המוזיקה זורמת אצלו בדם

אילן גלבוע – מי שכבר עשרות שנים משמש מנהלה המוזיקלי של להקת ה'גבעטרון' ושל להקת 'קולות גבעתיים', הוא איש עסוק מאד והוא עושה הכל באהבה ובשמחה

מאת: נעמי לבנון-קשת

צילום: איציק רובין

אילן גלבוע (68) – מי שכבר עשרות שנים משמש מנהלה המוזיקלי של להקת ה'גבעטרון' ושל להקת 'קולות גבעתיים', הוא איש עסוק מאד והוא עושה הכל באהבה ובשמחה של מי שעבודתו היא גם התחביב שלו. "אלוהים חנן אותי במקצוע נהדר שהוא התחביב שלי וכל עוד אני מסוגל – אני ממשיך. אינני מרגיש שום שחיקה. אני נפגש בכל שבוע עם עשרות אנשים שונים, עולמות שונים, ואני כל הזמן מחדש ומתחדש".

"בחודש יולי הקרוב יארחו 'קולות גבעתיים' במסגרת פסטיבל זמר עברי (בהפקת מחלקת התרבות של עירית גבעתיים) – את ....להקת 'הגבעטרון' "ובשבילי זה סגירת מעגל"- הוא אומר בסיפוק"

הוא גדל בצפון תל אביב, מול מלון הילטון, בבית שהמוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד ממנו. אמו הגיעה עם משפחתה לארץ בגיל שנתיים מסלוניקי יוון, ממש ברגע האחרון, כשעוד אפשר היה לצאת. אביו, צבי גולובוביץ, 'צבר' ממוצא רוסי שעברת את שמו לגלבוע, היה אלוף הארץ בריצה לנוער. סבו, אהרון גולובוביץ, היה מוזיקאי ונראה כי ממנו ירש אילן מגיל צעיר מאד את הנטייה למוזיקה, וכך בגיל 4 כבר הוצמד אילן הקטן לאקורדיון, שממנו עבר בהמשך לנגינה בפסנתר.

בבית הוא שמע יוונית ולדינו לצד רוסית – שפות שהוריו דיברו עם הוריהם והתנהגנו באזני הילד בעל השמיעה המוזיקלית המפותחת מאד, שהיה מאזין לשיר ומנגן אותו משמיעה בלבד בלא צורך להיעזר בתווים. "כשהמורה שלי הבין שבעצם זה מה שאני עושה – מנגן משמיעה – הוא עמד על כך שאלמד תווים וכך עשיתי" – מספר אילן – "כבר בבית הספר היסודי הייתי זה שמנגן בטקסים ומוקדם מאד היה ברור שאלמד ב'תלמה ילין', תיכון שאליו נסעתי יום יום, במשך ארבע שנים, בשני אוטובוסים לכל צד! הכלי שבו ניגנתי בתיכון היה דווקא טרומבון והצטיינתי בו, וכשם שהיה ברור שזה המקום שבו אלמד כך היה לי ברור שאני הולך בכיוון מוזיקה קלה, וכבר באותן שנות תיכון יסדתי את פסטיבל הזמר של בית הספר, עם תזמורת ונגנים, וזה פרויקט שהתקיים במשך עשרות שנים".

"יום אחד טילפן לו יואל פרנס מנהל להקת ה'גבעטרון', וזה היה בעיניו כמעט הזוי כי כמו שהוא עצמו אומר: 'זה נראה לי אז הדבר הכי רחוק ממני! כל כך שונה מהאמנים שעבדתי איתם. זה היה בסוף 1989 ומאז, אני איתם וגם מופיע! אין הופעה שהם בלעדי וזה הפך לסיפור אהבה ארוך שנים!"

מ'הכל עובר חביבי' לשלמה ארצי

בהתקרב מועד הגיוס ידע אילן בבירור מה הוא רוצה. עוד בטרם הגיוס הוא הוזעק למלא את מקומו של טרומבוניסט שחש ברע בערב המופע. אריך טייך, מנצח תזמורת חיל האויר האגדי, שם לב לצעיר המוכשר רצה אותו אצלו, בתזמורת חיל האויר.

"אבל אז הכרתי מישהו שהשפיע עלי מאד: רפי בן משה שהיה אמון על הלהקות הצבאיות באותן שנים"- נזכר אילן – "חברה ביקשה שאלווה אותה באודישן שעשתה ללהקה צבאית ובסוף הופעתה שאלו ….אותי אם אני יכול להישאר וללוות את הנבחנים הנוספים שהגיעו באותו יום. רפי בן משה, האחראי, היה גם אחד הבוחנים והציע לי בו במקום להיות מעבד מוזיקלי".

אילן עוד היה תלמיד שמינית שקוע בבחינות הבגרות שלו ובעיקר באמונים על הכלי שעליו נבחן בבגרות: הטרומבון ועם תאריך גיוס ב-1.1.1973. ואז בן-משה, שהקים להקה עם יוצאי להקות צבאיות, 'מישראל באהבה', לסיבוב הופעות בארה"ב ובאירופה – הציע לאילן התיכוניסט להצטרף ללהקה זו כנגן טרומבון.

