פסק דין חריף של בית משפט השלום בתל אביב דחה תביעה שהגישה חברת רונן בר אחזקות בע"מ נגד שישה בעלי דירות בבניין ברחוב עולי הגרדום בשכונת רמת החייל בתל אביב, שבו מקודם פרויקט תמ"א 38. השופטת עדי ניר בנימיני קבעה כי מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט

תביעה על חריגות בנייה

החברה, רונן בר אחזקות בע"מ, שהחזיקה ביחידה מסחרית ריקה בקומת הקרקע, טענה כי בעלי הדירות ביצעו חריגות בנייה ועשו שימוש ברכוש המשותף ללא הסכמה. היא דרשה צווי הריסה או, לחלופין, דמי איזון ופיצוי כספי.

אלא שבמהלך ההליך התברר כי חלק ניכר מהטענות לא היו מבוססות. בית המשפט קבע כי למרבית הפעולות שנכללו בתביעה היו היתרים תקפים, וגם הטענה לשימוש בזכויות בנייה השייכות לכלל הדיירים נדחתה. בין הטענות שנותרו היו חריגות בנייה בהיקף מצומצם, ובהן חלל גלריה.

"איש קש" עבור היזם

עדותו של רונן בר, מנכ"ל החברה התובעת, הייתה מרכזית בפסק הדין. במהלך חקירתו התברר כי אינו מכיר חלק ניכר מפרטי התביעה וכי הבנייה שביצעו הנתבעים אינה מפריעה לו בפועל. כשנשאל על הגלריה השיב: "אני לא מכיר את זה. איזה גלריה?"

עוד עלה כי היזם, חברת "מנור נדל"ן" שבבעלות יוסי מימון, הוא שפנה לבר ולבא כוחו, וכי שכר טרחת עורך הדין שולם על ידי מימון.

על בסיס העדויות קבעה השופטת כי בר שימש למעשה כ"איש קש" עבור היזם, וכי מטרת התביעה הייתה להפעיל לחץ על בעלי הדירות שלא חתמו על הסכם התמ"א עם היזם.

בפסק הדין נקבע: "התובענה לא נועדה לשרת את עילותיה המוצהרות… ותכליתה אחת – הפעלת לחץ על הנתבעים לחתום על הסכם התמ"א עם יזם ספציפי".

תביעה נגד המתנגדים בלבד

בית המשפט קבע כי התביעה הוגשה באופן סלקטיבי נגד בעלי הדירות שלא חתמו על ההסכם עם "מנור נדל"ן", אף שדיירים נוספים בבניין ביצעו הרחבות ושימושים דומים.

במהלך ההליך נמחקה התביעה נגד אחת הנתבעות לאחר שהגיעה להסכמות עם היזם, ותביעה נגד נתבעת נוספת נדחתה לאחר שחתמה על הסכם התמ"א.

השופטת קבעה כי התביעה מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, וכי בנסיבות אלה היא פוגעת באמון הציבור ובטוהר ההליך המשפטי.

בסיום ההליך חויבה החברה לשלם 75 אלף שקל לכל אחד מהנתבעים שההליך נגדם נדחה, ועוד 70 אלף שקל לנתבעת נוספת – 295 אלף שקל בסך הכול.

השופטת ציינה כי ההוצאות המוגדלות נועדו "להרתיע את התובעת ואחרים מלפעול באופן דומה בעתיד".

פסק הדין מציב גבול לשימוש בהליכים משפטיים כאמצעי להפעלת לחץ על בעלי דירות במסגרת פרויקטים של התחדשות עירונית, כאשר לפי קביעת בית המשפט מטרת ההליך אינה בירור מחלוקת קניינית אמיתית אלא קידום הסכם עם יזם מסוים.