

מאת: דבורה בוצ'מן
צילום: איציק רובין
שרית גיא נולדה כשרה קורנפלד בתל אביב המושלגת בחודש פברואר 1950. היא גדלה בגבעתיים ברחוב צה"ל "בבית שממוקם בקטע שללא מוצא במעלה גבעת קוזלובסקי," למדה בבית הספר כצנלסון והייתה חברה בתנועת הנוער העובד בקן בורוכוב.
כבר בגיל צעיר התגלה אצל שרית הכישרון היצירתי והנטייה לאמנות, למרות שעניין זה והעיסוק בו היה כרוך במאבק עם ההורים שהיו פליטי שואה וחרדו לעתיד בתם. "אמא שלי התעקשה שאלמד פקידות בבית ספר מקצועי כיוון שלא שמעה על 'גרפיקה' מעודה, והייתה משוכנעת ש'פקידות' הינו המקצוע שתומך בכבוד בבעליו. 'איזה פרנסה תצמח לך מציור?' שאלה אותי בזמן שלמדתי גרפיקה בבית הספר התיכון 'ויצו צרפת'."
למרות שהלימודים היו כרוכים במאמץ בשל יום הלימודים הארוך, והכנת העבודות הרבות לאחר שעות הלימודים, היא נהנתה מאד בשנים בהן בילתה שם מאווירת החופש והיצירה, ויחד עם חברתה אילנה הן עיברתו את שמותיהן לשרית ולאילנית. כמו כן קסם לה מאד העידוד שקיבלה ממוריה שאף המליצו עליה לתחרות 'קרן שרת לאמנים צעירים' ובגיל 16 זכתה בפרס.
בעת לימודיה בבית ספר התיכון עסקה שרית גם ברישום, בפיסול ובקיימות, ובחופשות הועסקה במשרדי פרסום וסטודיו שונים במגוון נושאים. כך מצאה עצמה עובדת עם עיתונאית האופנה ריקי בן ארי בעיתון 'לאישה', עם הפרסומאי יוסף בס שהיה בעל אחד ממשרדי הפרסום הגדולים בישראל של שנות השישים והשבעים, ואצל הגרפיקאי דן ריזינגר
אפשר להתפרנס מאמנות
את שירותה הצבאי עשתה כגרפיקאית במחלקת הדרכה במחנה המטכ"ל בתל אביב. "ביום בהר אחד כששוטטתי עם אמי ברחוב אלנבי בתל-אביב, פגשנו את יוסף בס, שמשרדו היה ממוקם בקרבת מקום, ואצלו עבדתי לפני הגיוס. הוא רצה להחמיא לי ואמר לאמי שאני מוזמנת לעבוד אצלו לאחר תום השירות הצבאי. 'כן' ענתה אמי: 'אבל לא במשכורת ששילמת לה כתלמידה'. מענה זה היה עבורי סוג של ניצחון והוכחה ניצחת שאכן אפשר להתפרנס מגרפיקה."
עם שחרורה מצה"ל החלה שרית לעבוד בסטודיו לגרפיקה 'האחים שמיר' – הסטודיו שעיצב את סמל המדינה, את שטרות הכסף והבולים הראשונים של ישראל ועוד.
במסגרת עבודתה שם עסקה בעיצובי לוגו, סמלים, כרזות, עלונים, בולים ומודעות. בתקופה בה עבדה עסק המשרד גם בעיצוב כרזות ובולים לשוק הבינלאומי. לרגל החידושים בתקשורת באירועי "שנת התקשורת הבינלאומית", עוצב בסטודיו בול עבור המדינה האפריקנית "טוגו", ושרית שימשה בבול זה כדוגמנית שאחזה בשפופרת מכשיר טלפון לחצנים חדיש אשר הוחדר לשוק באותה עת במקום טלפון החוגה הקונבנציונלי.
לאחר לידת בנה השני עזבה את מקום עבודתה כדי לטפל בילדיה ובסוף שנות השבעים חזרה לעבוד במשרדי פרסום וגרפיקה שונים: 'אריאלי', "סטודיו אוטו וליש', 'סטודיו ניסן לוינגר' ועוד. היא התקדמה והייתה למנהלת סטודיו, קיבלה עובדים חדשים, בחנה את כישוריהם וכו' ומעל לכל – יצרה וציירה.
אפשר להתפרנס מאמנות
את שירותה הצבאי עשתה כגרפיקאית במחלקת הדרכה במחנה המטכ"ל בתל אביב. "ביום בהר אחד כששוטטתי עם אמי ברחוב אלנבי בתל-אביב, פגשנו את יוסף בס, שמשרדו היה ממוקם בקרבת מקום, ואצלו עבדתי לפני הגיוס. הוא רצה להחמיא לי ואמר לאמי שאני מוזמנת לעבוד אצלו לאחר תום השירות הצבאי. 'כן' ענתה אמי: 'אבל לא במשכורת ששילמת לה כתלמידה'. מענה זה היה עבורי סוג של ניצחון והוכחה ניצחת שאכן אפשר להתפרנס מגרפיקה."
עם שחרורה מצה"ל החלה שרית לעבוד בסטודיו לגרפיקה 'האחים שמיר' – הסטודיו שעיצב את סמל המדינה, את שטרות הכסף והבולים הראשונים של ישראל ועוד.
במסגרת עבודתה שם עסקה בעיצובי לוגו, סמלים, כרזות, עלונים, בולים ומודעות. בתקופה בה עבדה עסק המשרד גם בעיצוב כרזות ובולים לשוק הבינלאומי. לרגל החידושים בתקשורת באירועי "שנת התקשורת הבינלאומית", עוצב בסטודיו בול עבור המדינה האפריקנית "טוגו", ושרית שימשה בבול זה כדוגמנית שאחזה בשפופרת מכשיר טלפון לחצנים חדיש אשר הוחדר לשוק באותה עת במקום טלפון החוגה הקונבנציונלי.
