פרדי ברק פותח טיש

מאת: נעמי לבנון-קשת

בפסטיבל מספרי הסיפורים האחרון, שהתקיים,
כמידי שנה, בסוכות, בתיאטרון גבעתיים, הועלה, במוצאי שמחת תורה,מופע אחד קצת אחר: 'הניגון שיוצא מהלב' שהוא 'טיש' מיוחד של ניגונים, שירי נשמה וסיפורים יהודיים. זה היה ערב 'משולש' בהשתתפות מנחה הטלוויזיה שלומי גולדברג, שסיפר את הסיפורים והקלרניטן הידוע ישראל זוהר, כשמי שהרים את המופע הזה וגם שר בו, בהשתתפותהקהל- הוא פרדי ברק, (60) תושב העיר וחבר בקהילת בית הכנסת 'גבורת מרדכי', שמאחוריו שנים של ערבי זמר ומוסיקה, בהם כאלה עם מיטב היוצרים.

לפרדי סיפור חיים קצת יוצא דופן, שיש בו מסעות ונדודים משפחתיים, אך הקו המנחה בו הוא האהבה למוסיקה ובעיקר: לשירי ארץ ישראל.

מאנטוורפן לתל-מונד

הוא נולד באנטוורפן, בלגיה, להורים ניצולי שואה, אבא מהונגריה ואמא מאוסטריה, שבתום המלחמה עשו דרכם לבלגיה ושם נפגשו והקימו משפחה. ב-1959, בהיותו בן 3 עלה עם הוריו ואחיו הבכור, אז בן 4 – לישראל. המשפחה הצעירה הגיעה היישר לתל מונד, לשיכון קטן וצנוע ובעוד אם המשפחה הייתה מאושרת מהמהלך שעשו, הרי שהאב, שף מצליח ומוכשר לא נקלט בארץ ובהווי המקומי שכנראה לא דיבר אליו.

אחרי נדודים החליט האב שארה"ב היא היעד שלו ונחת שם בשנת 1973. שנה לאחר מכן הצטרפה אליו האם ופרדי, אז תלמיד י"ב, ואחיו, אז חייל, נשארו לבד בדירה. שנה לאחר מכן התגייס גם פרדי לצה"ל, וצורף לצוות הווי סדנאי שיריון. בתום השירות הצבאי עסק פרדי בעבודות מזדמנות, בעיקר כגיטריסט מלווה, בין היתר ללהקת 'האחים והאחיות'. ב-1982, והוא בן 27 ואב לבת קטנה, החליט פרדי שזה הזמן ללמוד בצורה מסודרת מוסיקה, ועשה זאת במדרשה למוסיקה בתל אביב.

"3 שנות הלימודים שלי במדרשה היו שנים נפלאות שחשפו אותי לעולם המוסיקה המדהים בצורה מסודרת, דבר שמעולם לא עשיתי קודם לכן" – מספר פרדי – "משחר ילדותי ניגנתי בגיטרה, אבל משמיעה בלבד כי לא הסתדרתי עם אף מורה. בתל מונד, בעיקר בשנות התיכון, הקמתי עם חברי הטוב, שניגן על כלי הקשה, להקת קצב והופענו הרבה, גם בחתונות. באחד מביקוריו בארץ אבא הביא ליSTEEL DRUMS   כלי נגינה עממי העשוי מחביות נפט, ומוכר בעיקר בטרינידד בקרב הילידים. זה הפך למשהו ייחודי מאד בהופעות שלנו. במשך תקופה היינו להקת החימום של אריס סאן, בגיחותיו מניו יורק לארץ, והופענו בהרבה ערבי ראיונות – שהיו אז להיט. כל זה עשינו כתיכוניסטים, תחת השם 'צמד הסטיל באנד'. בהמשך, בצבא, בטרם צורפתי לשיריון, הופענו, חברי ואני, במשך שנה, כצמד בצבא".

ראשיתן של חבורות הזמר

בתחילת שנות ה-80', במהלך לימודיו במדרשה, כשלפרנסתו לימד גיטרה על ילדי ישובי הסביבה, גילה שהוא מאד אוהב זמר עברי, ובשל הצורך להתפרנס נולד הרעיון: חבורות זמר! במקביל החל ללמד מוסיקה בתיכון שבמכללת בית ברל.  "אבל יותר מכל דיבר אלי לשיר עם הילדים ואז התחלתי את ענין השירה בציבור. באותן שנים ממש הקמתי בתיכון הרכב ווקאלי שייצג אותם גם בחו"ל." הוא לא הסתפק רק בזה והקים גם חבורות זמר למבוגרים, שפעלו בשעות הערב, ומהר מאד מצא עצמו מנהל 15 חבורות זמר! כשהוא רץ מאחת לחברתה.

