דוד הירשפלד –  ממציא גאון וילד בנשמה

הירשפלדניצול שואה בן 87 שעבר את מחנה בוכנוולד וצעד את צעדת המוות המפורסמת לטרזינשטט אך בזכות תושייתו הרבה ואומץ ליבו, הצליח לברוח, להסתתר ולהנצל עם פרישתו לגמלאות החל להמציא וליצור דגמים של צעצועים המופעלים על ידי חשמל

מאת: חביבה רוטשילד

דוד נולד בפולין בשנת 1929 , שרד את מלחמת העולם השנייה, איבד את משפחתו והוא חי את סיפור חייו כאילו קרה זה רק אתמול. הוא זוכר כל פרט ומקום, אנשים ומראות. נפגשתי איתו ועם אשתו שושנה וראיתי ממש הכל במו עיני. מילותיו הפכו למציאות חיה ונושמת ואני פסעתי עימו נרגשת ונפעמת ממהלך חייו, אומץ ליבו, חוש היצירתיות המדהים שלו. ראיתי בדמיוני כל פרט , הרגשתי את הבדידות שליוותה אותו , את הרעב ויותר מכל את הרצון להישאר בחיים. הוא נשאר ילד , למרות שחצה את גיל השמונים..

שנות הילדות

דוד נולד בפולין בבובוב – גורליצה שם גדל עם שני אחים ואחות אחת, עד הגעת הגרמנים לכפר הולדתו. עבר עם אחיו לבית הדוד בכפר אחר, אשר הכיל משק גדול כשפרנסה ומזון לצידו, כך התוודע לעבודה חקלאית  ויגיע כפיים במקום בטוח ומשפחתי. ברבות הימים, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה  הועברו דוד ואחיו לגטו. אביו נפטר בסמוך למעברם ובאשר לאימו, איש אינו יודע מה עלה בגורלה. החיים בצל המלחמה זימנו לדוד התמודדויות קשות ותהליך הישרדות קשה ומפרך. ילד צעיר שנפרד מהוריו, עבר מקומות מגורים, ברח, התחבא, ניצל – בזכות תושייתו הרבה ואומץ ליבו. זה בלתי נתפס לחשוב על מה שהוא עבר. הילדות שלו , כל כך שונה ומנוגדת לכל תפיסה הומנית, אנושית, משפחתית. זה קשה מנשוא לחשוב על כך גם היום, מרחק עשרות שנים מהמלחמה הארורה ההיא.

מחנות העבודה

דוד עבד כנער במחנה עבודה בפלשוב בו התבקשו אסירי המחנה לעבוד בהנחת פסי רכבת למסילה אשר אמורה הייתה להקיף את קרקוב. העבודה התנהלה במשך כל שעות היום, בבגדים אזרחיים. דוד כנער חפר והעמיס אדמה על קרונות יחד עם אחיו, ללא אוכל . זכור לו שאחיו הגדול נכנס לאחד הבתים בסביבה וביקש לחם. הוא חזר עם פרוסה אחת. לאחר מכן ברח אחיו ובדומה לגורלה של אימו, אין דוד יודע מה קרה לו. הוא הספיק לברוח מתחנת משטרה לאחר שנעצר על ידי שוטר גרמני, כשפרץ את הדלת הנעולה שהייתה ללא ידית באופן יצירתי, הוא עבד במפעלים ליצור נשק ותיקון טנקים וטוען ש”הכל עניין של מזל” בחיים. עבודתו במפעל ליצור חשמל, חשפה אותו לסודות המקצועיים של התחום. הוא זוכר את האנשים שהגיעו צהובים (צבועים בצבע צהוב) לאחר יום עבודה במפעל לאבק השריפה שהיה סמוך למפעל החשמל. הם התקלחו לעיתים אצלם במפעל שהיו בו מים חמים. הוא גם זוכר היטב את משאיות הענק עם גופות היהודים שפונו מהאזור מידי יום. היו אלו אנשים שהובאו מהונגריה ורומניה למחנה ולעבודה במפעל, הם לא שרדו את התנאים הקשים .

 

השחרור מהגטו

המפעל האחרון בו הועסק דוד, הציל למעשה את חייו. עמוק בתוך האדמה שכן מפעל מוגן אשר יצר את  פצצות ה-  1V וה- 2V לאנגלים.  מידי בוקר נסע לשם מהגטו וקילף תפוחי אדמה במשך כל היום. אוכל לא היה חסר, קליפות תפוחי אדמה לצד הגנה , מעצם מיקומו של המפעל. לאחר שעבר את מחנה בוכנוולד וצעד את צעדת המוות המפורסמת לטרזינשטט, יחד עם כאלפיים איש , הגיע ושרד יחד עם ארבעים איש בלבד. הם הגיעו, השאר לא. בתאריך 8.5.45 שוחררו כולם על ידי הרוסים ובכך הגיע הקץ למסכת הזוועות אותן חווה במהלך המלחמה. דוד שוחרר יחד עם אחיו והוטס ללונדון על ידי ארגון “מונטיפיורי”. שם שהה שלש וחצי שנים, טופל ולמד עם עוד שלוש מאות נערים ונערות ששהו איתו יחד בבית ההבראה, כך הוגדר המקום.

