השליחות של הדר

הדר קפח בת הדור השלישי מטפלת באהבה בשורדות ושורדי השואה

מאת: נעמי לבנון-קשת

כששורדת שואה ערירית מטלפנת להדר קפח ואומרת לה בהתרגשות: 'תודה לך. המתנדבת ששלחת לי היא מלאך' – זה ממלא אותה בשמחה גדולה. הידיעה שהצליחה להתאים מתנדב שיפיג במידת מה את בדידותו של שורדי השואה – חשובה לה מאד ומרגשת אותה בכל פעם מחדש.

כבר כשנה וחצי שהיא עובדת בקרן לרווחת נפגעי השואה, ואחראית, בתחום החברתי, לכל הפעילות באזור תל אביב רבתי, הכולל גם את גבעתיים, רמת גן, בני ברק וגבעת שמואל, מה שאומר אחריות על מאות שורדי שואה ומתנדבים.

מנתונים שפורסמו ביום השואה הבינלאומי האחרון, בפברואר 2023, עולה כי כיום בכל הארץ ישנם 150,600 שורדי שואה. הקרן לרווחת נפגעי השואה מעניקה סיוע לכ-81 אלף שורדים המקבלים עזרה מכלל אפיקי הסיוע של הקרן.

הסיוע החברתי: שהוא התחום של הדר. הסיוע הסעודי-חמרי: הכולל בין היתר עזרה בטיפולי שיניים, משקפיים, מוצרים רפואיים וכיו"ב התחום הסוציאלי-פרטני: הכולל מצד אחד עזרה בתחום בריאות הנפש, ומצד שני, ובעיקר, סיוע במיצוי זכויות השורדים מול הגופים השונים.

הקרן עצמה ממומנת מתרומות, מתקציב ועדת השואה ומהרשות לשורדי השואה.

משליחה לשליחות

הדר קפח, בת ה-27, נולדה וגדלה בראשון לציון, וכבר מגיל צעיר הראתה נטייה ברורה לתחום החברתי על כל היבטיו. בכיתה י"א הייתה חלק מתכנית 'עמיתי דילר', תכנית מנהיגות יהודית שלה קרוב ל-30 סניפים ברחבי העולם, פעילה בתנועות הנוער בעיר הולדתה וכן במרכז הנוער ובשירות הצבאי שימשה משק"ית חינוך בצנחנים ואחראית חטיבתית על שיבוץ חיילים לוחמים בקבוצות של נוער 'תגלית'.

לאחר השירות בטיול בדרום ומרכז אמריקה, חיפשה ומצאה מתנס"ים וקהילות יהודיות וכך בין היתר הזדמן לה, ולעוד כמה ישראלים אכפתיים כמוה, לעשות באחת הקהילות האלה טכס מרגש ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

"בשובי לארץ כבר ידעתי שאדחה את הלימודים המתוכננים שלי" – היא מספרת – "ויצאתי מטעם ההסתדרות הציונית, במסגרת תכנית 'מוצ'ילרוס' – לעיר מנדוסה שבארגנטינה, שם חיה קהילה יהודית קטנה ועניה שלא יכולה לתחזק ולו חלק מעלויות שליח קבוע, ולכן ההסתדרות הציונית שולחת למקומות כאלה, פעמיים בשנה, בסמוך לחגי ישראל, שני שליחים, כל אחד ל-3 חודשים. אני הגעתי לשם סביב חגי האביב וימי הזיכרון והייתי איתם בדיוק בחגיגות ה-70 למדינה. זו הייתה חוויה מרגשת מאד".

בשובה מהשליחות למדה לתואר ראשון לימודי פוליטיקה וממשל, ותקשורת באוניברסיטת באר שבע, שם הכירה את בן זוגה דור ויחד השתקעו בגבעתיים, בשכונת בורוכוב.

"אני זוכרת שלקח לי הרבה זמן למצוא מתנדבת דוברת ספרדית לאחת השורדות שפנתה אלינו. כל כך שמחתי כשמצאתי לה מישהי מתאימה, וכשטילפנתי לבשר לה ענתה לי בתה, בדמעות, ואמרה שאמה נפטרה לפני שעה"

התפקיד המתאים ביותר

כשהדר נתקלה במודעת 'דרושים' של הקרן לרווחת נפגעי השואה, שהיא עמותה שלא למטרות רווח, שהוועד המנהל שלה מורכב משורדי שואה ומבני דור ההמשך, הבינה שזה התפקיד המתאים עבורה.

