רק לא לבד – מגזין 10

רק לא לבד – קשישים בקהילה תומכת.

גבעתיים נמצאת במקום השלישי והמכובד מבחינת מספר הקשישים באחוזים ביחס לכלל האוכלוסיה בעיר, עמותת לה"ב – העמותה למען הקשיש בגבעתיים מספקת פתרונות נפלאים באהבה ומסירות.

מאת: בטי בן בשט.

"זה אבא שלי. פעם הוא היה איש חסון וזקוף, יפה תואר. הכל הוא עשה. היו לו ידי זהב ותמיד אפשר היה לסמוך עליו. הוא תמיד ידע מה צריך לעשות. אני זוכר כילד איך הייתי עומד לידו והייתה לי את תחושת הביטחון שרק הורה יכול להעניק, שהכל יהיה בסדר.

אני רואה אותו מתבגר ואני רואה את הזיקנה מטפסת ואוחזת בשולי גופו. גבו כפוף, צעדיו איטיים ומבטו לעיתים חלול ועייף ולעיתים ערני ומחייך. אני לא יודע מה עובר עליו. "קשה להזדקן" הוא אומר מדי פעם אבל עד שלא מגיעים לשם, לא באמת מבינים. אני משתדל לעזור, לעשות כל מה שאפשר כדי להקל עליו. אתמול הוא התקשר אלי כמה פעמים, כל פעם בשביל משהו אחר. זה התרופות שצריך להביא, או המנורה שצריך להחליף במקלחת, או השלט של הטלויזיה ש"לא עובד". ואני מנסה להיות הכי סבלני שאפשר. יש לי עבודה תובענית, אישה ושלושה ילדים וגם אני כבר לא בחור צעיר. אני מותש"

כמה פעמים שמעתם את המונולוג הזה? אולי לא מילה במילה ואולי בגוונים שונים. אבל המסר זהה לכולם: ההורים מתבגרים והילדים כבר לא ילדים, נקרעים בין אין ספור מטלות, בין עבר ועתיד.

ביחד עם תוחלת החיים שהולכת ומתארכת (הודות למדע, לרפואה, לאיכות ולאורח החיים המודרניים) כך הולך וגדל מספר הקשישים. המדינה והרשויות המקומיות מנסות לתת מענה לכל הצרכים של בני הגיל השלישי, אבל כמו בהרבה תחומים אחרים, יש מרווחים שהן אינן מצליחות למלא ובמקומות האלה פורחות העמותות. כך גיליתי את עמותת לה"ב – העמותה למען הקשיש בגבעתיים.

קהילה תומכת

עמותת לה"ב הוקמה בשנת 1986 בתמיכת אגף הרווחה. בעידן שמקדש את הנעורים וחרד מקמטים, למצוא אנשים שמדברים על "הקשישים שלהם" בהתלהבות ואהבה זה כמעט מדע בדיוני.

מנהלת העמותה, אסנת ליבוביץ: "העמותה פועלת בשיתוף פעולה מלא עם אגף הרווחה של עיריית גבעתיים. גבעתיים נמצאת במקום השלישי והמכובד מבחינת מספר הקשישים באחוזים ביחס לכלל האוכלוסיה בעיר (במקום הראשון נמצאת בת ים ובמקום השני חיפה), מה שאומר שזהו נתח משמעותי שצריך לדאוג לאיכות החיים שלו."

אסנת מספרת על מגוון הפעילויות בשני מרכזי היום ואני תוהה לרגע אם היא לא התבלבלה בין בני נוער לקשישים. הרצאות, סדנאות, חדרי מחשבים, מלאכת יד, פעילות גופנית, חדר קלפים, טיולים, ארוחות. בשעה שאנחנו יושבות בחדרה, המרכז שוקק חיים ותוסס כמו מסדרונות בית ספר יסודי.

"וזה לא הכל" מוסיפה אסנת "גולת הכותרת שלנו היא "קהילה תומכת".

קהילה תומכת נוצרה מתוך צורך. מתוך ההבנה שקשיש זקוק לסיוע על בסיס יום יומי במסגרת הסביבה הטבעית שלו, במסגרת הבית אליו הוא רגיל ובו הוא מתגורר ובמעגל המשפחתי שלו. הפורמט של קהילה תומכת קיים כבר למעלה מחמש עשרה שנה, הוא ניתן במאתיים חמישים ושש ערים ובכל זאת השרות המופלא הזה כמעט ולא מוכר.

אב קהילה

על השרות הזה אמונים שני אבות קהילה: יוסי סונינו ורפי שיק.

כמה לקוחות יש לכל אחד מכם?

יוסי ורפי עונים ביחד, ללא תאום מראש – "לא לקוחות! אנחנו לא רואים בהם לקוחות. מבחינתנו מדובר בבני משפחה." כל אחד מהם אחראי על כמאתיים בתי אב בגבעתיים. כשהם מספרים על הקשישים שלהם, קשה שלא להתפעל.

אסנת: "אב הקהילה הוא למעשה כמו עוד בן משפחה, והוא נמצא בסביבה כדי לטפל בתחזוקה שוטפת. הקשיש מקבל את מספר הטלפון הנייד שלו ויש לו קשר ישיר ובלתי אמצעי אל אב הקהילה "שלו". במצבים בהם קרובי משפחה אינם זמינים בטווח המיידי, אב הקהילה הוא כמו בן משפחה שנמצא קרוב וזמין בכל מצב. הוא יבצע תיקונים קלים בבית, ידאג להזמנת בעלי מקצוע במידת הצורך ויפקח על הקשר שלהם עם הקשיש (לרבות תשלומים שהם יתבקשו לשלם), הבאת תרופות, ציוד רפואי ואפילו ארוחה חמה בעת הצורך.

