שומר הסף

במסיבת הסיום של שכבת כיתות ח’ בבית ספר יגאל אלון, היה איש אחד צנוע שזכה לתשואות הקהל יותר מכולם או כמו שראש העיר רן קוניק היטיב לנסח: “אם רוצים לקבל מחיאות כפיים סוערות מילת הקוד היא יעקב!”

 גיא רוזנפרב

 

 

 

 

כל מה שרציתם לדעת על יעקב המאבטח של בית ספר יגאל אלון ולא העזתם לשאול

ילדות

יעקב לובין נולד בליטא ב-27.11.1952 כשהיא הייתה עדיין חלק מברית המועצות ועלה לארץ במרץ 1967 כשהוא בן 15 רק עם אחיו ואמו מפני שכשהיה בן שנתיים נהרג אביו בתאונת אופנוע.

הוא למד מכונאות רכב בבית הספר המקצועי עמל, המשיך ללמוד אמנויות לחימה והוסמך כמדריך קרב מגע בעל חגורה שחורה דאן 7.

משפחה

יעקב מתגורר במודיעין, נשוי לאולגה העובדת בבנק לאומי, אב לשלושה ילדים וסב לארבעה נכדים אותם הוא מפנק ולא מחנך. הם מאוד אוהבים אותו והוא מבלה איתם כל יום ארבע שעות אחר הצהריים כשהוא מסיים את העבודה שלו כמאבטח.

גבעתיים

בשנת 1976 בתחילת דרכו המקצועית פתח וניהל סטודיו לאמנויות לחימה ברחוב ויצמן בגבעתיים. לפני למעלה מ-20 שנה, הוא סגר את המקום מסיבות שונות והחל לעבוד כמאבטח בתיכון שמעון בן צבי, לאחר כחודש עבר לאבטח את בית הספר יגאל אלון והוא ממשיך בכך עד היום עם הרבה סיפוק. “הקשר עם גבעתיים ותושביה לא התנתק רק התחזק. אני מכיר הרבה תושבים ועובדי עירייה והם מכירים אותי ומאוד נחמד לי כאן.” הוא מוסיף בחיוך. לאחרונה יזמו אגף הביטחון ושירותי חירום בשיתוף מינהל החינוך וועדי ההורים את יום ההוקרה למאבטחי מוסדות החינוך בגבעתיים ויעקב זכה לקבל זר פרחים ושי מהעירייה וכמובן ציורים, ברכות ומתנות מהתלמידים.

תחביבים

הוא אוהב ליצור קשר עם אנשים, לדבר איתם ולשמוע את סיפורי החיים שלהם ולעשות מעשים טובים. התחביבים שלו הם כדורגל – “יותר לשחק ופחות לצפות” וכמובן אמנויות לחימה – קראטה וקרב מגע.

חינוך

מה ההבדלים בין חינוך ילדים בליטא לבין חינוך ילדים בישראל? אני שואל ויעקב מסביר שהחינוך בליטא היה שונה לגמרי. “התקופה הייתה תקופת ברית המועצות על כל המשתמע מכך – משמעת חזקה והרבה כבוד למורה. היחסים בין המורה לבין התלמיד היו יחסי הערכה. היחסים שלי עם התלמידים בבית ספר אלון הם יחסים של חברות והבנה. עם ילדים מדברים בגובה העיניים. צריך להבין אותם ולעזור להם במצבים שונים. כדי לקבל אהבה מהם צריך לתת להם אהבה. כשאתה מבין אותם הם יאהבו אותך.”

“כדי לקבל אהבה מהתלמידים הם צריך לתת להם אהבה. כשאתה מבין אותם הם יאהבו אותך.”

הדובדבן שבקצפת

מדי בוקר עוברים בשער בית הספר כ-900 תלמידים ויעקב זוכר את רוב השמות. עם חלק מהילדים יש לו ברכת שלום מיוחדת שכוללת ‘כיף’. איך אפשר לזכור 800 שמות אני שואל בתדהמה והוא מחייך מסביר: אני זוכר את השמות של התלמידים שקרובים אלי, שמבקשים ושרוצים שאני אזכור את השמות שלהם. כשהם מברכים אותי לשלום הם שואלים: איך קוראים לי? אם אני לא זוכר אני שואל בחזרה: נו, איך קוראים לך? ואז אני שומע את השם ומשתדל לזכור. מאוד חשוב לילדים שאני אזכור אותם בשם שלהם. הבנתי את זה כבר מזמן ואני משתדל לא לשכוח. את רובם אני זוכר וגם את ההורים שלהם.”

החוויה הכי טובה שלו היא האהבה והערצה שהוא מקבל מהילדים והקשר המיוחד שיש לו איתם. הוא חושב שיש לזה קשר למקצוע הקודם שלו כמורה ומדריך אמנויות לחימה “יש בתחום הזה הרבה פסיכולוגיה המאפשרת לי את ההכרה והקשר שאני יוצר עם הילדים”. אנחנו נפרדים בלחיצת יד ובברכת חופשה נעימה. בשנה הבאה כשאתגעגע ליעקב אחצה את הכביש מבית ספר שמעון בן צבי ואלך להתעניין בשלומו. אני בטוח שלא אשכח אותו לעולם.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

השלימו בבקשה את בדיקת האבטחה

Wisite

בניית אתרים לעסקים
Wisite - Wise Site. Wise Choice.