נעמי לבנון-קשת
בגיל 34 נועה רוזין, יפהפיה מהממת ואשה דעתנית, היא מגישת טלוויזיה המוכרת לכל צופי הבוקר של ערוץ 13 עם 'פותחים יום', כשלצידה אלעד זוהר. לצד ההגשה היומיומית הזו, היא נחשבת אושיה מובילה בתחום הקולינריה.
היא גדלה ברמת חן בבית תקשורתי. אמה, העיתונאית והסופרת הותיקה טלי רוזין, העובדת בשנים האחרונות בחברת התרופות 'פייזר'. אביה, סיני רוזין, החזיק בעבר באולפן הפקות ובהוצאת ספרים וכיום מנהל יבוא חברה לשיווק אביזרים סניטריים. יש לה אח צעיר, יונתן (30), שלא מכבר חזר לארץ אחרי כמה שנים של שהייה בחו"ל, ומתגורר בתל אביב.
נועה למדה בבית הספר היסודי 'רמת חן', ובתיכון 'בליך' וכמו שהיא אומרת: "ילדה רגילה לגמרי. לא בולטת במיוחד ולא נחבאת במיוחד. הייתי 'טום בוי', שהתרחקה מסממנים נשיים עד גיל מאוחר יחסית, ופעילה ב'צופים' מכיתה ד' ועד י"ב". ואז, ב-2005, שנת ההתנתקות שלוותה בהרבה קסאמים, ירדתי לשדרות במסגרת 'שנת שירות' וזה הוציא אותי מהבועה שבה חייתי עד אז. היתה לי שם משפחה מאמצת והבנתי, לראשונה, אוכלוסיה אחרת שחיה בישראל".
כשהגיע זמן הגיוס הוצבה נועה ביחידת ההסרטה של דובר צה"ל, שעמלה על סרטי הסברה ותדמית, חוץ ופנים, לצד הסרטת ותיעוד אירועים פנים צה"ליים. לדבריה, רק שם התפתח באמת, מה שהיא מכנה ה-DNA הפרטי שלה לעולם התקשורת.
"הבנתי שחשוב לדעת לספר סיפור נכון במדיה הדיגיטלית. נכנסתי לזה בגדול, כל כולי ואני תמנון רב-זרועות בעולם דיגיטלי. אני מייצרת את התוכן ומעלה אותו. זה ONE WOMAN SHOW"
ONE WOMAN SHOW
בתום השירות הצבאי עבדה כמו כולם בעבודות מזדמנות במסעדות, שם התגבשה אהבתה לאוכל – מכל ההיבטים. בהמשך למדה תקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה, וכבר בשנה השנייה ללימודים עשתה את הכניסה המרשימה לעולם התקשורת כשפרסמה סדרת כתבות במדור האוכל באתר 'וואלה', בו המליצה על מסעדות מיוחדות באירופה. בהמשך עבדה בתכניות טלוויזיה שונות ובתפקידים שונים ואף הפיקה את הסרט 'אווה: שם זמני'. ב-2014 החלה לערוך את מדור האוכל של אתר 'נענע 10' והחלה להגיש פינה שעסקה באוכל בתכניתו של גיא פינס וכן פינות אוכל נוספות בכמה וכמה תכניות בערוץ 10.
בבינתחומי גם הכירה את עמרי אביסף, בעלה הראשון ואבי בנה. במהלך הלימודים למדה בישול בבית הספר לקולינריה 'בישולים'. ב-2015 התמנתה לכתבת האוכל של 'טיים אאוט תל אביב' ובשנתיים שלאחר מכן עבדה ככתבת האוכל בדיגיטל של הרשת.
"תחילה זה היה בתחום ההפקות ועם השנים התמקדתי יותר ויותר בבניית תוכן טוב"- היא מסבירה על התפנית שחלה בה – "הבנתי שחשוב לדעת לספר סיפור נכון במדיה הדיגיטלית. נכנסתי לזה בגדול, כל כולי ואני תמנון רב-זרועות בעולם דיגיטלי. אני מייצרת את התוכן ומעלה אותו. זה ONE WOMAN SHOW .
