מפגש אישי עם אריך

אריך (אליעזר) פיינר בן 92 ועשרה חודשים, תושב גבעתיים 44 שנים מקדיש את כל חייו להנצחת והנחלת זיכרון השואה

שיר נוי פיינר

אריך (אליעזר) פיינר תושב העיר גבעתיים בן 92.9, נולד ב1924 בצ’כוסלובקיה. ילדותו ובגרותו עברה עליו בצל זוועות שש שנות מלחמת העולם השנייה – החיים בגטו, העבודה במחנות העבודה, אושוויץ, צעדת המוות, כל זאת כשהוא בן 14 בלבד בתחילת המלחמה. עם סיום המלחמה חזר לעיר הולדתו אוסטרבה שם הכיר את הלנה (חווה) גם היא שורדת שואה והשניים נישאו.
אריך החל לעסוק בהדרכה ובהכנת נוער לעלייה לארץ ישראל ולאחר שעבר הכשרה עלה ארצה בשנת 1949 יחד עם הלנה, להגשמה בקבוצת גינגר. תוך פרק זמן קצר הם התגברו על קשיי הקליטה החדשים ועברו להתגורר בתל-אביב.  בנובמבר 1949 נולדה הבת הבכורה ציפורה – ציפי (לימים, אפלשטיין) ובאפריל 1956 נולדה הבת השנייה שושנה – שושי. שתי הבנות נקראו על שם הסבתות שנספו בשואה. בתל אביב הקימו בני הזוג מתפרה בה נתפרו בגדים לחנויות גדולות ומוכרות ובשנת 1973 עזבו את תל-אביב ועברו להתגורר בגבעתיים בה הוא מתגורר עד היום – 44 שנים. לפיינר 5 נכדים ו6 נינים. כל נכדיו התחנכו ולמדו בגבעתיים. עבור פיינר, המשפחה שהקים ושבה הוא גאה כל כך היא הניצחון.

לאחר שפרש מעסקי התפירה ועד היום, מקדיש פיינר את כל זמנו להתנדבות למען תיעוד, הנצחת השואה ובעיקר הנחלת זיכרון השואה לבני הדורות הבאים.
הנצחת השואה באמצעות שיח בין דורי

“כשאני מתיישב על ספסל ברחוב או מתהלך ברחוב התושבים מברכים אחד את השני בשלום, מתעניינים בשלומי ואני בשלומם. כשאני מספר לחברים מערים אחרות על היחס החם בעיר, הם לא מכירים את זה בכלל. הם מופתעים”.

בשנת 1986 החל להתנדב בבית הספר היסודי “בן-גוריון” בגבעתיים. אז שורדי השואה המעיטו לספר אודות הזוועות אשר עברו וחוו. ניכר כי עבור פיינר הנצחת השואה חשובה ביותר ועל כן פעל ופועל להעברתה לדורות הבאים באמצעות מפגשים אישיים עמו. פיינר מגיע מידי שנה (ולא החסיר אף לא שנה אחת) ביום השואה אל כיתות הלימוד וחושף בפני תלמידי בית הספר, הדור השלישי והרביעי את סיפור הישרדותו. ובנוסף, משתתף בטקס המרכזי לציון אירועי יום השואה והגבורה בו הוא, בין היתר, מתכבד ומדליק נר לזכר משפחתו שנספתה בשואה ולזכר כל מיליוני הנספים בשואה.
תרומתו של פיינר רבה לשיח הבין דורי והוראת השואה בקרב תלמידים בית הספר הינה ערכית וחינוכית בחיינו ובחיי הדורות הבאים.

הקשר המיוחד בין בני הנוער ופיינר תורם תרומה משמעותית לעיצוב הזהות האישית של בני הנוער ומחדד בקרבם ערכים של מוסר וחיבור למורשת. תרומתו ביצירת השיח הבין דורי היא בהקניית ערכים כדוגמת סובלנות, סבלנות, אהבת הארץ, הקשבה, ערכי התנדבות ותרומה לקהילה. פיינר מגלה אכפתיות כלפי התלמידים ומתייחס אליהם כנכדיו. במהלך השנים נוצרו בינו לבין תלמידים אשר השתתפו ומשתתפים בפרויקטים השונים קשרים אישיים אשר נשמרים גם מעבר לשעות הפעילות ועד היום.