בהדרגה החל שמו להתגלגל בין גופים שונים, בעלי זיקה לשירה בציבור וכך ב-1995 הוזמן, על ידי תיכון בחולון, להפיק ערב מוסיקלי, לתלמידים והוריהם. "בבית הספר רצו ערב שירי נעמי שמר. אני הצעתי את שירי אהוד מנור ולשמחתי הם נענו ובניתי ערב שלם המוקדש לו" – משחזר פרדי – "בערב המופע טילפנו לי מבית הספר וסיפרו שאהוד מנור נענה להזמנה ויגיע! התרגשתי מאד. בערב כזה אני מנגן ושר את השירים כשברקע מוקרנות המלים והקהל שר איתי. בין השירים אהוד מנור סיפר עליהם." כך החל הערב המשותף לו ולאהוד מנור – 'אין לי ארץ אחרת' – שרץ בארץ, במסגרת 'אמנות לעם', בהצלחה תקופה ארוכה, עד 2005 – כמעט עד מותו בטרם עת של מנור.  בהמשך הפיק ערבים דומים לנורית הירש, לדן אלמגור – 'שרתי לך ארצי', לנתן יונתן, לנחום היימן, ולחיים חפר.

חיים שכאלה

מזה 15 שנה מפיק פרדי ברק ערבי 'חיים שכאלה' במסגרות פרטיות שבהן הוא עושה תיעוד אישי – כאירוע מרשים ומרגש, כשהוא גם מנחה ומוביל את הערב, תוך שזירת שירים המתאימים לאדם או לאירוע הספציפי.

בתוך כל אלה עלו הנישואין על שרטון וב-2005 הגיעו לסיומם. מאז 2008 הוא מתגורר בטבנקין, בגבעתיים, עם אשתו השנייה אסתר, רמת גנית במקור, והם הורים לילדה בת 3.5 הלומדת בגן חב"ד. "עברנו להתגורר בעיר, ובמיוחד בשכונה הספציפית, כי התאהבנו במקום ובאוכלוסייה. שנינו לא היינו דתיים וביחד חזרנו בתשובה, בהדרגה, לאט לאט, בסיוע האנשים המדהימים של הקהילה תוך קבלה אמיתית ומאור פנים של אנשי בית הכנסת 'גבורת מרדכי' המדהימים. אני ואשתי מצאנו בקהילה הזאת בית של ממש ופעם בשבוע יש אצלי בבית שעור עם רב".

אם בעבר היו לו הופעות רבות בערבי שבת ובשבתות הרי שמאז 2011 – בוטלו כל אלה והוא נהנה מהשקט בחיק המשפחה ומהסביבה הרגועה שלו, המורידה הילוך בסופשבוע. "זה לא היה פשוט, כי אחרי הכל זו הפרנסה אבל לקחנו החלטה ואנחנו עומדים בה" – הוא אומר.

בקיץ האחרון התקבל ל'סל תרבות אחרת' ובמסגרתו הוא מעלה, בכל בתי הספר בארץ, את המופע שהעלה בשעתו ביחד עם מנור המנוח, כשהפעם, בנוסף לשירה ולנגינה,  הוא גם מספר את מה שמנור סיפר בשעתו במהלך המופע.

עכשיו כאמור, לפסטיבל 'מספרי הסיפורים' האחרון, ה-23 במספר, הוא הפיק את 'הניגון שיוצא מהלב', בו שר שירים יהודיים קלאסיים, המוכרים לקהל הרחב, לצד שירי תפילה מוכרים ואהובים – כשכרגיל אצלו – המלים מוקרנות ברקע והקהל מצטרף בהתלהבות רבה. לאור הביקוש שהתגלה בשלב מכירת הכרטיסים, בימים שקדמו לפסטיבל עצמו, הוא מתכנן להמשיך את ה'טיש' הזה, בהרכב הזה, בכל הארץ, תוך התאמתו לחגי ישראל השונים.