לדבריה, בעשר השנים האחרונות היא 'חידדה' כהגדרתה, את התמחותה באוכל והיא אכן מיטיבה לספר את הסיפור שמאחורי. מי שעוקב אחריה, וכאלה יש רבים מאד, פשוט מכור לכל מה שהיא מעלה. היא מנהלת , ביוטיוב, מגזין אוכל מצליח מאד, כיום בשותפות עם יוגב עזריאל והשניים מעלים אחת לשבוע סרטון חדש המסקר אירועים חדשים בתחום הקולינריה בארץ, מכל זווית אפשרית.
"אני תמיד אומרת שאני מבקרת במסעדות ולא מבקרת מסעדות"- היא מדגישה ומבהירה את השקפת עולמה: "בחרתי להיות בצד הטוב – כמוטו לחיים. אני אכתוב ואני אדבר על מה שטוב ומקווה שמזה יבינו מה לא טוב. זה עולם קשה עם עודף מידע ואני בוחרת, במודע, לעסוק רק בדברים הטובים. זו בפירוש נקיטת עמדה! זו בחירת צד וממש לא נאיביות, כי המציאות טופחת על פני יום יום ושעה שעה ומה שאני מתמודדת איתו בתכנית ביומית בטלויזיה – זו המציאות. על כל היבטיה".
"בחרתי להיות בצד הטוב – כמוטו לחיים. אני אכתוב ואני אדבר על מה שטוב ומקווה שמזה יבינו מה לא טוב. זה עולם קשה עם עודף מידע ואני בוחרת, במודע, לעסוק רק בדברים הטובים. זו בפירוש נקיטת עמדה!"
אוכל ותרבות
בתכנית 'פותחים יום' יש מערכת גדולה של אנשי מקצוע הכוללת, בין היתר, גם 4 תחקירנים. התכנית מעלה ששה ימים בשבוע, 12-14 אייטמים בכל תכנית. וזה הרבה! המערכת של התכנית מודעת היטב למסרים שחשוב לנועה להעביר והיא מצידה העבירה הרבה רעיונות שעלו באינסטגרם שלה – לטיפול מערכת התכנית. "לי חשובים כמה נושאים שעליהם איני מתפשרת: עזרה לחלש, טיפול בנושא עמותות ויוזמות חברתיות, נשים, עוולות חברתיות, וכמובן אוכל ותרבות"- היא מפרטת ומוסיפה: "בהחלט קורה שיש אייטמים שלא נוח לי איתם ואז אני אומרת זאת ואם זה באמת חשוב למערכת ולעורך התכנית – אלעד זוהר יטפל בהם או שתעשה זאת מי שמחליפה אותי ביום חופש שלי. אני כבר לא מתפשרת ולקח לי עשר שנים להגיע לנקודה הזו בחיי. ויש לי מודל מדהים בבית: שני ההורים שלי. הרבה ממני זה החינוך מהבית ועם הגיל וההורות שלי עצמי- הבנתי איזה ערכים הקנו לי בבית".
הלוח שלה עמוס בעשייה כמעט אינסופית ומושכלת מאד, ובתוך כל זה היא אמא מסורה ואוהבת לאורי בן ה-5, בנה, היחיד בינתיים, מנישואיה הראשונים, והיא בת זוג אוהבת ובקרוב-בקרוב רעייה לאריאל לייזגולד, שבבעלותו שלוש מסעדות ושלושה ברים מצליחים, לו התארסה לא מכבר ואיתו היא מתחתנת ממש בימים שבין ראש השנה ליום כיפור. החופה למקורבים – בבית ההורים ברמת חן: 20 איש בתוך הבית ו-30 בחצר. אחר כך תהיה מסיבת-חוץ לחברים – כפי שיתירו תקנות התו הסגול.
עכשו היא רוצה להכנס גם לתחום הלייף-סטייל, אבל בצורה שונה מזו המוכרת. עם 40 אלף (!) עוקבים באינסטגרם היא מוצאת עצמה נותנת עצות בכל התחומים, וזאת כיון שאנשים שואלים אותה לדעתה ומבקשים את הדרכתה/עצתה. "מה שאני עושה זה לדייק להם את הבחירות"- היא אומרת ומוסיפה: "לכן התחום הזה קורץ לי מאד".