 


העלייה ארצה והגיוס לצה”ל

דוד מספר שהוא לא רמז לאחיו על רצונו לעלות ארצה, שכן סביר להניח שהוא לא היה מסכים לכך. דוד עלה לארץ לבד, התנדב לשירות בחטיבה 7 גדוד 79. משפחה לא הייתה לו והוא התארח בחופשות אצל משפחה תל- אביבית , שם הכיר את מי שתהיה בעתיד אשתו. לדוד שני ילדים, פרופסור אבי שדה- מומחה לבעיות שינה בקרב ילדים, מתגורר בתל – אביב ויוסף הירשפלד העוסק בהייטק. יש לו חמישה נכדים ושלשנה נינים. לאחר פטירתה של אשתו, לפני עשרים וחמש שנים, נישא לשושנה, לה בת אחת. הם מתגוררים בגבעתיים בבית המעיד יותר מכל על אופיו ותחביביו של דוד. בית חם וצבעוני עטור המצאות אותם תכנן בנה במו ידיו ובעזרת מוחו הקודח.


ממציא ויוזם

דוד עבד ב”אגד” שנים רבות כנהג וכאיש סדנא, שם נודע בזכות רעיונותיו היצירתיים  והחדשניים, אחד מהם היה בעניין פירוק והרכבה של מנועי אוטובוס, על כך זכה בתואר העובד המצטיין השנתי בשנת 1976 ואף זכה בפרס נשיא המדינה. מעבר לכך, עם פרישתו לגמלאות החל להמציא וליצור דגמים של צעצועים המופעלים על ידי חשמל. יש לו ידע במכניקה, פיסיקה, חשמל, רובוטיקה ומה לא. עבודותיו, בהן צפיתי בהנאה ופליאה, מעידות יותר מכל על הסיפור של חיינו בארץ הזו. יש בהן הכל. בית כנסת וגן משחקים, צבא ופעילות ספורט. מסיבת ריקודים ואפילו גטו. מערכת תחבורה המייעלת נתיבי נסיעה , כסאות גלגלים לנכים ופתרונות למוגבלויות כאלו ואחרות. מלאכת מחשבת של ממש, עם דמויות וצבע, תנועה ויצירתיות שאין לה גבול. מוסיקה מתאימה ויותר מכל לב ענק המצוי מאחורי כל דמות ודמות. קשריו הענפים מסייעים לו באספקה שוטפת של מנועי מגבים (וישרים) המהווים את הבסיס להנעה של כל הדמויות. הוא אוסף אלטע- זאכן וחדר העבודה שלו פעיל ללא לאות שעות על גבי שעות. לזכותו יאמר שהוא מתייעץ עם אשתו, עת מפתח הוא דגם כזה או אחר.

 

איש מדהים שהוא ילד

דוד עבר איתי ממיצג אחד לשני, בהתלהבות של ילד. הוא הפעיל את המוסיקה, לחץ על המתגים החשמליים והדמויות נענו לו באהבה רבה. הן נעו וזזו לכיוונים שונים ברוגע ובחן. הן יפות ומיוחדות. דוד ממציא ויוזם, יצירתי וגאון בטירוף. מוצא זמן להתנדבות ב”מילבת” – עמותה המסייעת לנכים, שם הוא ממציא ומפתח עזרים המסייעים להם בחיי היומיום.

דוד לא נח לרגע, אופטימי וחזק. ילד שהתבגר בטרם עת המוצא מרגוע לנפש בחשיבה יצירתית והמצאות מיוחדות ,משחקי ילדות ואינסוף פריטים שליקט מחנויות ואוספים.

דוד הוא ניצחון הרוח על החומר עבורי. בכל המובנים. יותר מכל הוא מסמל את הדור ההוא שאיננו , את יפי הבלורית ומלח הארץ.

הייתי רוצה עבורו עוד קצת נחת. לראות את יצירותיו המדהימות במוזיאון ישראל , או לוחמי הגיטאות ואולי במוזיאון הילדים בחולון. הייתי שמחה  לצפות בעשרות ילדים נוהרים אליו כדי להנות ממחשבותיו שהפכו מזמן למציאות. אין דברים כאלה, אני אומרת לכם את זה באחריות מלאה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

השלימו בבקשה את בדיקת האבטחה

Wisite

בניית אתרים לעסקים
Wisite - Wise Site. Wise Choice.