שושלת מליקה

אופק מליקה שוער נבחרת הנוער זוכת מדליית הארד במונדיאליטו 2023

יהונתן מלכין

צילום: Fifa/getty

יוני 2023

כל אוהד כדורגל גבעתיימי וגם סתם חובב כדורגל ישראלי, מכיר היטב את השם מליקה על שלל גלגוליו בכדורגל הישראלי.

זה התחיל עוד בשמואל מליקה, אגדה רמת גן גבעתיימית ושוערה המצטיין של מכבי תל אביב בשנות ה- 60 וה-70 ומי שבאמתחתו שתי הופעות בנבחרת הלאומית הבוגרת.

השושלת ממשיכה עם ילדיו של שמואל – מאיר וירון, חלוץ ושוער שכיכבו בליגה הלאומית (הליגה הראשונה בישראל) בשנות ה- 90 העליזות, במכבי תל אביב הפועל ר"ג ועוד… והחודש – בזמן שכל המדינה התקבצה לה אל מול מסכי הטלוויזיה לצפות בקרב הישיר של הנבחרת מול דרום קוריאה על המקום ה-3 בעולם, וכולנו החזקנו אצבעות לנבחרת הנוער הנהדרת של ישראל במסע המופלא במונדיאליטו, "קפץ" לו למסך מליקה חדש, שם שעוד יילך איתנו שנים ארוכות קדימה – אופק מליקה, נציג העיר גבעתיים בנבחרת.

אופק, ספר לכולם איך זה מרגיש לשחק במעמד כזה?

האמת שלא ציפיתי לעשות קפיצה כזו מאליפות אירופה עד גיל 17 ישר למונדיאליטו ולמשחק כל כך חשוב. הכוכבים מבחינתי הסתדרו ואופיר חיים שהוציא אותי לטורניר – נתן לי את ההזדמנות והשרה בי רוגע ואני שמח שעמדתי בלחץ ושניצחנו כמו גדולים כדי להיות בטופ 3 בעולם…

זה כבר שנתיים שאני עושה דרך משמעותית בנבחרות, הרבה בזכות ההיכרות האישית עם מאמן השוערים שלי גיא סולומון שמלווה אותי לאורך התקופה שעברתי מהפועל רמת גן (שם גדלתי) להפועל רעננה…

מי כמוני, כנצר למשפחה של שוערים, יודע כמה זה קשה להתבלט כשוער, בייחוד שלא תמיד אתה מקבל את הקרדיט ואת ההזדמנות במקום הנכון ובזמן הנכון, ובייחוד שבנבחרת יש תחרות קשה, אבל אני שמח היום שבעבודה שקטה עם המון צניעות ורגליים על הקרקע אני מתחיל לקצור פירות.

איך זה להיות שוער במשפחה של שוערי עבר?

וואו, את האמת בפרספקטיבה של היום אני יכול להגיד רק דברים טובים וחיוביים… אני בא ממשפחה של שוערים – סבא רבא, סבא ואבא שלי היו שוערים ואפילו יש לי עוד שני בני דודים ששיחקו כשוערים, ככה שיש מספיק ממי ללמוד מה הדברים הטובים ומה עדיף לא לעשות, ואני יכול להגיד שלמדתי הרבה מכולם…

אבא שלי, מגיל קטן בגב שלי ודוחף אותי ברמות שאין לתאר… אני לא יכול להסביר במילים כמה שהוא עשה ועושה בשבילי, מלווה אותי בכל רגע ואני יכול לספור על שתי ידיים את המשחקים שהוא "פספס" בכל הקריירה שלי…

כמובן, שהמעטפת המשפחתית לא עוצרת שם… אמא תמיד הייתה שם איתי בצד המנטלי, ידעה לעשות שיחות נפש מכווינות גם בכדורגל וגם אם זה לימודים וענייני בנות.

אפילו סבתא שלי, רעייתו של שמואל מליקה ז"ל, בתור אחת שחוותה משפחה של שוערים בעצמה, עשתה לי דמיון מודרך לפני המשחקים החשובים והרגיעה אותי וידעה לתת את העצה הנכונה בזמן הנכון.