"תמיד הקשבתי בעניין רב לסיפורי מבוגרים על עברם, וזה כלל כמובן גם סיפורי שואה. עד שיום אחד, חגגנו לסבא יצחק, יום הולדת 80 וזו הייתה הפעם הראשונה ששמענו מה עבר עליו כילד בשואת יהודי בולגריה. זה היה ממש מאוחר בלילה ומאד בלתי צפוי ופשוט התקשינו להאמין שהוא שתק כל השנים. הוא גדל בעיר פלובדיב ובין היתר סיפר שאביו נשלח למחנה עבודה למשך כל שנות המלחמה ואמו, שהייתה חייבת להאכיל של שני בניה הקטנים, סחרה בבדים, אף שהדבר נאסר על היהודים. היא נתפסה והושלכה לכלא לכמה חודשים והוא ואחיו הצעיר נאלצו ללמוד לשרוד בקור וברעב. באותו ערב גם סבתא תמר, שגדלה בסופיה, סיפרה לראשונה, שלקראת סוף המלחמה הגלו את כל המשפחה להרים, ושם, הם ברחו ממסתור אחר למסתור אחר במשך תקופה. כל זה מאד השפיע עלי. בדיעבד גם הבנתי את סיבת השמחה התמידית ששרתה על סבא שלי שהמוטו שלו היה שנגדל בשמחה ובצחוק בלי דאגות ופחדים. סבי וסבתי עלו לארץ בימי טרום-המדינה, כל אחד נשלח למקום אחר ורק אחרי שנים, בשנות ה-50', הם הכירו זה את זו ואז גילו שעלו באותה אניה ושהוריהם הכירו עוד בבולגריה."

היא התקבלה לעבודה כרכזת התנדבות במחוז תל אביב הגדול, כשמהות תפקידה היא הפגת הבדידות בעזרת יוזמות שונות שהן על בסיס התנדבותי.

מספר השורדים הולך וקטן

"הפנייה חייבת להגיע מצד השורד או מי ממשפחתו" – מסבירה הדר ומפרטת: "בתחום שלי למשל, אנשים פונים למוקד הקרן והנציג מפרט באזניהם את האפשרויות שיש להם. הוא מנוסה ואם במהלך השיחה עולה, מצד הפונה, נושא הבדידות, או שהאיש אומר במפורש שהוא רוצה מתנדב – זה עובר אלי ולטיפולי. בעקבות פניית המוקד ואחרי אימות הפרטים, אני מתקשרת לאותו פונה ומבקשת שיספר לי על עצמו. לא כל אדם מתאים לקבלת מתנדב. לפעמים אני מציעה לבוא לבקר את הפונה – בביתו, וזה במקרה של ספק לגבי השורד עצמו או לגבי בטיחות המתנדב שעשוי להשלח אליו. כשאני חושדת שיש פה בעיה שלא אובחנה – אני מעבירה את הפנייה לעזרה הסוציאלית שבתוך הקרן שלנו, כדי שהם יטפלו מול הגורמים המתאימים".

היא מספרת כי מערך המתנדבים הוא מערך מורכב הנותן מענה לתחומים רבים. כך בין היתר יש 'גשר לקשר' מערך של כ-250 מתנדבים קבועים המגיעים פעם בשבוע לאותו שורד, לאורך תקופה, עם התחייבות מראש להתמיד למשך שנה לפחות. במקביל יש לנו 'סיירת התנדבות' בווטסאפ המונה כ-400 מתנדבים ומיועדת לעזרה נקודתית כמו: צורך בליווי לרופא, צורך להביא תרופות, חיבור מכשיר חשמלי כלשהו, כמו מאוורר, או אף טלפון חדש, והדגמת הפעלתו. בנוסף יש לנו גם MY DAY – זו קבוצת ווטסאפ של מתנדבים לחגיגות ימי הולדת פרטניים. הרכז שלנו, ים, הוא מגבעתיים. יש לו את כל תאריכי ימי ההולדת והוא שואל בקבוצה מי מוכן לברך את השורד ליום הולדתו ומי מוכן לטלפן ולשאול אם האיש רוצה שיבואו אישית ויחגגו לו ואיתו.

"העבודה הזאת לפעמים קשה כי נקשרים לאנשים והם הולכים לעולמם, 40 איש בממוצע מידי יום. אני זוכרת שלקח לי הרבה זמן למצוא מתנדבת דוברת ספרדית לאחת השורדות שפנתה אלינו. כל כך שמחתי כשמצאתי לה מישהי מתאימה, וכשטילפנתי לבשר לה ענתה לי בתה, בדמעות, ואמרה שאמה נפטרה לפני שעה. ומצד שני, יש טלפונים נרגשים של תודה אמיתית וכנה מצד השורדים שהצלחתי לסייע להם, להפיג את בדידותם, למצוא להם מתנדב מתאים שהם מאושרים איתו. זה משמח אותי ונותן לי כוח להמשיך".

היא יודעת שהעבודה הזאת, גם אם תתמיד בה, היא למספר שנים מוגבל מעצם העובדה העצובה, אך המציאותית, שמספר השורדים הולך וקטן מידי יום ביומו. אבל היא גם יודעת בוודאות שהיא רוצה גם בעתיד הרחוק יותר, להישאר בעולם החברתי.

התמונות באדיבות הקרן לרווחת נפגעי השואה