"הצטרפתי ללהקה ולסיבוב ההופעות והייתי אמור לחזור לגיוס, ואז, בעודנו במיאמי, אירע אסון מינכן ומשרד החוץ לא אישר הופעות באירופה וחזרתי לארץ, לצבא, כשרפי סידר לי תפקיד של טרומבוניסט בלהקת פיקוד צפון, וכך ירדה מהפרק הצעתו של אריך טייך לתזמורת חיל האויר"- הוא מספר. "לקראת שחרורי מצה"ל בחר בי אמנון ברנזון כמעבד מוזיקלי ללהקת 'הכל עובר חביבי' שמהר מאד כבשה את המדינה בסערה, בהמשך הייתי מנהלו המוזיקלי של שלמה ארצי, ניגנתי בהרכב הנגנים כפסנתרן וטרומבוניסט, והייתי שותף להפקת 3 תקליטים שלו."

"לקראת שחרורי מצה"ל בחר בי אמנון ברנזון כמעבד מוזיקלי ללהקת 'הכל עובר חביבי' שמהר מאד כבשה את המדינה בסערה, בהמשך הייתי מנהלו המוזיקלי של שלמה ארצי, ניגנתי בהרכב הנגנים כפסנתרן וטרומבוניסט, והייתי שותף להפקת 3 תקליטים שלו."

מ'קולות גבעתיים' ועד ה'גבעטרון'

"עוד כנער בתיכון ידעתי בוודאות שבעתיד אני רוצה לעסוק בהלחנה ובתיזמור"- נזכר אילן שאכן יכול לרשום לזכותו מוזיקה שכתב להפקות ותוכניות רבות ומגוונות בהן: המחזמר 'פיטר פן', תכנית הטלוויזיה 'לא כולל שירות' ועוד. כל השנים כתב ועיבד מוזיקה להרכבים וללהקות עד שבשנות ה-80' הוזמן לפגישה אצל יצחק ירון, ראש העיר דאז של גבעתיים, ובה הוחלט על הקמת ההרכב 'קולות גבעתיים', שפועל עד היום ומורכב מבוגרים אחרי שירות צבאי. מאז אני גם עושה בקביעות את טכס יום הזיכרון לחללי צה"ל, המתקיים בעיר, וההרכב של 'קולות גבעתיים' תמיד לוקח בזה חלק".

במקביל עבד עם 'צעירי תל אביב', עם יוסי בנאי, ציפי שביט, דודו דותן, שלמה ארצי, שימש מנהל מוזיקלי של פסטיבלי הזמר החסידיים ועוד, עד שיום אחד טילפן לו יואל פרנס מנהל להקת ה'גבעטרון', וזה היה בעיניו כמעט הזוי כי כמו שהוא עצמו אומר: 'זה נראה לי אז הדבר הכי רחוק ממני! כל כך שונה מהאמנים שעבדתי איתם. זה היה בסוף 1989 ומאז, אני איתם וגם מופיע! אין הופעה שהם בלעדי וזה הפך לסיפור אהבה ארוך שנים!"

סימפטיה גדולה לגבעתיים

כיום הוא מוצא עצמו הרבה בדרכים וזה כלל לא מרתיע אותו או מעייף אותו. יש לו גם להקה בים המלח, ובעמק הירדן, והוא ממשיך עם 'צעירי תל אביב' כבר כ-40 שנה! לאחרונה הביא את החברה הצעירים להיכל התרבות להופעה משותפת עם 'הגבעטרון' בחגיגת 75 שנה למדינה.

בחודש יולי הקרוב יארחו 'קולות גבעתיים' במסגרת פסטיבל זמר עברי (בהפקת מחלקת התרבות של עירית גבעתיים) – את ….להקת 'הגבעטרון' "ובשבילי זה סגירת מעגל"- הוא אומר בסיפוק.

הוא מאלה שמתמידים לעבוד עם ההרכבים והלהקות שלהם במשך עשרות שנים והקשרים הופכים עם הזמן לכמעט קשרי משפחה, ולא בכדי מגדיר עצמו אילן: 'אני הרץ למרחקים ארוכים'.

מנישואיו הראשונים יש לו שלושה ילדים והבכור שביניהם, אייל (44), בוגר 'רימון', מנגן בפסנתר, ממשיך בדרכו ויש לו חבורות זמר. גם נכדיו של אילן, ילדיו של אייל, דומה כי הולכים בכיוון המוזיקלי: נכדתו הבכורה אור (15) מנגנת גיטרה בס ושרה, ולומדת במגמת מוזיקה בתיכון. אחיה עומר (11) הולך בכיוון של דרמה ושירה. סבא אילן לא דוחף ולא מכוון – הם פשוט סופגים את האוירה, כשם שהוא ספג מסבו.

אילן נשוי כיום לויקי והם מתגוררים ברמת השרון. למרות זאת, הוא קשור מאד לגבעתיים, בעיקר דרך העשייה המוזיקלית ואומר: "גבעתיים מאד אהובה עלי. זו עיר שנותנת תחושת כפר בתוך כל הרעש שמסביב ויש לי אליה הרבה סימפטיה".