אופק, גדל והתחנך בעיר גבעתיים, בבית הספר בורוכוב ותיכון קלעי. כבר בגיל 4 החיידק הספורטיבי בעבע בילד, ששיחק בחוג הבית ספרי בבורוכוב לכדורגל. שנה אחר כך, כיאה נדד הילד אל המועדון בו שיחקו בני משפחתו – הפועל רמת גן שם שיחק 9 שנים עד לגיל 14. מאז, משחק אופק בהפועל רעננה הצנועה ועושה שם חייל שלא נעלם מעיני קברניטי הנבחרת.

לא היו לך מחשבות לפעמים לא לשחק כשוער, או אפילו לא לשחק כדורגל?

זה מדהים האמת… כי כבר מגיל קטן נחשפתי כמעט לכל סוג ספורט אפשרי… שיחקתי כדורסל, טניס, פינג פונג אפילו ג'ודו… כנראה שזה אצלנו ב-DNA לשחק כדורגל ולהיות שוערים.

לא אשקר, היו רגעים בגין קטן שאמרתי לעצמי – למה אני צריך את זה…? המשפחה הייתה מאוד דורשת ולא ידעתי לקבל ביקורת בהתחלה… אבל כשהתבגרתי הלימון הפך ללימונדה – הביקורת העצמית והביקורת מסביב גרמו לי להוציא מעצמי הרבה יותר ואני שמח על הנקודה שאני נמצא בה היום שאני גאה בכל העזרה והדחיפה שקבלתי מסביב שעזרה לי להתקדם.

איך הסתדרת כל השנים מבחינת החינוך העיר והשילוב התובעני של הכדורגל?

גבעתיים זו עיר ספורט, מהמורים ועד ראש העיר כולם תמכו וידעו לעזור לי ברגעים שלא הייתי ולהשלים לי את החומר הלימודי כדי שאוכל ללמוד במקביל להשקעה האדירה שהכדורגל דורש. היום, הרבה בזכות מורים שעזרו בדרך, אני מקבל תעודת בגרות מצוינת ומלאה הרבה בזכות העזרה הזו… אם זו דנה בן דור המחנכת שלי שתמכה מהרגע הראשון ומורי הספורט הנהדרים של תיכון קלעי שנתנו לי גב לאורך הדרך… אין ספק שהמערכת בעיר יודעת לדחוף את התלמידים להישגיות גם בלימודים וגם בספורט.

לאיפה אתה רואה את הקריירה שלך בטווח הקצר?

המעבר לבוגרים הוא שלב מאוד חשוב עבורי, בארץ קשה למאמנים לסמוך על שוערים צעירים בהתחלה וחובת ההוכחה תהיה עליי.. השאיפה שלי למעבר חלק כמה שניתן…

ובטווח יותר רחוק, 10 שנים מהיום?

הייתי רוצה להמשיך כמובן לייצג את נבחרת ישראל כי אין יותר מרגש מזה… ברמה האישית ארצה להשתלב באחת מחמשת הליגות הבכירות באירופה, וכמובן להתחתן ולהקים משפחה.

חשוב לי מאוד גם להישאר בקשר עם כל החבורה הקרובה שלי, חברים עוד מהגן, ושנהיה חברים לכל החיים…

איזה טיפ היית נותן לילד שקורא את הכתבה ורוצה להגיע גם לגדולות בכדורגל או בספורט בכלל?

קודם כל אני חושב שחשוב לדעת לקבל ביקורת מאנשים אחרים שרוצים בטובתכם ומבינים. אין הצלחה ללא עבודה קשה ונכונה… ומעל הכל להישאר תמיד עם הרגליים על הקרקע ולהיות צנועים בחלקנו.

היום, חשוב לי להגיד שזו זכות שאני מוקף והייתי מוקף לאורך הדרך באנשים טובים שרוצים בהצלחתי ולהגיד תודה לכל המשפחה – סבתא, אמא, אבא, וגם לסבא שמואל ז"ל שאני בטוח שהוא רואה הכל מלמעלה ומתרגש איתי ועם כולנו…