אחד מתחומי המומחיות שלך הוא ים המלח – המקום הנמוך בעולם, אתר מורשת וסביבה, בסיס לתעשייה כימית המגלגלת מיליארדים, ארץ של בולענים ותופעות טבע ייחודיות.

מה צופן העתיד לים המוות?

"כיום מפלס ים המלח יורד בקצב של מטר ועשרים כל שנה והוא ירד בארבעים מטרים מאז שנות השמונים. ב-2030 יגמר הזיכיון הנוכחי ובימים אלו משרד האוצר מקדם מכרז חדש להפעלת הזיכיון. תום הזיכיון הוא הזדמנות לעשות רפורמה בדרך בה מנוהל משאב הטבע הזה. יש לצמצם את שטח הזיכיון משמעותית ולהקים קרן לשיקום ים המלח שתאפשר להנגיש את חופי האגן הצפוני לציבור ואולי גם להקים מובל ימים שיאפשר האטה של ירידת המפלס.

במקביל יש בעיה של כמויות אדירות של מלח (16 מיליון קוב בשנה – כמו הר חירייה כל שנה) שנוצרות כתוצאה מפעילות הזיכיון וקציר המלח. יש לפנות אותם חזרה לאגן הצפוני. לקציר המלח טביעת רגל סביבתית אדירה וזו בעיה שתלווה אותנו בעשרות השנים הקרובות, כל עוד ממשיכים להפיק משאבי טבע מים המלח.

יחד עם זאת ים המלח הוא עדיין אחד המקומות המיוחדים בעולם. אני מבקר בו המון, גם מטעם העבודה וגם לטיולים. יש הרבה פנינות טבע שלא נגישות לציבור הרחב – מעיינות חמים בנחל קדם, מפרץ צאלים במיצרי לינץ, נחל הערבה, מערות המלח בהר סדום ועוד.

ים המלח הוא כנראה המקום שבו אפשר לפגוש את המראות הדרמטיים והקיצוניים ביותר בישראל, אלא שחלקם נמצאים מחוץ לשדה הראייה של רוב הישראלים. למשל, חומת המלח שלאחרונה הושלמה הקמתו של כמחצית ממכשול המלח המתוכנן בגבול ישראל-ירדן – כ־16 קילומטר מתוך יותר מ־30 קילומטר של קיר מלח שאמור לחצוץ, על פי התוכנית, בין שתי המדינות.