אִילוּסְטְרַצְיָה
כפי שכתבתי לא פעם במאמריי הרבים, גם הורים שהתגרשו )בין אם בהסכם גירושין ובין אם באמצעות פסקי דין(, נדרשים הם כל העת להתמודד עם מחלוקות שעולות מעת לעת בגידול הילדים. כבר אבהיר ואומר שמחלוקות הנוגעות לאופן גידול הילדים המשותפים עולות אף בין הורים נשואים ומאושרים אזי
לוודאי אלו עולות ביתר שאת בין אלו אשר מצויים בהליכי גירושין ואף בין אלו אשר התגרשו זה מכבר.
ובכן, חיסוני הקורונה לילדים מתחת לגיל 12 הינה סוגיה עליה חלוקים הורים רבים.
ברם, מה קורה במצב בו אנו עוסקים בילדים מתחת לגיל 12 אשר אחד ההורים מעוניין לחסן את ילדו והשני מסרב בכל תוקף?
בטרם אענה על השאלה הנ"ל אציין כי אין רלבנטיות כלל ועיקר באשר למשמורת הילדים עת דנים בסוגיה מסוג דא. זה לא משנה אם ההורה שמעוניין לחסן הינו משמורן של הילד אם לאו או שמא להורים משמרות משותפת. אבהיר כי בסוגיות הנוגעות לחינוך ובריאות הילדים, חל חוק ברור ומובן במסגרתו לשני ההורים הזכות להחליט על חינוכם ובריאותם של ילדם בין אם הוא מצוי במשמורתם ובין אם לאו.
אז בעצם איך מיישבים את הסוגיה הנ"ל? במקרה זה, אין ברירה אלא לפנות לבית המשפט למשפחה – שם יציג ההורה שמעוניין בחיסון את מצבו הרפואי של הילד, וימציא חוות דעת רפואית אשר תקבע שאם הילד יחלה חלילה בקורונה אזי יימצא בסיכון – או אז סביר להניח שהשופט/ת אשר י/תשב בדין יקבע לוודאי כי הילד יחוסן על אף התנגדות ההורה השני. אבהיר כי אני סבורה שמרבית השופטים ייקבעו כי יש לאפשר חיסון לילד גם אם איננו מצוי בסיכון רפואי אם יחלה חלילה בקורונה וזאת משום שהלך הרוח במדינתנו הינה לעודד חיסונים – אך שוב עניין זה נתון לשק"ד השופט.
באופן כללי יובהר כי היה והורה מתנגד לטיפול רפואי לילדו בעוד ההורה השני מעוניין בו – בית המשפט לעולם יבקש חוות דעת רפואית בדבר הצורך בטיפול ועל פיה יישק דבר. באותה הדרך יפסוק בית המשפט ככל הנוגע למחלוקות חינוכיות כגון: הצורך בשיעורים פרטיים, מעבר לביה"ס אחר מזה שהסכימו עליו ההורים קודם לכן וכיוצ"ב – שם ייקבע המורה הרלבנטי ולעיתים פקידת הסעד מטעם הרווחה אשר תמונה ע"י בית המשפט לצורך בחינה זו.
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!