האהבה לספרות ולשירה

מגיל צעיר גילתה דליס ענין בספרות ורצתה להמשיך בתחום הזה אבל אביה עמד על כך שתצטרף לחברה ותעבוד איתו, והיא נענתה. בהמשך, משהרשתה לעצמה לעזוב את עסקי הבניה, ומשהטיפול בילד נכנס לפסים של שיגרה, היא התפנתה כל כולה לספרות ושירה, והחלה ללמוד בקורסים שונים באוניברסיטת בר אילן, ובהמשך אצל עמיחי, משה בן-שאול, אשר רייך, יעקב בסר, נתן יונתן ועוד. "למדתי המון שנים ויום אחד הבאתי חומרים שלי למשורר איתמר יעוז-קסט, ז"ל"- היא נזכרת – "הוא מיד החליט להוציא לי ספר! ומיד לאחר הוצאת הספר השני אצלו – כבר התקבלתי לאגודת הסופרים שבה הפכתי פעילה מאד".

בשלב זה היא כבר החלה לכתוב רשימות ביקורת בעתון 'דבר' ובעתון 'על המשמר' – עיתונים יומיים נחשבים, מהותיקים בארץ, שנסגרו לפני שנים. עכשיו היא עומדת להוציא ספר ובו אסופת ביקורות שלה מכל השנים כולל כאלה שפורסמו בכתבי-עת מובילים. כחלק מפעילותה באגודת הסופרים יזמה דליס את 'גלופה ראשונה' – הכרות עם סופרים ומשוררים שהוציאו ספר.

במקביל היא גם החלה לנהל בבית ראשונים בגבעתיים, סדנאות כתיבה, ויזמה ערבי ספרות רבים בויצ"ו ובנעמ"ת גבעתיים, בהם ראיינה סופרים ומשוררים מוכרים, הנענים ברצון להזמנתה.

הרומן עם גבעתיים

"בתחילת שנות ה-70, כשנישאנו, היינו זוג צעיר וכמו כולם חיפשנו דירה" – מספרת דליס, בחיוך, על תחילת הרומן שלה עם גבעתיים – "לבעלי היו שני עקרונות: לא לוקחים שקל מההורים ולא קונים דירה מקבלן! הפתרון שלנו היה לחפש גג קיים ולבנות עליו. חיפשנו גג לבנות עליו ומצאנו בגבעתיים, בבנין של שתי קומות, מאד ישן בן כמעט 100 שנה, מראשוני הבניינים בגבעת רמב"ם. הבית שלנו היה הגג הראשון הבנוי בגבעתיים! בנינו לאט לאט ולבד, והיינו בטוחים שהמגורים בגבעתיים יהיו זמניים ונשוב לתל אביב, אבל עובדה: אנחנו עד היום באותו גג בנוי ובאותה עיר כבר 45 שנה. כל כך התרגלתי לגבעתיים ואני כל כך אוהבת אותה שלא אחליפה בשום עיר אחרת".

הבן הגדול, שאמו אומרת עליו שהוא עצמאי מגיל צעיר מאד, מתגורר בתל אביבי ועוסק בתחום הבנייה, כאביו. הבן הצעיר מתגורר בבית, עובד בחנות ספרים וכמו אמו – גם הוא כותב.

ספורים מבתי קפה

בין יתר עיסוקיה הספרותיים הרבים היא מנחה השקות של ספרים, מפיקה ערבי ספרות, שבמהלך כל השנה האחרונה נעשו בזום, כמתבקש, אבל ברגע שאפשר יהיה – יחזרו להיות עם קהל חי ונושם, באולם.

כך גם פעילותה במכללה בקרית אונו, במסגרת עמותת 'על"ה'. עד הקורונה היא נהגה לקיים שם אחת לחודש, מפגש עם סופרים ומשוררים. מאז פרוץ המגיפה הכל עבר לזום והיא עושה זאת בהצלחה רבה אחת לשבועיים, כשבין המרואיינים שלה במסגרת זו אפשר למצוא שמות כמו הסופרות אדיבה גפן ודורית זילברמן, כותבים כמו יוסי אלפי, העו"ד בני דון יחיא ועוד רבים אחרים.

מאז ספרה הראשון ב-1992 הספיקה דליס להוציא עוד שבעה ספרים, מהם שניים של ספורים קצרים, הראשון שבהם ב-2003, היה 'ספורים מחנות יד שניה' (הוצאת עקד') והאחרון שבהם יצא ב-2017 'הסיפור בקצה הקפה' (הוצאת 'חדרים – בית הוצאה לאור').

"הספורים הקצרים שלי מבוססים על אפיזודות אותנטיות שנוכחתי בהן בזמן אמיתי. הראשון כולל ספורים אמיתיים מחנות יד שנייה בגבעתיים, שעיצבתי אותה לחברתי ונהגתי לשבת בה לעתים, וכך נולדו הספורים"- נזכרת דליס – "השני כולל ספורים מבתי קפה. אני נהנתנית, אוהבת מאכלים טובים ותמיד גם סוקרת בגדים של אנשים. הספורים אותנטיים כי אני אדם שעוקב, רואה פרטים ושוזר סיפור".