אמנם מאתיים בתי אב זה המון אבל גם הקשישים יודעים שאם נשרפה מנורה בשרותים בשעה עשר בלילה זה לא מצדיק להזעיק אותם. אבל קרו מקרים שבכל זאת הם מתקשרים ואם יש הצדקה לכך אב הקהילה נענה לקריאה גם אם זה שישי בערב ולפעמים גם באמצע אירוע משפחתי. יוסי ורפי אמנם עובדים בשכר וזו פרנסתם ומקצועם העיקרי אבל מבחינתם מדובר בשליחות, לא פחות מזה. שעות העבודה שלהם מוגדרות שבע בבוקר עד ארבע אחר הצהרים אך הם כוננים 24 שעות כך שבמקרים דחופים הם תמיד זמינים.

אב הקהילה נמצא למעשה בקשר גם עם בני המשפחה של הקשיש ויתכן אף שהוא יוזעק לבית הקשיש על ידי בן משפחה היות וגם להם יש את הטלפון שלו. אב הקהילה מכיר את המשפחה, יש לו את המידע על מה שקורה במשפחה. יוסי ורפי עובדים כבר למעלה מעשר שנים בעמותה והם נכס לכל הקהילה.

היום יש נטייה להשאיר את הקשיש  בביתו ולא להעבירו לדיור מוגן, גם בגלל המחירים הגבוהים. בקהילה התומכת הקשיש יודע שהוא לא לבד. הוא יודע שיש לו למי לפנות בכל מצב. השרות הזה כולל גם מענה למצבים רפואיים באמצעות לחצן מצוקה. הלחצן מחובר למוקד שמעניק מענה רפואי מיידי 24 שעות ביממה כל השנה. זה מוקד רפואי לכל דבר ועניין, אפשר להתייעץ עם רופא, להזמין רופא הביתה ובמידת הצורך נשלח אליהם אמבולנס ומפנה אותם לבית החולים. אם אדם נפל בבית והוא לא יכול לקום, גם אם יש מטפל/ת או בן/ת זוג שלא יכולים להרים אותו בעצמם, המוקד ישלח פרמדיק.

את השרות הזה יכול לקבל כל קשיש. אגף הרווחה מפרסם את השרות הזה וחלק מגיעים דרכם. הרוב מגיעים בשיטת חבר מביא חבר. אנחנו יודעים שהקשישים ובני משפחותיהם מאוד מרוצים מהשרות."

נניח שאני קשיש ואני רוצה לקבל את השרות הזה, מה צריך לעשות?

"קשיש שפונה אלינו, רפי או יוסי מגיעים אליו הביתה עם לחצן המצוקה וכל הניירת. קובעים פגישה כך שבן משפחה נוסף נמצא עם הקשיש. הם מסבירים ומפרטים את מהות השרות, מה הוא כולל וכל שאר הפרטים, כולל נושא התשלום.  עמותת לה"ב נמצאת בפיקוח של משרד הרווחה, אנחנו לא חברה פרטית ולכן גם המחירים נמצאים בפיקוח ואינם החלטה שלנו. מעבר לכך יש שתי רמות של סבסוד שנקבעו ע"י משרד הרווחה ובכל מקרה המחיר המקסימלי, נכון להיום, עבור שרותי קהילה תומכת עומד על מאה ועשרים שקלים לחודש, שמשולמים בהוראת קבע והם כוללים את לחצן המצוקה ושרותי המוקד הרפואי.

לא כל הקשישים מוכרים באגף הרווחה של העיריה. אם מצבו הקוגניטיבי של הקשיש תקין, אם לא חל עליו חוק סיעוד, אין לו בעיה כלכלית ופיזית הוא עצמאי, הוא אינו מוכר ברווחה. קשיש שירצה להגיע למרכזי היום מבלי שיש לו את ההטבות של מחלקת הרווחה יכול להגיע אבל יאלץ לשלם באופן פרטי.

מחיר יומי לשהות במרכז יום הוא מאה ושישים שקלים.  אדם שחל עליו חוק סיעוד ויש סבסוד עבורו ישלם חמישה עשר שקלים בלבד ליום ואלה הפרשים מהותיים. הסבסוד ניתן דרך אגף הרווחה של העיריה, שם גם מתבצעת הבדיקה מול הביטוח הלאומי מתוקף החוק.

קשיש שחוק הסיעוד אינו חל עליו אך מצד שני אינו יכול לשלם את הסכומים האלה, אגף הרווחה יסבסד אותו ברמות שונות. לא יקרה מצב שקשיש ירצה להגיע לכאן ובגלל מצבו הכלכלי הוא לא יוכל. לכן יש את כל שיתוף הפעולה, על מנת לרפד את הקשיש מכל הכיוונים כמה שאפשר."

הזיקנה יכולה להיות קשה וכואבת או רכה ומפויסת. הידיעה שיש מי ששמו להם למטרה לעטוף ולחבק את האנשים ש"פעם היו" מראה לנו שאפשר להזדקן בכבוד ואפילו בעדנה.