“הקשר המיוחד בין בני הנוער לביני תורם תרומה משמעותית לעיצוב הזהות האישית שלהם ומחדד בקרבם ערכים של מוסר וחיבור למורשת. במהלך השנים נוצרו ביני לבין התלמידים אשר השתתפו ומשתתפים בפרויקטים השונים קשרים אישיים אשר נשמרים גם מעבר לשעות הפעילות ועד היום”

מידי שנה הוא משתתף גם בפרויקט “זיכרון בסלון”, בתאטרון עדות  ובקבוצת שורדי השואה אנסמבל השמיניסטים הפועלת בעיר ומשלבת תלמידים מבתי הספר. במסגרת הפעילות אף הועלתה הצגה “קליפות” שהעבירה את סיפור הישרדותם של המשתתפים.
בשנת 2004, פעל יחד עם ביתו ציפי על מנת להוציא לאור את הספר “אנחנו פה” שתיעד את סיפוריהם של שורדי השואה בעיר גבעתיים. פיינר הקדיש זמן רב מזמנו ופעל ללא דופי למען ההוצאה לאור של הספר שהיה לתיעוד הראשון המסודר של שורדי השואה המתגוררים בעיר.
בנוסף השתתף גם בפרויקט “פרח לניצול” וכן תרם רבות למסירת עדות ומידע למאגר יד ושם.

 

גבעתיים – עיר עם אופי מיוחד

מה מאפיין את גבעתיים כעיר? אני שואלת את סבא והוא מזדרז להשיב: “לגבעתיים יש אופי מיוחד. עיר ייחודית שמה שהופך אותה לכזאת היא בעיקר התושבים שמתגוררים בה. עיר חמה. כל אחד מכיר את האחר וגם מי שזר נרתם ומסייע אחד לשני. השכנים והתושבים מגלים אכפתיות, חום והדדיות. תושבים זרים מיד הופכים לחברים, כשאני מתיישב על ספסל ברחוב או מתהלך ברחוב או באירועים עירוניים, התושבים מברכים אחד את השני בשלום, מתעניינים בשלומי ואני בשלומם. כשאני מספר לחברים מערים אחרות על היחס החם בעיר, הם לא מכירים את זה בכלל. הם מופתעים”.

“יש לנו ראש עיר מיוחד! רן קוניק ראש העיר שלנו מתנהג כאחד העם, ללא דיסטנס, מגלה אכפתיות רבה ומעניק יחס אישי. זכיתי להשתתף בהרבה אירועים לגמלאים במועדון קפה אירופה שרן הגיע לנגן לנו באקורדיון והוא עושה זאת שוב ושוב וכולם רוקדים לצלילי הנגינה שלו. זה מאחד. יש לציין שאותו הדבר קורה גם עם סגנו בני רייך שמרבה לכבד אותנו בנוכחותו ומגלה אכפתיות רבה וגם עובדי הרווחה והגמלאים השונים  תמיד עם חיוך ויחס חם. אנשים צנועים שעושים הרבה”.

ומה לגבי השינויים שעברה העיר גבעתיים? אני שואלת “בשנים האחרונות רואים אור בעיניים כיוצאים בבוקר מהבית, רואים פרחים, עיר נקייה, יש פארקים וגינות מטופחות שאפשר לשבת בהן. לצד בנייה מואצת שהייתה בשנים האחרונות, יש גם חיים חברתיים, הרבה פעילויות, אירועים, טיולים לגמלאים וכשצועדים ברחוב כצנלסון נחשפים לשפע מקומות בילוי לצעירים, יש הרבה פעילויות גם לנוער ואירועים עירוניים לכל הגילאים, מופעים ועוד.  גבעתיים הייתה בעבר עיר שינה בלבד וכיום היא  הרבה הרבה מעבר לכך”.

 

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

השלימו בבקשה את בדיקת האבטחה

Wisite

בניית אתרים לעסקים
Wisite - Wise Site. Wise Choice.