עם הקוטן בא הגודל

הקטנה הזאת מוכיחה שעם הקוטן בא הגודל, יכולות התמרון במקומות קטנים, הופכים אותה לנכונה ביותר בערים הצפופות.

עשר דקות ואני בגבעתיים, שגם בה יש רחובות קטנים וגדושים, וה-500 מתמרנת בקלילות וכל חניה מינימאלית היא עבורה בונוס אפשרי.

קלות התמרון, הכניסה והיציאה הופכים את תוצאות הקרב העירוני לידוע מראש.

ל-500 יש שלושה מצבי נהיגה. החסכוני שבהם לא ייתן לרכב לנסוע יותר מ-80 קמ"ש ואין אפשרות להפעיל את המזגן.

נסו לנסוע באוגוסט בתל אביב ללא מזגן…

מזגן חובה, אופציית נסיעה חסכונית ירד מהפרק (לפחות בין החודשים מאי-אוקטובר, במשך היום). אם לא נורא חם, אפשר לפתוח את הגג ואת החלונות, ואז נהנים מבריזה קלה, ובעיקר ממבטים של עוברי אורח.

יש מי שמוכן לסבול ולו רק בשביל תשומת הלב הזאת.

המצב הקיצוני נקרא דווקא "נורמל". יתכן וזה נורמלי, אבל מאד לא חסכוני. קצב שתיית הקילווואטים מדאיג ומאלץ את העיניים להישאר כל הזמן בהיכון.

"חרדת טווח"? כן ובהחלט !!

מצב הנהיגה רנג', הוא המעניין והשימושי ביותר, אופי הנהיגה העירונית מקבל כאן גישה אחרת, השימוש בבלמים כמעט מיותר. כל הורדת הרגל מדוושת הגז, בולם מיידית את הרכב. בדיוק כפי שזה קורה בעגלת גולף.

פעולה זו גם מטעינה בחזרה קצת אנרגיה למצבר.

כחלק ממבחן של רכב חשמלי אנו לומדים על אופן הטעינה בעמדות ציבוריות. על כביש 6 יש 4 תחנות עצירה שתיים בדרום ושתיים בצפון, ובהן מותקנות עמדות טעינה מהירות.

מי שנזקק לחשמל יעצור כאן, יתחבר בנוחות, ובזמן הזה יכבד עצמו בקפה ומאפה, ילך לשירותים או סתם יבהה בתנועה.

על כביש החוף אני מקבע את המהירות ל-90 קמ"ש, ורואה כי בקצב זה הצריכה יורדת לאט יותר מכפי שזה היה על כביש 6, הנסיעה מאד נינוחה ורגועה, וזו העת לסיכומים של התרשמות בת כמה שעות.