לאחר לידת בנה השני עזבה את מקום עבודתה כדי לטפל בילדיה ובסוף שנות השבעים חזרה לעבוד במשרדי פרסום וגרפיקה שונים: 'אריאלי', "סטודיו אוטו וליש', 'סטודיו ניסן לוינגר' ועוד. היא התקדמה והייתה למנהלת סטודיו, קיבלה עובדים חדשים, בחנה את כישוריהם וכו' ומעל לכל – יצרה וציירה.
עם נישואיה עברה מגבעתיים לרמת אפעל ושם היא מתגוררת למעלה מ-50 שנה יחד עם בן זוגה זאבי, עו״ד לפרנסתו ואיש צבא לשעבר. שני בניה הם בוגרי תיכון 'בליך' ברמת גן. "האחד מהנדס, ומתגורר עם משפחתו בארה״ב והשני עו״ד, המתגורר בגבעתיים.
טביעת אצבע מדוייקת
בתחילת שנות האלפיים החליטה לפרוש מעבודתה כגרפיקאית והתחילה להקדיש את זמנה לציור. כיום שרית יודעת שתמיד חיפשה את דרכה בציור ואת טביעת האצבע שלה. המיומנויות של היותה גרפיקאית באות לידי ביטוי בציוריה. היא נעה בין הגרפי המדויק והמתומצת לבין המופשט והמתפרץ.
עם נישואיה עברה מגבעתיים לרמת אפעל ושם היא מתגוררת למעלה מ-50 שנה יחד עם בן זוגה זאבי, עו״ד לפרנסתו ואיש צבא לשעבר. שני בניה הם בוגרי תיכון 'בליך' ברמת גן. "האחד מהנדס, ומתגורר עם משפחתו בארה״ב והשני עו״ד, המתגורר בגבעתיים.
טביעת אצבע מדוייקת
בתחילת שנות האלפיים החליטה לפרוש מעבודתה כגרפיקאית והתחילה להקדיש את זמנה לציור. כיום שרית יודעת שתמיד חיפשה את דרכה בציור ואת טביעת האצבע שלה. המיומנויות של היותה גרפיקאית באות לידי ביטוי בציוריה. היא נעה בין הגרפי המדויק והמתומצת לבין המופשט והמתפרץ.
מאין את שואבת את ההשראה ליצירתך?
"אני קולטת מראות מיוחדים לטעמי ומצלמת ואז מעבירה לקנבס בדרכי שלי. אני אוהבת לבלות בתערוכות בארץ ובחו״ל ומחפשת את טביעת האצבע שלי בבחירת הנושאים שמעניינים אותי כמו למשל נופים. אני אוהבת ליצור ציורים בהן המתבונן מסתקרן לדעת מה עבר במוחי בעת הציור כמו למשל דמויות ללא ראש או רגליים ללא גוף והמתבונן משלים בדמיונו את הציור" היא מספרת.
עבודותיה עשירות הצבע שמאופיינות במגוון נושאים וחומרים מתקופות שונות. במגוון זה ניתן לראות ציורי אווירה עם נטייה גרפית מובהקת, לצד ציורי נוף ודומם פיגורטיביים נטורליסטים. הקומפוזיציות המופשטות שלה מושפעות מעברה העשיר כגרפיקאית יוצרת. מרבית הציורים מבוצעים בצבעי שמן או באקריליק, במכחול, בשפכטל ועל קנבס.
את יצירותיה של שרית תוכלו לראות בתערוכתה הראשונה המציגה רק חלק קטן מעבודותיה כשהן דוגמות את מגוון יכולותיה העשיר כאמנית, ואת השינויים האמנותיים שחלו בעבודותיה בתקופות חייה השונות.
שרית גיא: "טביעת אצבע – חיבורים, חלומות ובשלות", 21.3-23.4.23 גלריית עדי, מרכז קהילתי שז"ר גבעתיים, אוצרת דבורה בוצ'מן.
לאחרונה הורה בית המשפט לגננת לפנות את חצר הבניין ולשלם הוצאות משפט לדיירים שתבעו אותה
ב 15 במאי יפתחו את שעריהם ללא עלות 22 מוזאונים ברמת גן ובתל אביב כמו גם עשרות ברחבי הארץ
נפגשנו לראיון מיוחד ליום העצמאות עם מושיק גולדשטיין, המשנה לראש העיר ויו"ר 'יעד' – החברה הכלכלית של גבעתיים
״כשאני נשאל למה רצחתי גם ילדים, אני יכול רק להשיב ב-'אני לא כזה פחדן שאשאיר לילדים שלי עבודה שאני יכול לעשות בעצמי'.״ (מתוך הקלטות הנאצים)
עמדת פרחים ללא תשלום למשפחות שכולות בקניון עזריאלי גבעתיים
העיר גבעתיים נערכת לעצרות, טקסים ואירועים חגיגיים עבור תושבי ותושבות העיר. רן קוניק: "השנה יותר מתמיד אנו חווים את המשמעות העמוקה של הזיכרון – וגם של העצמאות"
א|ע|ולם המשפט התביעה נגד בנק דיסקונט מסתבכת, עשרות לקוחות מצטרפים לתביעת הענק טענות חמורות לניהול לקוי של חשבונות נאמנות. 70 תובעים נוספים נגד דיסקונט בטענה שאיפשר היעלמותם לכאורה של מאות מיליוני ש"ח מכספי המשקיעים בקבוצת
לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה נערכת העיר גבעתיים לעצרות וטקסים
מה קורה במקרים בהם ישנו מיעוט שמרגיש שהוא קופח?
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!