ושם שמעו משהו לא ברור שנתן להם רק להבין שמשהו קורה בישראל. רק כשהצליחו להגיע לאילת שמעו על שאירע במסיבה ברעים והתחילו להבין את היקף האסון. "אני חיית מסיבות טראנס כל חיי. עמרי אוהב רוק אבל התחבר יפה לטראנס. באותה מסיבה היו לי הרבה חברים שאיבדתי"- היא אומרת. בשובם מאילת ביום ראשון, ה-8 באוקטובר, כבר המתין לעמרי צו 8 לצפון. פתאום כל החיים היו ב-HOLD . שום דבר לא היה ודאי. לא היה ברור. גם המסעדה שבה תכננו להינשא נסגרה, לאחר שכמה מהמלצרים בה נרצחו באותה מסיבה ברעים. אבל לא אישה כמו מיכל תוותר. אם היא כבר החליטה להינשא – אפשר להיות סמוך ובטוח שזה יקרה!
"בשובם מאילת ביום ראשון, ה-8 באוקטובר, כבר המתין לעמרי צו 8 לצפון. פתאום כל החיים היו ב-HOLD . שום דבר לא היה ודאי. לא היה ברור. גם המסעדה שבה תכננו להינשא נסגרה, לאחר שכמה מהמלצרים בה נרצחו באותה מסיבה ברעים. אבל לא אישה כמו מיכל תוותר..."
חלק רביעי: חתונה לעילא ולעילא
"הרעיון המקורי היה שמישהו מחברינו יקדש אותנו. לא רצינו לעשות משהו דתי. אבל הגורל כנראה רצה אחר"- היא מחייכת – "עמרי היה בצפון ואני אמרתי לו בטלפון שלא מוכנה לבטל ולא לשנות תאריך שקבענו. פניתי מיד למושיק גולדשטיין, המשנה לראש העיר ומחזיק תיק מורשת ישראל ופשוט ביקשתי עזרה. הפלתי עליו תיק לארגן לנו חתונה והוא לקח את זה ברצינות, כפרוייקט, ובאמת ארגן לנו חתונה לעילא ולעילא. באולם המועצה הדתית הוא דאג לשולחנות ערוכים יפהפיים, עד לפרט האחרון, וכהפתעה דאג לנו לדי-ג'יי ששימח את 60 האורחים שהגיעו, למרות האזעקות התכופות. אנחנו דאגנו לקייטרינג ולאלכוהול.
עמרי הגיע באותו בוקר לחופשה של 36 שעות, ודאג לרב מטעמו שקידש אותנו. חברים הלכו איתו לקנות בגדים ולשטוף את הרכב. הייתה לנו חתונה מקסימה ומיוחדת ומשם נסענו ללילה במלון בתל אביב"
למחרת עמרי חזר לבסיס בצפון, והוא הגיע פעם בשבוע-שבועיים לכמה שעות. לפני כשבועיים הוא השתחרר וחזר הביתה ולעבודתו כמתווך, משווק נדל"ן כשבמקביל הוא זכיין של סניף לנדוור בהרצליה.
מיכל עובדת בלשכת ראש העיר 'אינסוף שעות' כדבריה, תמיד יש שם לחץ והעומס מתחלק בין עובדי הלשכה. היא אומרת שהיא מאד שלמה עם החלטתה ועם רעיון הילד הנוסף. "הפעם אני יודעת בוודאות איזה אבא יהיה לצידי אחרי הלידה. עמרי כמה לילד, ואני רואה את היחסים שבנה עם שירה. אבהות היא המהות שלו וזה נותן לי שקט נפשי. זו חוויה מתקנת עבורי"- היא אומרת.
