הנתונים ידועים זה שנים: כ־44% מאוכלוסיית ישראל מתגוררים במטרופולין תל אביב, בו מרוכזים כמחצית ממקומות העבודה וכ־62% מהתוצר העסקי. מחקר בין־משרדי מ־2020 הזהיר כי ללא מטרו עד 2040, קווי הרכבת הקלה יקרסו בעומסים של עד 250% מהקיבולת והנזק הכלכלי יגיע לעשרות מיליארדי שקלים בשנה. בפועל, כבר כיום גורמים עומסי התנועה במרכז לנזק של יותר מ-10 מיליארד ש״ח בשנה – והמצב צפוי להחמיר.
למרות הדחיפות, לוחות הזמנים הרשמיים מדברים על הפעלה חלקית רק ב-2034 והפעלה מלאה ב-2037. גם מועדים אלה, לפי דוח המבקר, נמצאים בסכנת דחייה. עלות הפרויקט, שעוגנה בחוק המטרו בשנת 2021 בכ-150 מיליארד ש״ח, תפחה בתוך שלוש שנים לכ-177 מיליארד ש״ח – סכום עתק השווה לכשליש מכלל השקעות המדינה בתשתיות.
מעבר לעלויות, המבקר מצביע על ליקויים מערכתיים חמורים: מתווה מימון שטרם סוכם במלואו, פערים של מיליארדי שקלים בין התקציב לאומדן, ירידה צפויה בהכנסות הייעודיות ופערי תזרים עצומים. אחד הכשלים המרכזיים הוא היעדר גורם מתכלל אפקטיבי: רשות המטרו פעלה עם מספר זעום של עובדים, ומנהל הרשות התפטר חודשים ספורים לאחר מינויו. “כיצד ייתכן שאין מנהל לפרויקט שעלותו לפחות 177 מיליארד ש״ח?” תוהה המבקר.
גם ההיערכות לביצוע בשטח לוקה בחסר, מחסור בכוח אדם מקצועי, בציוד הנדסי ייעודי ובהיערכות לוגיסטית שתמנע קריסה תחבורתית בזמן העבודות. דוח הביקורת משמש, לדבריו של אנגלמן, תמרור אזהרה חמור: ללא שינוי מיידי בניהול ובקבלת ההחלטות, פרויקט המטרו עלול להפוך מסמל לפתרון לאומי – לדוגמה כואבת של מחדל מתמשך.
“הדחיות בהשלמת פרויקט המטרו גורמות לנזק של עשרות מיליארדי שקלים לאזרחי ישראל”, מזהיר המבקר, וקורא לשרת התחבורה, לשר האוצר ולגופים האחראים לפעול מיידית לתיקון הליקויים.