שני דברים טובים התרחשו בזמן הקורונה – היא גילתה שהיא יודעת ויכולה להעביר בהצלחה שידור חי בלי תחקיר, בלי הנחיות באזניות, בלי טלפרומפטר, והיא חילקה מאה מארזי אפרול וקמפרי – החברה שהיא משמשת שגרירה שלה בישראל לעוקביה באינסטגרם. השיח עם העוקבים הוביל לפינת הדרינק היומי שלה עם בן זוגה אריאל לייזגולד, "עכשיו, בחודש החגים, נחדש את הפינה הזו כי כולם אהבו אותה".
"לי חשובים כמה נושאים שעליהם איני מתפשרת: עזרה לחלש, טיפול בנושא עמותות ויוזמות חברתיות, נשים, עוולות חברתיות, וכמובן אוכל ותרבות"
"ה-BEING שלי זה DOING"
בני הזוג מתגוררים בתל אביב. במרחק נסיעה קצרה מהאקס שלה, ולדבריה הכל נעשה במשותף, ומתוך כבוד הדדי גדול זה לזו – אחרי הכל יש ילד משותף שיקר לשניהם.
וכן, היא רוצה עוד ילדים, ובהקדם, "ובמקביל כמובן להמשיך לעבוד כרגיל"- היא מדגישה, כדי שלא יהיו אי הבנות – "ילד צריך להשתלב בחיים שלך ולא להפך! ואם יש לך רשת תמיכה זוגית ומשפחתית – זה בהחלט אפשרי וזה מצליח.
היא מודה שקשה לה לנוח. סתם לשבת ולא לעשות כלום. זה מושג שלא מוכר לה. היא כל הזמן בעשייה. "ה-BEING שלי זה DOING" – היא אומרת ומוסיפה: "מזה אני הכי נהנית וזה סיפוק אדיר. גם כשאני בחופשה לוקח לי שלושה ימים להתרגל לחופש, וגם אז אם אני בערי בירה – אני כל הזמן עובדת".
אנשים כמובן מזהים אותה ברחוב. מחמיאים, רוצים סלפי. הקהל שלה מאד מגוון. מכל הגילים.
עם המגיש שלצידה, אלעד זוהר, היא כבר 4 שנים, עוד מימי ערוץ 2. הם חברים טובים. קרובים מאד. ויש ביניהם דינמיקה טובה, דבר חשוב מאד למגישי תכנית והצופים מרגישים בכך.
"נשף הסיום ב'בליך' היה סיוט בשבילי כי הייתי צריכה ללבוש חצאית! רק אחרי הצבא שמתי בפעם הראשונה לק על הצפרניים. ואיפור? רק כשהתחלתי את תכנית הבוקר! וגם כשקבלתי מחמאות זה לא עשה לי כלום כי היה לי קשה להאמין…"
כיום כשמחמיאים לה על יופיה, היא חשה אי נוחות מסויימת. אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח. היא זוכרת היטב את שנותיה כ'טום בוי'. זה נמשך אצלה עד גיל מאוחר יחסית. "למעשה עד אחרי הצבא עוד הייתי עם בגדי בנים"! – היא אומרת – "נשף הסיום ב'בליך' היה סיוט בשבילי כי הייתי צריכה ללבוש חצאית! רק אחרי הצבא שמתי בפעם הראשונה לק על הצפרניים. ואיפור? רק כשהתחלתי את תכנית הבוקר! וגם כשקבלתי מחמאות זה לא עשה לי כלום כי היה לי קשה להאמין. מבחינתי – תמיד היו יפות יותר והיופי לא תפס, בעיני לפחות, שום מקום משמעותי. היום אני יודעת שאני יפה אבל זו הידיעה הפנימית. אני לא משתמשת ביופי אבל כן משתמשת בחיוך כי לדעתי חיוך פותח דלתות."
הכתבה פורסמה לראשונה במגזינים ‘גבעתיים פלוס’ ו‘רמת גן פלוס’
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!
הצטרפו גם אתם לאלפים שכבר מנויים,
עשו מנוי למגזינים הכי מעניינים, ובחינם!